זמרת האופרה שמגיעה אליכם לסלון: "לשיר זו המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לתת לעצמו"
אלה רוזנר, זמרת ומוזיקאית המתארחת בבתים ברחבי הארץ, מספרת על המסע שלה ומסבירה כיצד הקול שלנו משפיע על הביטחון העצמי שלנו ועל האופן בו אנשים תופסים אותנו
אני מורה לפיתוח קול ופרפורמרית שהופיעה עם האופרה הישראלית ועם רוב התזמורות והמקהלות בארץ. כששרתי את הרקוויאם של מוצרט עם תזמורת הקיבוצים, כתב מבקר המוזיקה חנוך רון ש"מוצרט טייל באבו גוש" ושהקול שלי - סופרן קולרטורה - "נשפך כמו שמפניה". בימים אלו אני מגשימה את חלומי כשאני מתארחת בסלונים של בתים רבים ברחבי הארץ עם מופע מוזיקלי ייחודי בשם "אופרת סלון". קונצרטים קאמריים כאלה מתקיימים בבתים רבים ברחבי הארץ בליווי פסנתר או בתוספת כלי נוסף כמו חליל צד או קלרינט, ובכל מופע צופים בין 30-50 איש, שנפגשים בסלון בית לצלילי פסנתר. בקונצרטים מהסוג הזה יש אינטימיות שלא קיימת באולמות גדולים ואנשים יוצאים מהם נרגשים ומחייכים, נהנים מהקול שלי שמסתחרר בין הקירות ונכנס לתוך ליבם.
המסע שלי, שגרם לי להחליט על ההופעות הלא שגרתיות האלו, התחיל בפרידה מבעלי ואבי ילדיי דודי זבה. נסיבות החיים הובילו לכך שאחרי שבע שנות זוגיות התגרשנו. אני בניתי חיים חדשים, רציתי לעבוד בעבודה יציבה על מנת לפרנס ולהחזיק בית, והתחלתי ללמד פיתוח קול.
לאחר גירושיי הצלחתי לרכוש דירה קטנה בפלורנטין, וחמש שנים לאחר מכן מכרתי אותה. בכוונה למנף את ההשקעה קניתי שטח שבו מובטחת זכאות לדירת חמישה חדרים בתל אביב. השקעתי בפנטזיה הזאת את כל הכסף שהיה לי וגם את מה שלא היה לי, כולל הלוואות שלקחתי. המיזם הזה התברר כעסקת קש וכך מיליון השקלים שלי הלכו לפח. זה היה משבר קשה ומפח נפש עמוק, שהותיר אותי בחובות גדולים (שעד היום אני משלמת) לבנקים ולהורים. קשה להודות אבל היו ימים שבהם לא היה לי כסף לקנות בסופרמרקט.
לאחר גירושיי השתלמתי בקורסים של רפואה משלימה, ולמדתי רייקי, שפת האור, ותטא הילינג. בעקבות העיסוק החדש התחלתי לשאול את עצמי מה אני אמורה ללמוד מהפרידה מבן זוגי ואיך זה משרת אותי. זה עזר לי לחדד את המחשבות, להבין דברים על עצמי, לבחור ולחיות באחריות. התעסקות זו פתחה פן נוסף בגישתי להוראת פיתוח הקול, וכך נולדה הראייה ההוליסטית.
מודעות קול דומה מאוד בעיניי, למודעות גוף. רבים לא אוהבים את איך שהם נשמעים, כמו את איך שהם נראים. האמונות שיש לכל אחד מאיתנו לגבי זכותו להשמיע ולבטא את עצמו או לתפוס מקום בעולם – בעיקר לנשים, אבל לא רק – מתקשרות עם האמירות שלפיהן נשים צריכות להיות רזות ויפות, לאכול חסה ולשתוק. גם האופן, שבו אנחנו ממקמים את עצמנו במשפחה הגרעינית שלנו וכמה אנחנו צריכים להילחם כדי שיראו אותנו או ישמעו אותנו, משפיע על האמונות ועל הקול שלנו.
בפיתוח הקול יש פן טיפולי מאוד משמעותי מכיוון שהקול מבטא אותנו והוא סוג של כרטיס הביקור שלנו. כחברה אנושית עוברים בינינו מסרים בעזרת הקול, ולכן זו הזדמנות טובה לבחון מה אנו משדרים לעולם באמצעות קולנו, למה, והאם זה עדיין משרת אותנו או בכלל שירת אותנו עד כה. אנשים שמדברים בקול נמוך משדרים הרבה פעמים ביטחון ואחריות. לי למשל היה קול מאוד ילדותי, וכששאלתי את עצמי למה זה טוב בשבילי, הבנתי שהקול מגייס את האנשים ששומעים אותי, כאילו להציל את הילדה קטנה.
היום אני מסייעת לאנשים לבטא את עצמם בצורה האותנטית והאופטימלית ביותר, וזאת מתוך הבנה שאנחנו כלי נגינה וכל מה שאנו עושים משפיע לנו על הקול, החל מאופן העמידה שלנו, דרך יציבה נכונה המאפשרת נשימה עמוקה ויותר אוויר, וגם מספר שעות השינה ומתי ישנו, התזונה, וכמובן – מצב הרוח, כאב ראש, מצב נפשי, טראומות ואמונות שיושבות בתת-המודע ומכוונות את חיינו. לשיר זו המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לתת לעצמו. וזו המתנה שאני נותנת לעצמי ולעולם. זה מקום ביטוי ופריקת עומס ומתחים, וזה כלי שיותר מהכל מלמד אותך לאהוב את עצמך.