במרוץ לזכר חללי מערכות ישראל "רצים לזכרם", בו ארוץ גם השנה, אין נקודת זינוק, מדידת זמנים או פודיום. זהו מרוץ שמתקיים למשך שעה אחת ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בכל הארץ באותה שעה. למיזם נרשמים דרך אתר רצים לזכרם וכל נרשם מקבל באופן אקראי שם של נופל/ת ממאגר של עשרות אלפי הנופלים מאז קום המדינה ועד היום, לזכרו הוא מקדיש את הריצה.

אני רצה לזכר בן דודי יעקב קובה בקר, שהיה רק בן 26 כשנפל במלחמת יום הכיפורים בעת שירות מילואים. יעקב הוא בנה הבכור של אחות של סבתא שלי. שתיהן שרדו את השואה והקשר ביניהן ובין האחיינים היה תמיד נורא קרוב. זה היה אסון כבד נוסף למשפחה שספגה את זוועות השואה ושרדה כנגד כל הסיכויים, כשהתבשרו על נפילת יעקב. אמו לא יכלה לשאת את הכאב ולאחר כמה שנים נפטרה מצער.

יעקב קובה בקר ז"ל, בן 26 במותו. נפל כחייל מילואים במלחמת יום הכיפורים

 

אני נולדתי כבדת שמיעה ובגיל 6 בחרתי לזרוק את מכשירי השמיעה כי זה כאב יותר מלשמוע. כשבגרתי, התגייסתי לצה"ל בזכות אבא שלי שנלחם כדי שזה יקרה, ואני זוכרת שאחד המפקדים הטיח בי את האמת בפנים כשאמר: "קרן את לא שומעת – אני יודע. תפסיקי להכחיש. תאהבי את עצמך כמו שאת". מילותיו הדהדו בראשי תקופה ארוכה מאוד. עד גיל 30 חייתי ללא מכשירי שמיעה ורק כשנולדה בתי הבכורה ולא הצלחתי לשמוע אותה בוכה בלילות, החלטתי שאני חייבת לשמוע אותה והרכבתי מכשירים. בתי האמצעית שהגיעה לאחר מספר הריונות כושלים, נולדה כבדת שמיעה.  אני זוכרת את הרגע שאמרה לי "אימא אני רוצה מכשירי שמיעה כי אני רוצה לשמוע טוב ולהיות כמו כולם" ולא הייתה מאושרת ממני.

לאחר אשפוז ממושך בעקבות הריון חוץ רחמי נוסף שעברתי, התבשרתי כי ייתכן ולא אוכל ללדת יותר לעולמים. הכאב כל כך היה עצום, ואני זוכרת את עצמי יוצאת מבית החולים כמו חיית טרף בריצה. מאותו יום התחלתי לרוץ באופן קבוע מדי יום בשטחים בהם הטבע נגלה אליי במלוא יופיו . בעודי רצה בתוך הטבע הטהור, כשתקרת שמיים אין סופית ושמש מלטפת מעליי, זכיתי לשמוע בפעם הראשונה בחיי ציוץ ציפורים ורעש של גשם מטפטף. בריצה גיליתי את עצמי, הצלחתי לגעת בקרקע ובו זמנית לרחף.

קרן עמרוסי. "בריצה גיליתי את עצמי"

אנשים סביבי ראו את המבט הברק בעיניי וביקשו להצטרף, אז פניתי אל לימודי אימון ריצות על מנת להוביל יד ביד את כל מי שחפץ לרוץ איתי ומעוניין בשינוי ממשי. כיום אני מאמנת ריצה המשלבת את הספורט, גוף ונפש כישות אחת. מאז גיל 40 אני חוגגת מדי שנה את יום הולדתי בריצה של מספר קילומטרים בהתאם לגיל שאני מציינת. השנה, אוביל בפרדס חנה-כרכור את 'רצים לזכרם' - הצטרפו אלינו, בין אם אתם מהאזור או רצים באזור אחר, דרך הרגליים ואהבת המולדת נקדיש לנופלים ולו לרגע מתוך מה שאנחנו חייבים להם. 

לפרטים נוספים על מירוץ "רצים לזכרם" ולהשתתפות בלינק