חודש האישה הסתיים, וגם יום העצמאות, וכמדי שנה, נחשפנו לשלל סיפורים מעצימים וחשובים אודות נשים שהצליחו להגיע להישגים גדולים ולכן זכו לכינוי "פורצות דרך".  למין האנושי יש נטייה לחשוב שאנשים - גברים או נשים - פורצי דרך, הם מי שעשו משהו פנומנלי. כמו למשל להטיס חללית לירח, להמציא המצאה ששינתה עולם, להקים חברה ולעשות אקזיט של מיליונים. אנשים כמו עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, סטיב ג׳ובס ששינה את האופן בו אנחנו מתייחסים לטלפון שלנו, הם אכן מושא להערצה ומסוג האנשים שנושאים אליהם עיניים, אבל ביננו, כמה כאלה יש? על כן עולה השאלה: האם כדי להיות פורצת דרך אני צריכה לעשות משהו פנומנלי שירעיד את אמות הסיפים וישנה את העולם? האם פריצת דרך לא יכולה להיות מעשה מינורי יותר? משהו שקורה בסביבתי הקרובה? ולמה לשאת עיניים אל אנשים מהסוג הזה, מהווה בעיה?

הבעיה העיקרית מגיעה לרוב כשמביטים על מטרה גבוהה, גדולה ורחוקה, היא נראית בלתי אפשרית ובעיקר בלתי מושגת. ועם כל ההערכה שיש לאלה שעשו את זה ובגדול, רובנו מבינים שהסיכוי שזה יקרה לנו, הוא קטן. וכאן בדיוק הטעות. כשאנחנו רוצים לציין הצלחות ופריצות דרך, אנחנו נותנים כדוגמא את האנשים שעשו את זה בגדול ולרגע לא חושבים שאולי מסביבנו יש אנשים שפרצו דרך גם כן, דרך שהיא יותר אפשרית ומהווה הצלחה לא פחות גדולה מהצלחות אחרות, מתוקשרות יותר, ואולי אפילו אנחנו עצמנו, פרצנו דרך.

אני רואה נשים רופאות שלמדו שנים רבות, הקימו משפחה, ילדו ילדים והצליחו להתקדם לתפקידי ניהול תוך כדי. הן לא רואות את ההישג שלהן, בשבילן זה מובן מאליו, אולם עבור נערה צעירה שעומדת מהצד ומסתכלת על ההישג שלהן זה נראה הישג גדול ואפילו פורץ דרך. אישה שמצליחה לחלץ עצמה ממערכת יחסים מתעללת, היא פורצת דרך מכיוון שהצליחה לפרוץ מחסום שנראה בלתי אפשרי. סופרת שהצליחה להוציא לאור את ספרה היא פורצת דרך, כך גם מי שהקימה חברה כלשהי ומצליחה להתפרנס ממנה ולהגשים את החזון שלה. ביומיום שלנו יש אינספור סיפורים של נשים פורצות דרך, רק שמשום מה, בגלל שהסיפורים האלה לא מתוקשרים, לא שינו סדרי עולם ולא מופיעים בכותרות העיתונים, אנחנו לא רואים אותם כסיפורי הצלחה מיוחדים ולא מתייחסים אליהם כאל משהו מיוחד.

אבל דווקא עם הסיפורים האלה קל יותר להזדהות. סביר להניח שאצליח להזדהות הרבה יותר עם השכנה מהדלת ממול שעברה תהליך עם עצמה והצליחה לעשות שני תארים, לבנות עסק מצליח, ליצור פודקאסט שבו היא מדברת על זה ומזמינה נשים שונות לספר על חוויות הקמת העסק שלהן מאשר עם גל גדות שהיא מוכשרת ומהממת אבל ההישג שלה עבורי נראה בלתי אפשרי. להזדהות עם הישגי השכנה ממול זה משהו שאני יכולה להאמין שאני מסוגלת לעשות גם כן, זה משהו שנערות יכולות להרגיש שהוא בהישג יד. למה תחום המשפיעניות ברשתות החברתיות פופולרי כל כך? משום שזה משהו שנמצא בהישג יד, הוא לא רק אפשרי אלא שהוא קודם כל נראה אפשרי. כל אחת יכולה להאמין שאם היא תתאמץ מספיק, גם היא תגיע לשם.

אנחנו צריכות להפסיק להסתכל על מודלים שנמצאים באולימפוס ולהתחיל להסתכל על מודלים שנמצאים סביבנו. ולא רק זה, אנחנו צריכות להסתכל על עצמנו ולשאול את עצמנו האם גם אנחנו פרצנו דרך כלשהי בחיים שלנו, האם הבאנו את עצמנו מנקודה א׳ שבה היינו לנקודה ב׳ שאליה שאפנו להגיע כי אם כן, כנראה שפרצנו דרך ואם עדיין לא, תמיד אפשר לחפש מי שעשתה זאת והיא יכולה לשמש עבורנו מודל או אפילו להיות מנטורית.

בואו נרענן את המושג ״פריצת דרך״ ונסתכל עליו ממקום נגיש ואפשרי יותר. אני בטוחה שבאופן הזה נראה יותר ויותר נשים שמצליחות למצוא את המודל הנכון להן, לא הגדול והבומבסטי אלא דווקא זה שמדויק ואפשרי עבורן.