אם יש ילדה שמרגישה שהיא אוהבת כדורגל אבל אין לה איפה לשחק עם בנות אחרות, אם יש ילדה שהחברים בכיתה לא מרשים לה לשחק איתם. אם יש ילדה שחושבת שזה לא כדאי או משתלם להפוך לכדורגלנית, או אם יש נערה שמרגישה שאין לה מספיק תמיכה מהסביבה ומהמדינה ואולי כדאי לוותר על החלום - תראו את הגיבורות ששיחקו אתמול על כר הדשא באיצטדיון וומבלי ותדעו שהכול אפשרי וחלומות מתגשמים.

נבחרת אנגליה זכתה אתמול בתואר הראשון של נבחרת הנשים, ובתואר השני של אנגליה בכלל בכדורגל, 56 שנים ויום מאז התואר האחרון של אנגליה כאומה. 56 שנים ויום אחרי שאנגליה זכתה במונדיאל 1966. אבל זה הרבה יותר מזה. כי לפני 56 שנה, כשאנגליה חגגה את השלושער של ג׳ף הרסט, היה אסור לנשים לשחק כדורגל באנגליה.

נבחרת אנגליה, זו שממש אתמול הוכרזה כאלופת אירופה, הגיעה להישג הזה כשהיא קמה מההריסות. החוק שאסר על נשים לשחק כדורגל בממלכה המאוחדת בוטל רק ב-1971 ועד 1993 כדורגל הנשים נוהל על ידי מתנדבות בהתאחדות האנגלית. במונדיאל 1995 לנבחרת אנגליה לא היו אוטובוס לנסיעות ולא חדר ישיבות ועד שנת 1998 מאמנות הנבחרות לא היו מועסקות במשרה מלאה והנבחרת שיחקה רק 5 משחקים בשנה. אך ב1998 כניסתה של הופ פאוול לתפקיד מאמנת נבחרת אנגליה שינתה הרבה דברים.

תחת פיקודה של פאוול הוקמו מרכזי פיתוח לשחקניות צעירות ונבנתה תוכנית מלגות לשחקניות בוגרות על מנת שיוכלו באופן סדיר וללמוד במקביל. בנוסף, נפתחו נבחרות צעירות בגילאים שונים ונבחרת אולימפית, הוקם מערך תמיכה מנטלית ומערך ביצועים גופניים, וכל אלה לא היו קיימים עד שפאוול נכנסה לתפקיד והתעקשה. היא בנתה את הבסיס לדרך המקצוענית והמקצועית של אנגליה כיום. היום אנגליה היא מדינה בה לנשים יש ליגה מקצוענית וכל הכדורגלניות בה מועסקות במשרה מלאה. לליגה יש צוות מקצועי ורפואי רחב ומעטפת שדואגת לכל צרכי השחקניות: מאמני שינה, אימונים ותזונה שמותאמים למחזור החודשי, ואסטרטגיית ביצועים טכניים שבאה לידי ביטוי גם בשיתוף פעולה עם המועדונים השונים. בזכותה המצב שונה שנות אור ממה שהיה בהתחלה. פאוול ונשים נוספות עבדו קשה ונלחמו כדי לתת לנבחרת ולכדורגל הנשים באנגליה את מה שמגיע להן.

חלומות מתגשמים

מעבר לשינוי האדיר שעשתה פאוול בכדורגל הנשים האנגלי, יורו הנשים היה טורניר ששבר כל תקרת זכוכית אפשרית. בגמר היורו, שנערך בראשון החרון, צפו לא פחות מ- 87,192 צופים וצופות בוומבלי- שיא כל הזמנים בטורנירים של אופ״א. בנוסף לקהל שהגיע לאיצטדיון במשחק הגמר צפו 17.4 מיליון צופות וצופים בטלוויזיה ועוד 5.9 מיליון צפיות בשירותי הסטרימינג ברחבי אנגליה. וזאת במדינה שבה היה אסור לנשים לשחק כדורגל במקומות ציבורים במשך 50 שנה.

זה קצת אבסורד שדווקא מדינה שנקראת מולדת הכדורגל המודרני התעלמה לחלוטין מחצי מהאוכלוסייה, חוגגת היום את ההישג הכי גדול שלה מזה 56 שנים בענף הכי פופלארי, בבמה המרכזית ועם תמונת ניצחון שכוללת כדורגלנית בחזיית ספורט. הרגע של קלואי קלי, שכבשה את שער הניצחון של נבחרת אנגליה על נבחרת גרמניה, הוא בדיוק כמו הרגע של ברנדי צ׳סטיין במונדיאל 1999. רגע משנה מציאות, לא פחות.

