"אנחנו חיים בעידן של אי וודאות"- ד"ר תומר בקלש מסביר איך מקבלים החלטות נכונות במצב הזה

"בתקופת הקורונה במדינות שבהן נשים קיבלו את ההחלטות היו פחות מתים"

הקורונה גרמה לכולנו לצאת משליטה, ובדיוק כשחשבנו שהדברים מתחילים להסתדר החלה לחימה באוקראינה שזעזעה את כל מה שהאמנו בו, והנה, חוסר הוודאות שלנו בעולם גדל. כדי להבין כיצד ניתן להחזיר לעצמנו תחושה של שליטה הדס רגולסקי כריסי שוחחה עם ד"ר תומר בקלש, פסיכולוג, מומחה בהתנהגות צרכנים, ויועץ בנושאים של אסטרטגיה שיווקית לגופים ענקיים בארץ ובעולם שחקר בשנתיים האחרונות את נושא אי הוודאות. השיחה התקיימה במסגרת מפגש מיוחד 'הגוף מרגיש בהבדל' של און לייף בשיתוף אלטמן בריאות.

המלחמה באוקראינה בעיצומה ולמרות שהיא לא מתרחשת פה אלא באירופה, כולנו מרגישים אותה ואת חוסר הוודאות שהיא מביאה איתה. אחרי החרדות שעברנו עם הקורונה, איך מצליחים לשמור על שפיות?

"צר לי להיות נביא הזעם בסיפור הזה, אבל זו רק ההתחלה לצורך העניין. היינו חושבים ששנתיים של קורונה הכינה אותנו לסביבת ומצבי אי וודאות, אבל זה לא ככה וזה בעצם הסיפור הגדול של העידן אליו אנחנו נכנסים. לפני שנתיים נורתה יריית הפתיחה של הסיפור הזה, של אובדן אי הוודאות, וכולנו נכנסנו לצנטריפוגה שאנחנו לא יודעים מה הולך לקרות. בהקשר הזה יש סוג של סנכרון של חוויה קולקטיבית, אתה פותח מהדורת חדשות ורואה שכל העולם מדבר על הדבר הזה שנקרא אי וודאות. בשנה הראשונה של הקורונה מילת החיפוש הכי פופולרית הייתה אי וודאות".

אולי תגדיר לנו מה זה אי וודאות?

"להגיד אי וודאות זה בעצם להגיד זה לא וודאי, אבל מה זה כן?זה בדיוק הסיפור הגדול, שאנחנו לא ממש יכולים לתפוס את הדבר הזה שנקרא אי וודאות, והסיבה לכך אולי נטועה יותר מהכול בדבר הזה, מה שנמצא אצל כל אחד מאיתנו בין האוזניים".

במוח?

"במוח שלנו, כי המוח שלנו חשוב לזכור, הוא בעצם צביר של נוירונים, רשת של תאי עצב.

מה שמאפיין תאי עצב זה מה שמאפיין אותנו כבני אדם זה הצורך שלנו להתחבר האחד עם השני. הן סוג של חיות חברתיות שנמצאות אצלנו במוח".

ואיך הן יכולות להתחבר אחד לשני?

"זה הסיפור הגדול בעצם, מה האינטרס שלהם להתחבר? כל המוח שלנו הוא בעצם רשת של סיבות ותוצאות, כשאנחנו נולדנו לעולם הזה ובכינו בפעם הראשונה פתאום אימא הגיעה והאכילה אותנו ונוצר לנו קשר בין סיבה לבין תוצאה, יש קשר בין זה שאני בוכה לבין זה שאימא באה להאכיל אותי אחר כך גדלתי ואמרו לי שאם אעשה בגרות אני אוכל להתקבל לאונ' ואז אולי אני אצליח בחיים, או יצא ממני משהו, או אם אני אעשה צעד מסוים, אם היו לי הרבה חברים אז אני אפתח כישורים חברתיים או אינטליגנציה רגשית. חיפשנו הקשר של סיבה ותוצאה אפילו שהיינו קטנים, דחפנו את הכוס מהשולחן והיא נשברה והבנו שלא צריך לדחוף כוס".

אבל אי הוודאות זה בדיוק הפוך מזה, אנחנו לא מצליחים לחבר בין סיבה לתוצאה.

