צח שחרור: "עשיתי את ההחלטה הכי קשה והכי טובה בחיי, וקיבלתי כוח על"

 צח שחרור (33) הוא סוג של סופרמן, גיבור על שמתאהבים בו עוד לפני שהוא מתחיל לדבר. מפתיע, אבל את כוחות העל שלו הוא קיבל ברגע שלקח את ההחלטה הכי קשה בחייו. בגיל 8 עבר שחרור תאונת דרכים קשה כשאוטובוס פגע בו סמוך לביתו. הרופאים הצליחו לשחזר את כף רגלו השמאלית אבל מאז הוא סבל מכאבים בלתי פוסקים. 23 שנה אחר כך, בגיל 31, כשהוא כבר עורך דין ואתלט, הוא החליט לעבור קטיעת רגל. מסביב ניסו לגרום לו לשנות את דעתו אך הוא התעקש, כאבי התופת והפגיעה באיכות חייו הכריעו אותו. היום, שנתיים אחרי, הוא קפטן ומייסד נבחרת כדורגל קטועים בישראל ושואף להתחרות באולימפיאדה.

להחליט לעבור קטיעה מרצון זה לא דבר פשוט

"נכון אבל לוותר על הרגל ולעבור את הקטיעה זה דבר ששיפר לי את החיים ב-180 מעלות. זה נתן לי חופש, עצמאות ואפשרות לעשות דברים שלא חשבתי שאני אעשה. הרבה דברים שקשורים בספורט. בין היתר גם הקמתי את נבחרת ישראל בכדורגל קטועים . אני משחק פוצ'יבולי, גולש גלים, סקייטבורד, ים, קייט סרפ, סנובורד, הרבה מאוד דברים שלא ראיתי את עצמי עושה ואני מאוד שמח על כך".

איך התחלת עם הכדורגל?

"אחרי הקטיעה חיפשתי משהו שאני יכול לעשות באופן ספורטיבי תחרותי. בדקתי בגוגל כל מיני דברים שאפשר לעשות ברמה פרא אולימפית וזה זרק אותי לכל מיני מקומות. ככה נחשפתי בעצם לענף הזה שקיים בעולם כבר 40 שנה ולא הכרתי אותו. נכנסתי לתקציר של משחק של אליפות אירופה 2017 טורקיה- אנגליה שהיה, ואני רואה אצטדיון שהיה מפוצץ באוהדים שבאו לראות את המשחק. אני מדבר איתך על 40 אלף אנשים שהגיעו. הבנתי שזה ספורט היסטרי ושאני חייב להתחיל לברר איפה הקבוצה קיימת בארץ ואיך מתאמנים בה".

והיא לא הייתה קיימת בישראל.

"ראיתי שבישראל אין כזאת קבוצה ואף פעם לא הייתה, וזה מפתיע כי קטועים תמיד היו פה. לקח לי לא פחות משנה להכיר בכלל אנשים שאפשר לעניין אותם בענף הזה. וכשהכרתי מספיק אנשים כאלו התחלנו באימון ניסיוני שגם עושה כיף וטוב. פתאום התחיל באז וזה נהיה גדול. הזמינו אותנו למשחק מול נבחרת יוון כי שמעו שם על הפעילות והרמנו את הכפפה ונסענו. גולת הכותרת הייתה מבחינתנו לפני חצי שנה כשנסענו לפולין לטורניר מקדים ליורו, אליפות אירופה, בדצמבר בפולין עם עוד 14 נבחרות מאירופה – סיפור באמת מרגש".

יכול לספר על התחושה במשחקים?

"בשבילי זה החלום הכי גדול שיכולתי לדמיין כי כשהייתי ילד זה מה שרציתי לעשות. באיזשהו שלב הפסקתי לחלום. בגלל התאונה לא יכולתי אפילו לפנטז על הדבר הזה. היום אני לפעמים צובט את עצמי ואומר 'אני לא חולם – זה דבר שהוא פה'. זה מרגש ברמות שקשה להסביר במילים, תחושות שהן מעבר. להיות חלק מנבחרת ישראל, להיות עם המדים, עם סמל ישראל וסמל קפטן על היד ולשיר את ההמנון - וזו קבוצה שלא הייתה קיימת ואנחנו החלוצים של הדבר הזה - זו באמת זכות גדולה. ואני שמח שזכיתי להגיע לדבר הזה".

איך סיגלת לעצמך את היכולת הזאת, לא לוותר למרות הקושי?

