ויטל זינגר: "אני חיה מאור הזרקורים. אז מה אם אני עם כיסא גלגלים"

ויטל זינגר (35) היא ספורטאית ספורט נכים בנבחרת ישראל בענף ריקוד בכיסא גלגלים, זוכת מדליית הארד באליפות העולם (2015), וסגנית אלופת אירופה (2018) בריקוד ספורטיבי פראלימפי (בכיסא גלגלים) בסגנון מוזיקלי לטיני. בין ריקוד לריקוד היא גם יזמת חברתית שעוסקת בקידום שוויון זכויות ונגישות לאנשים עם מוגבלות. עכשיו היא גם בדרך להיות שחקנית.

מדובר בחיית במה, פרפורמרית מהסוג של אלו שברור שיגיעו רחוק. הסיבה היחידה שלא ראיתם אותה עד עכשיו בסדרות ובסרטים היא העובדה שהיא על כיסא גלגלים. שלא תטעו, כפי שבטח הבנתם עבור ויטל הכיסא הוא לא מגבלה, אבל עבור אנשים בתעשייה הוא עדיין מהווה חסם רציני.

"אני מאוד אוהבת להנחות, להגיש, לשחק ולדגמן. אני רוצה שתהיה לי הזדמנות לעשות את זה אבל בשביל זה אני צריכה שזה יהיה לגיטימי והיום אין כמעט אנשים עם מגבלה על המסך. גם אם לא הייתי אוהבת לשחק באג'נדה שלי אני חושבת שראוי שיהיה מגוון בכל תחום".

למה חשוב לך שיראו אנשים עם מוגבלות על המסך בצורה אמיתית?

"כי אני חושבת שאנשים לא רואים מספיק ייצוג של אנשים עם מוגבלות או מספיק צדדים של זה. ביום יום אנחנו חלק מהחברה, 20 אחוז אם לא יותר עד כה, ומתפקדים כמו כל אחד. אנחנו משפחה של אנשים, חברים של אנשים, עובדים של אנשים. יש לנו מיליון צדדים כמו לכל בן אדם אחר ובטלוויזיה לא מראים אף צד כזה ואם כן אז רק את הצד המסכן והחלש והנזקק, ולטלוויזיה יש כוח לעצב דעת קהל ותפיסות חברתיות. מעבר להשפעה הזאת אני חושבת שמאוד חשוב שאנשים עם מוגבלות יראו אנשים כמוהם על המסך ובשלטי חוצות. אנשים שיש להם פחות ביטחון להיות מי שהם".

למה את מתכוונת?

"אני חושבת שברגע שאת לא רואה את עצמך זה לגמרי מוריד לך את הלגיטימציה להיות מי שאת. אם יש לך מגבלה את חייבת תמיד להיות פרזנטורית של קצבאות או עוול ובא לי שייראו עוד צדדים. העולם הוא מגוון ולא חד צדדי ולכן חשוב לי שיראו דוגמנים בכיסא גלגלים"

זינגר נולדה בנוף הגליל. כשהייתה בת חצי שנה היא חלתה בסרטן אלים. אחרי שנים של טיפולי כימותרפיה והקרנות זינגר ניצחה את הסרטן אך הפכה למשותקת ברגליה כתוצאה מהנזק שנגרם לעמוד השדרה שלה. הודות לטיפולי פיזיותרפיה, ויטל הצליחה לעמוד על רגליה ולהתהלך באמצעות קביים. בגיל 12 היא עברה לכיסא גלגלים, אז גם החלה את דרכה כספורטאית תחרותית.

למה עברת לכיסא גלגלים אם הייתה לך אפשרות להמשיך להיעזר בקביים?

