ביום המאבק באלימות נגד נשים, בהצהרה משותפת ורבת עוצמה הודיעו יחדיו שר החוץ יאיר לפיד, שר המשפטים גדעון סער ושר הרווחה מאיר כהן שיפעלו לצירופה של ישראל לאמנת איסטנבול, אמנת מועצת אירופה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה שמהווה את הסטנדרט הבינלאומי הגבוה ביותר ביחס להתמודדות מדינות עם אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. לרגע הרשתי לעצמי להיות אופטימית. קברניטי המדינה מתחייבים לפעול למען קבלת אמנה שמבהירה שאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה אינן עניין של הפרט, אלא תופעות שיש למדינה חובה למגר, באמצעות מדיניות מקיפה ומשולבת. בהחלט רגע בעל משמעות היסטורית.

אבל בפוליטיקה הישראלית אין חמלה. בימים אלה, שישה חודשים תמימים אחרי ההכרזה הזו, החליטו מספר אירגוני ימין שמרני דתי שמהלך זה יסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית, לא פחות! אי לכך הם פתחו בקמפיין קולני וממוקד בדמויות מסוימות בממשלה נגד הצטרפות ישראל לאמנה. למה דווקא עכשיו? היש לשאלת יציבות הקואליציה איזשהו קשר?

המטרות סומנו וכל האמצעים הוכרזו ככשרים.  מאמנה שעוסקת בארבעה עמודי תווך למיגור האלימות: מניעה, הגנה, העמדה לדין וניטור, הפכה האמנה בידי אותם גורמים לכלי שישמש את אויביה של ישראל, לכלי שיאיים על הרוב היהודי בישראל ועל ערכי היהדות. כמובן שמבחינתם אין צורך בעובדות. הרי אף אחת מלמעלה מארבעים המדינות החברות באמנה לא נאלצה כתוצאה מכך לקלוט  אלפי או מאות אלפי נשים הסובלות מאלימות במשפחה. העובדה שהתייחסות האמנה לאוטונומיה דתית היא רק במטרה להגן מפני אותם מנהגים "מסורתיים" מסוכנים, כגון רצח על כבוד המשפחה ומילת נשים, גם היא נשמטה מעיניהם. עבודתם ארוכת השנים של אנשי המקצוע של משרד המשפטים שבחנו כל סעיף באמנה ואת ההשלכות שלו על ישראל, ורק לאחר סיום הבחינה המליצו לשר המשפטים לפעול להצטרפות ישראל לאמנה, בוטלה על ידם במחי יד ובגבהות לב. מבחינתם, הם, המתנגדים, מבינים ומתמחים טוב יותר במשפט בינלאומי מאשר אנשי המקצוע האמונים על נושא האמנות במשרד המשפטים. מה שכלל אינו מפתיע ומעיד כאלף עדים על זהות המתנגדים, הוא שהטענות שהם מעלים כמעט זהות לנימוקיו של נשיא טורקיה, ארדואן, כשביטל את חתימת טורקיה על האמנה כחלק משורה של צעדים אשר כולם הצרו עד מאד את זכויות האדם בטורקיה.

צריך לומר בקול צלול וברור:  מי שהולכים שולל אחרי הטיעונים חסרי הבסיס של אותם גורמים מפנים עורף למאבק באלימות נגד נשים ולאלימות במשפחה, ובוגדים בנשות ישראל. חתימה על האמנה היא כלי שיאפשר לישראל לעשות קפיצה משמעותית באופן הטיפול שלה בתופעת האלימות נגד נשים והאלימות במשפחה, היא תהפוך את מדינת ישראל למקום בו זכותן של נשים לחיים בכבוד ובבטחה אינה רק זכות על הנייר אלא מיושמת בפועל. 

ומשפט אחרון, אישי.  אני פונה במיוחד אל השרה איילת שקד, אשר כשרת הפנים מופקדת על מדיניות ההגירה של ישראל, ובה בעת מחויבת למאבק באלימות נגד נשים, כפי שהתבטאה אין ספור פעמים, ובהיותה שרת המשפטים אף פעלה לקדם את ההצטרפות לאמנת איסטנבול: השמיעי קול צלול ואמרי את מה שנכון וצריך להיאמר - החתימה על אמנת איסטנבול היא מענה אפקיטבי וראוי למאבק באלימות נגד נשים ואינה מסכנת את מדינת ישראל.

המחברת: עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האשה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר- אילן.