"אי וודאות זה בחינת הקשר בין הסיבה לתוצאה, אני לא באמת יודע אם אחסן את הילדים שלי האם לא יגיע וריאנט חדש והאם יהיה סבל או לא יהיה סבל. לפתוח את החנות או לא, להתחיל את הסמסטר או לא, כל הדילמות שאנחנו מתמודדים איתם ברמה היומית והאישית הן קולקטיביות ומשותפות לכלל האנושות.החוויה הזאת של היעדר קשר בין סיבה לתוצאה היא מה שמניעה את הטלטלה הזאת. אוקראינה זה רק קצה הקרחון של עידן חדש שאליו נכנסנו כמין אנושי שהוא עידן היעדר הקשרים בין הסיבות לבין התוצאות".

כלומר?

"במקרה של המלחמה באוקראינה למשל הסיפור הוא לא פוטין אלא שאנחנו כבני אדם כבני מין אנושי צריכים להתרגל למצב הזה שבו אין לנו שליטה והחוויה הפסיכולוגית הבסיסית של אי וודאות היא בעצם היעדר שליטה".

אז מה עושים?

"הדבר הראשון שאנחנו צריכים זה לשחרר את התיאוריה הנאיבית הזאת שאומרת שככל שנדאג יותר אנחנו נשפר את המצב.  ככל שבן אדם מודאג יותר מהמטלה שהולכים לתת לו ככה הביצועים שלו הולכים ויורדים וזה קורה אונליין ויודעים את זה ממעבדות. יועץ ארגוני בשם סטיבן קורביכתב ספר ידוע 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד', שהיה רב מכר כמעט בכל העולם ותורגם לאין סוף ספות. את אחד הפרקים הוא מקדיש לנושא של דאגה. הוא אומר שלכל אחד מאיתנו יש מעגל במוח שהוא קורא לו מעגל הדאגה, אותם פריטים שאנחנו קמים איתם בבוקר, הפסוריאזיס של הילד, העבודה שלי, האוטו שלי, הדברים שמדאיגים את כולם. לדבריו, בתוך מעגל הדאגה יש מעגל קטן שנקרא מעגל ההשפעה, אותם פריטים שיש לנו יכולת להשפיע עליהם. סטיבן קורא לזה להיות פרו-אקטיבי, להוביל אותם ולהניע מהלכים. הוא אומר שמה שמאפיין אנשים אפקטיביים זה שמעגל הדאגה נמצא בשטח המת בין המראות והם לא רואים בכלל את מעגל הדאגה, הם מסתכלים על העולם רק בפריזמה של מעגל ההשפעה. ככל שאתה מסתכל רק על אותם פריטים שאתה יכול להשפיע עליהם תשים לב שהעולם מתחיל להיות כמו פקמן, המעגל הקטן הזה מתחיל לבלוע פריטים שנמצאים במעגל הדאגה".

אפשר לשלוט על זה?

"סטיבן אומר 'בואו ניקח על עצמנו בכל שבוע לשבת ולכתוב את מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה שלנו, כי הפריטים משתנים כל הזמן'. תציירו מעגל גדול ותכתבו בתוכו את כל הדברים שמדאיגים אתכם ובמעגל קטן את מה שאנחנו יכולות להשפיע עליו מהרשימה ואז תתחילו להסתכל על העולם דרך המעגל הקטן שעליו אתה יכול להשפיע. עזוב אותך ממה שאתה דואג לו, תתרכז במה שאתה משפיע. לאט לאט אתה מתחיל לנקות את המעגל הקטן ואתה מפנה מקום למעגל הדאגה להיכנס למעגל ההשפעה. זה ברמה הקוגניטיבית לגמרי.

היום מדברים הרבה על טיפולי CBT וזה ברמה הקוגניטיבית לגמרי".

איך אני יכולה לנהל את הרגש?

"חשוב להבין שאנחנו כל הזמן מנהלים את הרגש. הדבר הזה שנקרא ניהול רגש זה מה שאנחנו קוראים לו ויסות רגשי. אנחנו כל הזמן מווסתים את עצמנו מבחינה רגשית, את מתלהבת ואוהבת את בעלך, אבל כשאת יוצאת לעבודה את לא עסוקה בלהתלהב ולאהוב, אלא את עסוקה בלהיות קונקרטית. זה בדיוק מה שאנו קוראים לו ויסות רגשי וזה בדיוק האופן שבו אנחנו מנהלים את עולם הרגש שלנו.

