בימים האחרונים מתווספות עוד ועוד עדויות נגד הגינקולוג הבכיר פרופ' מנחם אלקלעי, מנהל מחלקת אורוגינקולוגיה בבית החולים שיבא, שחשוד בהטרדה מינית. הפרשה שנחשפה לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" היא קשה ומטרידה, במיוחד כשמבינים את דפוס הפעולה לכאורה של הרופא וניצול חוסר האונים של המטופלות.

"פתאום הרגשתי שהוא מתחיל לגעת לי בדגדגן ואומר לי 'תנשמי ותרפי'. קפאתי. זה נמשך דקות ארוכות. הוא עיסה לי את הדגדגן. זה היה ממש אקט מיני. אחרי שיצאתי התחלתי לבכות", "הגעתי אליו לביקורת. הוא צרח עליי שארפה ונגע לי במקומות שהוא לא אמור לגעת. עיסה לי את הדגדגן. יצאתי משם רועדת. הוא עשה את זה בצורה אלימה וכואבת מאוד, זה היה פולשני באופן שלא מתאים לגינקולוג". שתי העדויות הנוראיות האלו הן חלק מ-16 עדויות שאספה כתבת ynet נינה פוקס. מאז פרסומן אגב, 8 נשים נוספות פנו אליה עם סיפורים דומים.

פרופ' מנחם אלקלעי( מתוך אתר שיבא)

פרופ' מנחם אלקלעי( מתוך אתר שיבא)

ההד שיוצרות העדויות הוא גדול לא רק בגלל המספר הבלתי נתפס שרק עולה, אלא בגלל שהן נוגעות באבי כל הפחדים שלנו כנשים. מה שנקרא – גבר לא יבין זאת. אם ללכת לרופא עיניים/ אף אוזן גרון/ רופא עור זה סוג של "על הדרך", תור לרופא נשים רחוק מלהיות "בדיקה שגרתית" ומצריך מאיתנו התגייסות ואנרגיות מיוחדות.

זה מתחיל בשיחת הטלפון שדחית כבר כמה חודשים עד שאת יודעת שאין לך ברירה, וממשיך למעמד המביך הזה בו את יושבת מול הרופא ומחכה שהוא יגיד לך להתפשט. מדובר באירוע מתגלגל של חוסר נוחות בלשון המעטה: את סוגרת את הווילון מחפשת איפה לשים את התחתונים ואת המכנסיים, מזדרזת לשכב על הכיסא לפני שהרופא ייכנס ומנסה לכסות את עצמך במה שאפשר. בבדיקה עצמה את יושבת חסרת אונים כשהוא בודק את האיברים האינטימיים שלך. אם הרופא יהיה נחמד הוא יסביר מה קורה ואולי זה פחות יכאב, אם לא את פשוט תשבי נבוכה ותקווי שהבדיקה הפולשנית והמעמד הלא נעים הזה ייגמרו מהר. ולא, אני לא מערערת על המקצועיות של רופאי הנשים בישראל חלילה, רובם כמובן עושים את תפקידם נאמנה – אבל עצם הסיטואציה ששמה אותך במקום חסר אונים והעובדה שמדובר בגבר ששולט עליה - היא לא פחות ממפחידה. אז תגידו – למה לא ללכת לגניקולוגית אישה – מי שניסתה לעשות זאת יודעת שקביעת תורים לכזאת היא כמעט בלתי אפשרית, מספרן של הרופאות בתחום הוא מועט יחסית לרופאים גברים, ובגלל שהדרישה גדולה התורים מאוד רחוקים.

עוד צריך להגיד – גם כשלא מדובר חלילה על מקרים של הטרדות מיניות, החוויה אצל רופא הנשים יכולה להיות מקטינה. זה אולי הגוף שלך אבל הרופא "תמיד יודע מה הוא עושה", גם אם זה לא נעים לך. לא סתם יש קבוצות ברשת שנקראת "המלצות ואזהרות על גינקולוגיות.ים", ובה נשים מעבירות מידע על חוויות טובות ופחות טובות ממפגש עם רופא/ת הנשים. אני בעצמי שמעתי מחברות על מפגשים כאלו, אחת שיצאה בוכה כי הגניקולוג שלה אמר לה בזלזול (כשהיא רק בת 21) שהיא תתקשה להיכנס להריון כשיגיע הרגע – ולא משנה ששורה ארוכה של רופאים אמרו לה אחר כך שזה לא נכון – היא נשארה עם הצלקת, אחת שסיפרה איך רופא הנשים הרים גבה ועשה פרצוף כועס כשסיפרה על מספר הפרטנרים המיניים שהיו לה, ועוד אחת שהרופאה כעסה עליה כי היא התקשתה להרפות ולשחרר והכאיבה לה. תאמינו לי, בחיים "האמיתיים" לא קל לפגוע באותן נשים, אבל כשאת עירומה וחשופה את פגיעה הרבה יותר.

ובינתיים, גם אחרי שהפרשה התפוצצה המומחה מנסה להקטין את מה ש-24 נשים אומרות. ומטעמו נמסר לאחר התחקיר כי "מדובר ברופא גינקולוג ותיק ומוערך שטיפל באלפי מטופלות במסירות ובמקצועיות. עבודת הגינקולוג רגישה ואינטימית, ומטעם זה חשוף העוסק בה לתלונות יותר מכל תחום רפואי אחר. הרופא לא ביצע מעולם מעשים מגונים במטופלותיו. חשוב להבין כי התלונות בתחום זה הינן בדרך כלל תלונות סרק או כאלה הנובעות מחוסר הבנה של הנבדקות, ולא ממעשים פסולים של הרופא המטפל. רוב התלונות המוזכרות כאן נחקרו כבר ונגנזו וזה יהיה קרוב לוודאי גורלה של התלונה האחרונה". 

חלק מהמתלוננות נגד אלקלעי מספרות שיצאו ממנו בוכות, אחת פנתה למזכירה, אחת שלחה מכתב לקופת החולים, אחת פנתה לאמא שלה. בולטת אחת מהן ששיתפה: "עכשיו אחרי שקראתי את הכתבה, אני מבינה סוף-סוף לפחות שלא דמיינתי". הרבה פעמים אנחנו מרגישות שמשהו לא תקין אבל לא בטוחות שנעשה לנו עוול. זה המקום לסמוך על עצמנו. על התחושות, על האינסטינקטים, על הגוף שלנו ועל היכולת שלנו לזהות מה לא נכון ומה פשוט לא בסדר. אם את נמצאת אצל גניקולוג ומרגישה במהלך הבדיקה שמשהו לא תקין, סביר להניח שזה נכון. אם לא נוח לך את יכולה לעצור את הבדיקה וללכת, השליטה היא אצלך. כל אחת מהנשים שהתלוננו נגד פרופסור אלקלעי היא אמיצה, זה לא קל לשתף אבל כל אחת שנחשפת מונעת מאחרות להיפגע.