"עד גיל 12 הלכתי על קביים ולמרחקים ארוכים הייתה לי סייעת עם עגלה של ילדים גדולים. לא אהבתי את זה כי באופן כללי אני אוהבת להיות עצמאית ולשלוט על מה שבא לי. בגיל 12 עברנו למרכז וסוף סוף מצאנו מסגרת ספורטיבית, מרכז שאני יכולה להתאמן בו. שם התחלתי קצת לטעום כדורסל על כיסא גלגלים ומירוצים על כיסאות גלגלים. הבנתי שזה כלי שיכול לתרום לי לעשות דברים לבד ומהר. ואז קיבלתי החלטה לעבור לכיסא ובאתי להורים שלי. התבשלתי המון. בהתחלה כולם הרימו גבה - איך את יכולה להיות על קביים ופתאום באה ואומרת אני עוברת לכיסא גלגלים? אבל הוכחתי לכולם".

איך היו תגובות הסביבה? הרגשת שהיחס אלייך השתנה?

"אני חושבת שמי שהכיר אותי ידע שמבחינתי  הכיסא רק מוסיף לי ולא הוריד ממני. אצל אנשים שלא הכירו, וראו אותי לראשונה על הכיסא נקודת הפתיחה מבחינתם הייתה שאני מסכנה. אנשים שקצת יותר במעגל, שכן יודעים שהייתי על קביים ,היו מופתעים ואמרו לי להילחם כי אני יכולה ללכת. זה נורא קל להגיד אבל בסוף ביומיום זה להישמע לבטן שלי ומה נכון לי ולא לעשות דברים רק לפי מה שהסביבה חושבת שנכון. אני יודעת שהיכולת שלי עלתה עם הכיסא וזה מה שחשוב".

למרות הקשיים, ואולי בגלל, הפכת למאוד הישגית. את רקדנית אולימפית וזוכת מדליות. איך התחלת לרקוד ולמה בחרת דווקא בתחום הזה?

"ריקוד זה משהו שנולדתי איתו. אני היפר, יש לי הרבה אנרגיות. מאוד תסכל אותי בתור ילדה קטנה שלא היו חוגים נגישים לריקוד - ג'אז, היפ הופ, לא הייתה לי אפשרות. שחררתי את עצמי לרקוד במסיבה כשהתחלתי ללכת למועדונים עם חברים שלי. זה לא היה כזה קל בתיכון או בחטיבה כי המקומות לא היו נגישים וילדים בני 14 לא יכולים להרים את כיסא הגלגלים שלי. גם בקטע החברתי את לא רוצה להיות זאת שעוזרים לה. בהמשך כשגדלתי זה היה וייב אחר, הייתי מגיעה למועדון והייתי במרכז הרחבה. אם בהתחלה זה היה 'איזה חמודה, הם הוציאו אותה מהבית' זה הפך ל'איזה מגניבה, ואיזה יפה היא רוקדת'. סחפתי אנשים. כולם ראו שגם מישהי על כיסא גלגלים יכולה להיות מגניבה אנרגטית, ורחמנא ליצלן שמחה".

מתי הפכת את זה לתחרותי?

"כשהשתחררתי מהצבא פנתה אליי מישהי מבית הלוחם ויצרה איתי קשר, מאמנת ענף ריקוד לטיני. היא פנתה אליי כי היא ידעה שאני ספורטאית ואוהבת לרקוד והציעה לי להצטרף לנבחרת. מבחינתי זה היה חלום שהתגשם. קיבלתי את המסגרת שחיפשתי כל השנים ללמוד ריקוד. עברתי מתחרות לתחרות, באליפות העולם הראשונה שלי נכנסתי לטופ 10. זה היה מטורף כי התחריתי מול אנשים שרוקדים עשור. וזה היה ממש מגניב ונתן לי עוד יותר תיאבון והתחבר לרעב שלי להיות עוד יותר טובה בדברים שאני עושה".

איך ההרגשה לזכות במדליות?

"זאת פסגה מאוד גבוהה, זכות מאוד גדולה לשמוע את ההמנון. משהו שאני לא יודעת אם אפשר לתאר עד הרגע שאת עומדת שם"

איך ההורים שלך מגיבים? הם בטח מאוד גאים במיוחד על רקע כל הקשיים שעברת.