מצב של אי וודאות לפעמים מרגישים בגוף -  את הקריז, את העצבים, את החרדה, חרדה זו חוויה רגשית. מה שאת מרגישה בפועל, צר לי להביא את זה לידיעתך, זה פשוט עוררות רגשית ואת העוררות הרגשית הזאת במערכת הלימבית, זה בדיוק מה שהמוח אמור לעשות במצבי אי וודאות, הוא אמור לעורר אותך מבחינה רגשית, את מתרגמת אותו בצורה לא נכונה והאמת גם לא ממש אדפטיבית ולא ממש מקדמת. את מפרשת את העוררות הזאת כאילו משהו רע הולך לקרות, שבפועל המוח מאותת לך משהו מרגש הולך לקרות".

דֳ"ר תומר בקלש, צילום לירון מולדובן

איך אני מתרגלת את ההתמודדות שלי עם חוסר וודאות?

"בכל פעם שאת מרגישה את העוררות הזאת תפרשי לעצמך מחדש את הסיטואציה ותגידי 'זו התרגשות והתרגשות זה דבר טוב'. לכולנו יש את אותו המוח, על פניו היינו אמורים כולנו להגיב באופן דומה, או שנגיב טוב או שלא נגיב טוב. עדיין ראינו אנשים שמגיבים מצוין. פסיכולוג בשם אריה גרובלנסקי, שחקר את הנושא ומצא שההבדל בין אנשים שמגיבים טוב לאי וודאות לאלה שלא נטוע ב- 5 מבנים פסיכולוגיים שונים. המדד הראשון הוא מדד שנקרא סדר. הוא אומר שההבדל בין אנשים שמגיבים טוב לסביבת אי וודאות לבין אנשים שלא מגיבים טוב בסביבת אי וודאות זה האופן בו אנחנו עושים שימוש או לא עושים שימוש בדבר הזה שנקרא סדר".

סדר זה דבר טוב בסביבת אי וודאות?

"הסיפור של סדר הוא המינונים. אני יוצר נוסחה פשוטה שאומרת מי עובד אצל מי, האם אני עובד אצל הסדר או הסדר עובד אצלי. בכל פעם שאתה עסוק לא לדרוך על הקווים ואתה עסוק בהרגלים האובססיביים שלך תשאל את עצמך את השאלה הפשוטה מי עובד אצל מי, האם הסדר עובד אצלי, או שאני עובד אצל הסדר? הדרך להבין את המשמעות של הדבר זה הסרט איש הגשם. דסטין הופמן הוא אספרגר כזה בן אדם של סדר, באטום קרוז מוציא אותו מהמוסד הסגור הזה והם ביחד הולכים לפצח את השיטה, את הסדר של בתי הקזינו ומביאים את הקופה. זה הסיפור. הוא הפך את המשוואה - במקום שאתה תעבוד אצל הסדר, תן לסדר לעבוד אצלך".

מה העיקרון השני?

"העיקרון השני שאריק מדבר עליו זה פרדיקטיביליטי, ניבואיות, היכולת או הצורך שלנו לנבא מה הולך לקרות. מהו הצעד הבא".

כלומר, אם שוב בוטלה לי הנסיעה לחו"ל בגלל הקורונה, האם אני זורמת עם זה, או מתפרקת?

"האם אני תלוי בסיבה ותוצאה? יש אנשים שדופקים את האצבע הקטנה בפינה של השולחן הם מתחילים לשאול עצמם למה זה קרה לי, איך זה יכול להיות, עשיתי משהו רע, או אם מישהו דופק להם את האוטו בחניה האם פגעתי במישהו? הם כל הזמן מחפשים את הסיבה והתוצאה ואת היכולת שלהם לנבא. יש אנשים שאומרים שיט הפנדס, קורים דברים, יאללה הלאה, דפדף את זה.אז זה חלק מהסיפור".

המדד השלישי?