"זו אף פעם לא הייתה שאלה. היו לי תקופות לא פשוטות לפני הקטיעה, 22 שנים של סבל. חוסר תפקוד שהלך והחמיר. במשך הרבה מאוד שנים הסתרתי את המצב של הרגל גם במובן הפיזי שאנשים לא ראו וגם במובן המנטלי שאנשים לא ידעו שאני סובל מכאבים כרוניים מאוד קשים. הכאבים הלכו והחריפו וזה השפיע עליי מאוד. זה נותן לך 2 מצבים - או ליפול לדיכאונות ורחמים עצמיים או לצמוח מתוך הדבר הזה ולעבוד קשה. זה לא היה פשוט להגיע להחלטה ולהגיד לרופאים להוריד לי את הרגל אבל ברגע שקיבלתי אותה זה נתן לי את האופציה לבחור מסלול ושיפר את החיים שלי מאוד".

 

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by Onlife (@onlifeil)

אתה גם מקפיד להתאמן בחדר כושר, באגרוף, גלישת גלים ומה לא.

"אני עושה ברגיל שנים שלושה אימונים שונים ביום. גלישת גלים, קייאקים, פוצ'יוולי, אגרוף תאילנדי, יוגה, גלישת גלים. לא מעט דברים שהם באופן קבוע ודברים שהם תחביב שאני מנסה וחווה אותם בפעם הראשונה".

אתה עושה הרבה למען שילוב אנשים עם מוגבלות, בספורט ובתחומים שונים, מדבר על כך בהרצאות שאתה מעביר, למה זה כל כך בוער בך?

"קודם כל זה מתחיל מחלום אישי שלי שהיה בתור ילד. החלום הזה הוא כבר הרבה מעבר לסיפור האישי שלי כי זו מסגרת שנותנת מקום ובמה ובית לאנשים שאיבדו חלום והיום יש להם את המקום והשאיפות והמטרות ומסגרת כמו משפחה. באיזשהו מקום בלי שתכננתי, לאט לאט זה הפך להיות פרויקט סופר חשוב עבורי. סוג של שליחות ופרויקט חיים שהיום אני מנהל בגאווה ובשמחה גדולה".

 

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by Zach Shichrur (@zach_shichrur)

אתה מקפיד גם על נוכחות ברשתות החברתיות, הפכת לסוג של משפיען.

"מאז הקטיעה אני נוכח ברשתות החברתיות, מתעד את המסע האישי שלי מתוך מטרה. אני רוצה להראות שאפשר לעשות למרות משברים. לי לא תמיד היה גורם או מודל שהסתכלתי עליו ואמרתי זה מודל בשבילי. עצם העובדה שיש לי אפשרות להיות, לעצמי ולאחרים זה מאוד חשוב לי".

איך אתה מרגיש שמתייחסים אליך היום כשרואים שאתה קטוע רגל? אתה מרגיש יחס שונה?

"אצל רוב האנשים שלא מכירים אותי ופוגשים אותי בפעם הראשונה נוצר דיסוננס כי רואים בן אדם עם פרוטזה וזה קושי ומגבלה, ופתאום הוא עושה דברים שאנשים עם רגליים לא תמיד עושים וזה נותן אימפקט חיובי. זה מאוד מושפע מאיך אתה רואה את הדברים אני חושב, אם בן אדם הולך עם תחושה שהוא מסכן ובדיכאון על החיים, כשהוא מסתכל על הסביבה היא תסתכל עליו בצורה כזאת. אצלי זה מאוד שונה אני מסתכל על הפרוטזה כמשהו שנותן לי כוחות- על".

עברת המון תקופות קשות, איך הצלחת להרים את עצמך לאורך הדרך?

"שאלה מעולה. אני חושב שלכולם יש תקופות קשות, במקרה שלי אני הייתי עם הגב לקיר כי הרגשתי שבאמת לא משנה מה אני עושה החיים שלי לא משתנים מבחינת האפשרויות שהיו לי אז. כל דבר שעשיתי לפני הקטיעה לא נתן לי את הפתרון והבנתי שאני צריך לעשות משהו כדי לשנות את המציאות הזאת. במקרה שלי זה היה מאוד בולט, הייתי צריך להיפרד מחלק מהגוף שלי, במקרים אחרים כל אחד עם ההתמודדויות שלו עם הדבר שהוא צריך כדי לצאת לחופשי".

יש לך מסר שחשוב לך להעביר?

"אם יש מסר שאני משתדל להעביר זה שלא תמיד אנחנו שולטים בכל מה שקורה לנו בחיים אבל כן אנחנו יכולים לשלוט באופן התגובה שלנו למה שקורה לנו. אם אנחנו מבינים את זה אז אנחנו באמת יכולים להשיג את המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו. אין באמת סיבה שבגללה לא נוכל להשיג אותן".