"הם גאים כמו שאני גאה בהם. אני תמיד מזכירה להם שכל הדברים שאני מגיעה אליהם הם בזכות הדברים שהם עשו ועושים עבורי. שום דבר לא היה קורה בלי הנתינה שלהם. הם הקריבו המון ומקריבים עדיין. אבל הם מאוד גאים והם כל פעם שואלים – לאן עוד תגיעי?"

את פרזנטורית ומובילת דעה בתחומים של קידום אנשים עם מוגבלות, מה את בעצם עושה כדי לקדם את הנושא?

"הלכתי ללמוד משפטים וממשל בדיוק בגלל הסיבה הזאת. אני ספורטאית, זה חלק מהזהות שלי אבל לא פחות ואפילו יותר אני יזמת חברתית. אני עושה אימונים והרצאות כדי לחדד ולהעלות את המודעות ואת הנוכחות, להפיץ מסרים ולשנות לאנשים עמדות חברתיות שיש להם. בין אם זה נגישות בחיי לילה, בחיי התרבות, בהופעות, בתעסוקה. כשאני מדברת על נגישות זה לא רק פיזית אלא גם חברתית. זה המון  הכלה ושילוב ואיך מתייחסים ומקבלים ואיך התשתית. כל מה שאני עושה זה סביב זה. נגישות ישראל, נציבות שוויון זכויות, הג'וינט אני עובדת עם כל הארגונים האלה. יותר מעשור שאני משתפת פעולה איתם".

מה את חושבת על הייצוג של אנשים עם מוגבלויות בישראל?

"בדרך כלל כשמדברים בטלוויזיה על אנשים עם מוגבלות רגילים לראות אותם בחדשות בהפגנות. אתמול היו 3 כתבות בחדשות על אנשים עם מגבלה ובשלושתם הם השתמשו במעין מאגר סרטונים כדי להראות אנשים עם מוגבלות - הראו אנשים שבקושי הולכים, שצולעים בצורה לא נעימה לעין. לא מראים את הפנים, מראים רק את הרגליים. זה הייצוג שאנשים רואים של אנשים עם מוגבלות, רק את הרע. אני אומרת - אפשר לרקוד, אפשר להיות סקסית, אפשר לעשות הכל".

יש עוד חלומות שאת רוצה להגשים?

"הלוואי שאני אצליח לפרוץ את המחסום של הנגישות בעולם הקולנוע והטלוויזיה – בא לי להנחות, לדובב, לקריין, לשחק לדגמן. כל מה שקשור למצלמה, במה, ולהעביר מסרים. אני רוצה שזה כבר יהיה במיינסטרים ולנרמל את העניין הזה. אפשר להיות אישה עם מוגבלות מאוד מוצלחת ושמחה ולעשות את מה שאת רוצה ולפרוץ את המשבצת שרוצים להכניס אותך אליה. אני רוצה להאמין שאפשר למצוא חברה שתשמח שאהיה הפרזנטורית שלה, בואו נעביר את הפוקוס מהמגבלה לזה שאני אישה ואוהבת יופי ויכולה גם לייצג יופי אפילו שאני על כיסא גלגלים".

מה המסר שלך לילד או ילדה עם מוגבלות שחווים את הקשיים האלה. מה חשוב לך להעביר יותר מהכל?

"המסר שאני מעבירה בראש ובראשונה זה לרקוד את החיים. זה משהו שאני חיה אותו בכמה מובנים, גם ברמת התנועה וגם ברמת הכיף. לילד או לילדה אני פשוט אומרת להיות נאמן לעצמך, לרצונות שלך ולחלומות שלך ולחשוב תמיד איך כן. אני מאוד בעד אקטיביזם, לא לחכות שאנשים אחרים יעשו בשבילך אלא פשוט לדחוף לזה לבד. אם חשוב לך תדחוף ובסוף אתה תגיע לזה".

אינסטגרם ויטל: https://www.instagram.com/vitaldance/