"המדד השליש הוא היכולת שלי לקבל החלטות, החלטיות. יש אנשים שנורא טובים בלקבל החלטות ויש אנשים שבשבילם לבחור פנטה או קולה בפיצוציה זו משימה בלתי אפשרית וכולנו מכירים גם את אלה וגם את אלה. מבחינה פסיכולוגית אחד הדברים שמאפיינים פוליטיקאים זו ההתמכרות שלהם לקבלת החלטות. אחת המוטיבציות המרכזיות שלהם זה לקבל החלטות ולהצביע על תקציב ולראות את זה מחר בבוקר מתקיים וזה פשוט עושה להם את זה. אני מומחה בקבלת החלטות ואני שונא לקבל החלטות, אחת הסיבות שהלכתי להיות מומחה בקבלת החלטות זה כדי להבין למה אני לא מצליח להחליט בין פנטה לקולה. אז זה הסיפור האם אנחנו טובים או פחות טובים בקבלת החלטות.דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל, הוא כתב ספר מצוין שנקרא "לחשוב מהר לחשוב לאט" ופה הוא מציג עיקרון נורא פשוט, כל הספר מוקדש לשתי מערכות שהיום אנחנו יודעים שנמצאות אצלנו במוח - סיסטם 1 מערכת אינטואיטיבית מהירה וקלילה מאוד, נוטים לחשוב שעושה המון טעויות, זה ההחלטות שאנחנו מקבלים מהבטן. סיסטם 2 - המערכת הרציונלית יותר, האינדוקטיבית והאיטית יותר שמצריכה קשב וריכוז והיא המערכת שכביכול לא עושה טעויות ועליה אנחנו יכולים לסמוך, המערכת הרציונלית. הסיפור עצמו הוא שבמצבי אי וודאות יש לנו ריבוי אופציות, הפרמטרים עצמם עליהם אנו אמורים להישען בקבלת החלטות הם מאוד לא ברורים, ואנחנו בעצם לא יודעים מה יקרה ואין לנו קשר בין סיבה לתוצאה ולכן דווקא במצאי אי וודאות צריכים לעשות רגרסיה, לחזור ולקבל החלטות מתחושות בטן ומאינטואיציה".

זה משהו שאנחנו כנשים טובות בו.

"באמת בעידן הקורונה מה שהסתבר שמדינות, פירמות, בתי חולים שבהם היו ממוקמות נשים שהיו מקבלות את ההחלטות יצאו מהמגפה הזו עם פחות מתים, פחות חולים, פחות ימי סגר, פחות נזק כלכלי, פחות אובדן של ימי לימודים בבתי הספר, כי נשים קיבלו החלטות. מה שקרה פה זה עוד דבר מעניין, רבקה קרני, נשיאת בן גוריון לשעבר שבאה מהפקולטה לרפואה דיברה על זה לפני עשור שמקצוע הרפואה הפך למקצוע נשי, היום יותר מ- 50% מבתי הספר לרפואה יש שם נשים".

פמיניזיציה של המקצוע. איך זה קשור לקבלת החלטות?

"ב- 2.5 העשורים האחרונים נשים התמקמו בעמדות כוח וקבלת החלטות בתחום הרפואה ברחבי העולם וזה קרה ברמת ממשלות וברמת בתי חולים. אז פתאום פרצה מגפה. המגפה הזו הגיעה לעולם שנשים לראשונה בהיסטוריה האנושית הן אלה שצריכות לקבל החלטות. היו מדינות שבאו הגברים הגיבורים יוצאי הצבא והרמט"כלים ואמרו זוזי הצידה, עכשיו אני אקבל פה החלטות, כמו שקרה בישראל. היו מדינות שהציגו מודל חליפי ונשים והן אלו שקיבלו החלטות".

אני לא בטוחה שאנגלה מרקל או ג'סינההרדרן קיבלו את ההחלטות שלהן מהבטן מאינטואיציה או כהחלטה מושכלת.

"באותם מקומות שבהם נשים פעלו כנשים ולא היו להן ביצים, ודיברו אל נשים והפעילו נשים והקיפו את עצמן בנשים אלו היו המקומות והארגונים והמדינות שבהם הקורונה חלפה ליד. זה בדיוק העניין. קבלת החלטות בסביבת אי וודאות חייבת להישען על סיסטם 1, על אינטואיציה. גם לנו יש אינטואיציה לא פחות מלכן, אבל אנחנו לא מתרגלים אותה ולא סומכים עליה. אנחנו, לצערנו, כגברים הלכנו ושחקנו את סיסטם 1. אתן המשכתן ולכן יש תפקיד מרכזי בניהול ארגונים, מדינות, פירמות בסביבת אי וודאות. באמת אנחנו יודעים שאתן טובות בזה הרבה יותר מהמעבדות של הפסיכולוגיה הארצית".

