יום האישה הוא לא יום פינוקים ומתנות אלא יום פוליטי צופה פני עתיד
לא צריך סבונים וערכות פינוק ליום האישה אלא הסתכלות מפוקחת על מה שהשגנו עד היום ובעיקר על כמה עבודה יש לנו עוד לעשות בדרך לשוויון מגדרי בישראל ובעולם. לתכנית שהכריזה עליה הבוקר השרה מירב כהן, אם תצא לפועל, יש סיכוי לקדם אותנו יותר מכל טקס חגיגי
השבוע יציינו ברחבי העולם וגם בארץ את יום האישה הבין לאומי. לכבודו יציעו בארגונים רבים יום כיף לנשים, פינוק, ארוחה דיאטטית וחבילת סבונים מושקעת, וועד העובדים והעובדות יוסיפו גם את הברכה שלהם עם רקע וורוד. כמו חגים ומועדים רבים יש מי שירוויחו מהיום הזה, לא בטוח שאלו תהיינה הנשים.
בתוך החגיגות האלו נראה כי המקור של יום הנשים הבין לאומי קצת נעלם - יכול להיות שחלוקת הסבונים וערכות הפינוק מטשטשות את האופי הפוליטי של היום הזה, כמו שהיה במקור בשנת 1909, עת יצאו הפועלות להיאבק על זכויותיהן, והיום כמו אז, יש עוד הרבה על מה להיאבק כדי שנגיע לעולם שיש בו שוויון. עברו מעל 100 שנה, הרבה השתנה אבל הרבה עוד צריך להשתנות, יום הנשים הבין לאומי הוא הזדמנות לעצור ללמוד על המהפכות שהיו ולתכנן את אלו שעוד צריכות להיות. למשל 51% נשים בכל מקום שבו מתקבלות החלטות – ממשלה, כנסת, הנהלות, דירקטוריונים.
כבר שנים ב 8 במרץ מצוין יום האישה הבין לאומי, שמו העברי של International Women's Day, בתרגום לעברית עברנו מנשים לאישה, ומשהו במאבק של היום הזה הלך לאיבוד. אולי נדבקנו מימים אחרים – יום האם, יום המשפחה, ועכשיו יום האישה. עוד סיבה למסיבה, לפינוקים וקניות, פרחים וסבונים. אבל לא. יום הנשים הבין לאומי החל כיום פוליטי, ומן הראוי שנשאיר אותו ככזה.
ציון היום הזה התחיל בשביתה גדולה של איגוד הפועלות שנאבקו על הזכויות שלהן כפועלות בדרישה אחת ברורה – להשוות את הזכויות שלהן לזכויות הפועלים. נשמע פשוט אבל זה דרש מאבק עיקש. בעלי השליטה היו הגברים, בהנהלות ישבו הגברים, וקובעי החוקים היו גברים. התוצאה הייתה יותר זכויות לגברים. ומאחר והנשים היו גם אז 51% מהאוכלוסיה כמו גם היום, היה להן את הכוח להיאבק יחד. והן הצליחו, לא לגמרי אבל הצליחו. וכשנסתכל על יותר ממאה שנות מהפיכה לשוויון נראה שיש הצלחות ועליהן יש להודות גם ביום הזה.
יחד עם זאת, יש מרחבים רבים שבהם צריך לעשות את השוויון ולהוביל לחברה הוגנת יותר ולכן זהו לא יום האישה לא יום לנשים וגם לא יום לארוחת צהריים מפנקת למרות שזה תמיד נחמד. זהו יום לגברים ונשים, לחברה כולה, ללמוד על מהפיכת השוויון - מה כבר קרה ומה צריך עוד לקרות.
הסבונים, הבלונים והפינוק כמו גם ההצלחות של העשור האחרון מטשטשים את אי השוויון הקיים. בממשלה יש 30% שרות. בכנסת יש 29% חברות כנסת. בשלטון המקומי 5.6% נשים מכהנות כראשות מועצה או עיר. בדירקטוריונים של החברות הציבוריות יש 21% נשים. רק 2 מתוך 125 המנהלים בחברות הציבוריות הן נשים. בכל המרחבים האלו מתקבלות החלטות הקשורות לציבור, מתוכם 51% נשים, ומעורבים בהם כספים של משלמי ומשלמות המיסים. בואו נקדיש את היום למספרים האלו. למעשה באותו האירגון שבו נותנים לנשים את מארז הסבונים ביום האישה ככל הנראה קיים אי שוויון בכל שאר ימות השנה ובכל דרגות התעסוקה. בישראל פערי השכר המגדריים עומדים על כ-32% נתון מעודכן מהשבוע, נתון שלא השתנה למרות מראית העין של פעילות ומודעות וההנחה היא ששנות הקורונה החמירו את המצב. על פי מחקר שפורסם לאחרונה במשרד האוצר, ההערכה היא שצמצום הדרגתי בפער המגדרי בשוק התעסוקה יכול להביא לגידול של כ- 34 מיליארד שקלים בתוצר הלאומי כבר בשנת 2030. יום הנשים הבין לאומי הוא הזדמנות להקדיש את הזמן לסוגיית ההוגנות והשוויון, יום להתבונן על מצבת העובדים והעובדות, על טבלת השכר, על חלוקת הדרגים ולבחון אותה בעיניים מגדריות, ככל הנראה התוצאה תהיה עגומה, האי שוויון יתחוור. ככל שהדרגה יותר בכירה כך תהיינה פחות נשים.
בישיבת הממשלה הם ראשון בבוקר השרה לשוויון חברתי מירב כהן הציגה את ההמלצות הצוות הבינמשרדי לתוכנית לאומית לקידום שוויון מגדרי, אין ספק כי זו אחת הדרכים החשובות ביותר לתיקון, דרך מוקדי הכוח. זו אולי הממשלה הטובה ביותר לקידום הנושא יחד עם 9 שרות וכן שרים עם הבנה של המחיר הכבד של אי השוויון המגדרי במדינת ישראל. התכנית מדברת על שוק תעסוקה שוויוני יותר, התאמתו להורים, רגולציה ל 51% נשים בכל מרחב שבו מתקבלות החלטות. כל אלו יעזרו לנו כבר בשנים הקרובות לעשות את התיקון של הדור שלנו. אותו התיקון שהתחיל לפני יותר ממאה שנה.
אם נחזור למקורות של היום הזה, נלמד על המאבקים שהיו, נסתכל על האי שוויון בהווה ונסמן מטרות לעתיד, נקדם את האפשרות שבעוד 50 שנה עבור הנכדים והנכדות שלנו היום הזה יהיה יום היסטורי, זכר לתקופה שבה לא היה שוויון בין גברים ונשים. כדי שהתיקון יקרה, אנחנו נצטרך בשנים הקרובות לקחת חלק פעיל בתיקון העיוות, בכל מקום שבו יש אי שוויון. זה בידיים שלנו לשנות אותו, בכל מערכת בחירות. בכל מינוי חדש. מה שיעזור לתיקון לקרות הוא לא קרם ידיים או פרחים אלא מוכנות לפקוח עיניים, לראות את אי השוויון ולתקן.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת 51 ועומדת מאחורי מיזם 'אף אחד אף פעם'
React to WordPress