אתה אומר תרגישו, קחו את זה, תרגישו אצלכם ותפעלו לפי התחושה שלכם, זה לרוב יהיה נכון, ההחלטה הנכונה.

"לחלוטין".

בוא נמשיך עם המדדים.

"אז דיברנו על סדר, ניבוי, החלטיות. הדבר הרביעי זה עמימות, היכולת שלנו להגיב לסביבה שזה לא יום ולא לילה, זה לא נינג'ה ולא שחקן כדורגל. את זוכרת את הספר הביצה שהתחפשה? זה גם ביצה וגם כדור פינג פונג, זה גם פרח וגם בלון, זה גם וגם וגם, דברים יכולים להיות גם וגם. אנחנו כמבוגרים לצערי, ככל שהתבגרנו התחלנו להכניס דברים למגירות, רגע זה בלון או ביצה? רגע זה רכבת או כלב? למה זה לא יכול להיות גם וגם?

וזה בדיוק אי וודאות, הגם וגם, לא יום ולא לילה, לא שחור ולא לבן, לא טובים ורעים, לא זה ולא זה, זה גם וגם".

איך אני מתרגלת את היכולת שלי להתמודד עם אי וודאות?

"זה לעשות פעולות כמו מדיטציה, לעשות פעולות של השקטה, פעולות רוטיניות, פעולות כמו שחייה, אני שוחה בכל יום ויש לי שעה וחצי ביום שאני מתחת למים וכל מה שהמוח שלי רואה זה את הקיר ואז עוד פעם את הקיר ואז עוד פעם את הקיר ואם ממש מעניין לו הוא יכול להסתכל למטה ולראות את הפס השחור הזה הולך הלוך וחזור ופחות או יותר אחרי דקה וחצי הוא מבין שלא הולך לקרות פה שום דבר מעניין בשעה וחצי הקרובות והוא פשוט מפסיק לנבא, הוא נרגע, משקיט את עצמו ומפסיק לנבא. טכניקה, לתרגל את המוח זה לתת לו גירויים שבמסגרתם הוא לא יצטרך לנבא מה הולך לקרות, כי זה המוטיבציה של המוח, בעצם המוח שלנו הוא מערכת של ניבויים, הוא כל הזמן מקשר בין סיבה לתוצאה, הוא רוצה לנבא מה יהיה הצעד הבא וזה מה שיציל אותו מהנמר בעשב. זה מאוד הגיוני וצריך להיות אמפתי למוח שלנו אז בואו ניתן לו את אותם גירויים במסגרתם הוא לא צריך לנבא שום דבר. זה אחת הדרכים המאוד יעילות".

הגענו לעיקרון האחרון.

"העיקרון האחרון שאריק מדבר עליו, שמבחין בין אנשים שטובים בסביבת אי וודאות לבין אנשים שפחות טובים בסביבת אי וודאות, זה מה שהוא קורא לו סגירות מחשבתית. יש אנשים שבכל ויכוח יודעים מי הצד הצודק ומי הטועה, יש אנשים שממש יודעים מי הטובים ומי הרעים ויש אנשים שלא צריכים קאובויים ולא צריכים טובים ורעים, הם יכולים להבין שגם פוטין צודק. והם יכולים להיכנס לתוך הפרספקטיבה של האחר, זה קצת מזכיר אמפתיה, יכולות של אמפתיה, אבל זה יכולות שלנו ממש להיכנס לתוך המערכת הפעלה שלף לתוך הראש של מישהו אחר, לתוך הנעליים שלו".

זה מקטין אי וודאות? העובדה שאני יכולה לתפוס את שני העולמות?

"בדיוק. העובדה שאני יכולה להתבונן על הסיטואציה לא מתוך העיניים שלי אלא מתוך עיניים אחרות מגדילה לי את היכולת של להתמודד עם אי וודאות. אחד הדרכים היעילות להתמודד עם זה זה להיכנס לפרספקטיבה של האחר ולהיחשף לדעות מגוונות או לדבר עם אנשים שדעתם מאוד שונה מדעתי או לקרוא ספרים על אנשים ממקומות אחרים עם פרספקטיבה אחרת ולהבין את העושר של החוויה האנושית וריבוי הדעות הזה ולנסות כל הזמן להזין את עצמנו בדעות שונות משלנו. להרחיב את נקודת המבט".