מונדיאל 1999 הביא לשינוי אדיר בכדורגל הנשים בארצות הברית ולגדילה עצומה במספר בשחקניות המשחקות בכל הרמות, יורו 2022 יעשה אותו דבר לאנגליה ולמדינו נוספות באירופה. במקביל ליורו הנשים, בימים האחרונים מתנהל דיון בארץ בשאלה האם ספורטאים וספורטאיות אמורים בכלל להיות מודל לחיקוי? האם אנחנו וילדינו אמורים להעריץ א.נשים רק בגלל שהם טובים בענף הספורט שלהם? התשובה שלי בנושא חד משמעית אבל חשבתי שיהיה נחמד לחשוף כמה מהסיפורים של הגיבורות שהניפו גביע אתמול:

אחד מהם הוא סיפורה של ג׳יל סקוט, הכדורגלנית שעברה הכל בכדורגל האנגלי. היא הייתה שם כשהשחקניות היו חובבניות לחלוטין ולא קיבלו משכורות ונאלצה לישון ברכב או על הרצפה בדירות של חברות שלה כי לא היה לה מספיק כסף גם לשחק כדורגל וגם לשכור דירה. היום סקוט היא אלופת אירופה. סיפור נוסף הוא של קלואי קלי, כובשת שער הניצחון שהביא את הגביע לאנגליה, שחזרה לשחק השנה רק בחודש אפריל אחרי פציעה קשה בברך. השער שכבשה בהארכה היה השער הראשון שלה במשחק רשמי בנבחרת אנגליה! עוד כדורגלנית מעוררת השראה הוא של בת׳ מיד, שנופתה מהסגל לאולימפיאדת טוקיו לפני שנה בגלל שלא הייתה מספיק טובה לדעת המאמנת. היא למדה את הלקח, עבדה קשה ובסיום היורו היא זכתה בתארים שחקנית הטורניר ומלכת השערים.

סיפורי נוספים הם של ליאה ווילאמסון, הקפטנית הצעירה של נבחרת אנגליה, שבמונדיאל 2019 שיחקה רק 6 דקות וביורו 2022 היא לא ירדה מהמגרש לדקה, עד שהניפה את הגביע. של פראן קירבי, שהתגברה על כל כך הרבה מכשולים. היא הייתה נערה שאיבדה את אימה בגיל צעיר, היא התאוששה מפציעות ומחלות והתמודדה בגבורה גם עם דיכאון שעטף אותה בתקופות האלו, ורק באפריל האחרון היא חלתה והתקשתה לנשום, ובטח ובטח שלא הייתה יכולה לשחק כדורגל. פחות מארבעה חודשים לאחר מכן-היא כבר הייתה חלק אינטגרלי וחשוב מהנבחרת שסחפה אומה שלמה. עוד סיפור הוא זה של אלה טון, כובשת שער היתרון של אנגליה במשחק הגמר, שגדלה כילדה אוהדת מנצ׳סטר יונייטד במשפחה אדומה אבל נאלצה לשחק במדי היריבה העירונית עד שפתחו מחדש את הקבוצה בצד האדום של העיר. היא הפכה לשחקנית הראשונה של יונייטד שמגיעה ל-100 הופעות במדי המועדון ולאגדה לאומית שכובשת שער הוא לא רק חשוב והיסטורי אלא גם מרהיב ביופיו.

ומעל כל הסיפורים המדהימים האלו בולט סיפורה של סרינה ויכמן, האישה שהפכה למאמנת הראשונה שזוכה בשני טורנירי יורו ברציפות, עם נבחרות שונות. אחרי שריקת הסיום היא נישקה את הצמיד שעל ידה כמה פעמים. זה היה הצמיד של אחותה שהלכה לעולמה לפני הטורניר. המאמנת המדהימה של נבחרת אנגליה סיימה את הטורניר וציינה 12 ניצחונות מתוך 16 משחקים ביורו.

גם בצד של נבחרת גרמניה, יש סיפורים מעוררי השראה לא פחות, גם אם טראגיים. החלוצה אלכסנדרה פופ, שפספסה שני טורנירי יורו בגלל פציעה, הייתה קרובה לפספס גם את יורו 2002 כשחלתה בקורונה בחודש יוני. המאמנת שלה ידעה כמה שהיא חשובה לגרמניה, כללה אותה בסגל וקיבלה את המנהיגה בשיא תפארתה. פופ כבשה שישה שערים בחמישה משחקים ועמדה מאחורי אינספור פעולות לחימה וגיבוש שיצרו את  הנבחרת הכי מאוחדת שהייתה בטורניר. כמה חבל שנפצעה בחימום ולא הייתה יכולה לקחת חלק בגמר.

הרבה גיבורות הסתובבו אתמול על כר הדשא, הרבה ילדות שהתעקשו לחלום ועבדו קשה כדי להגשים. וזה לא רק חלום שהתגשם, מעכשיו זו גם המציאות. המציאות שבה כדורגל נשים נמצא ונוכח בבמה המרכזית, מסוקר, מתוקשר ומתוקצב. שחקניות נבחרת אנגליה אמרו שהן לא רוצות שהגמר יהיה אירוע השיא, אלא רק שלב אחד בדרך למציאות חדשה, בדרך לשינוי חברתי, והן צדקו. קבוצות הסופר ליג כבר הודיעו שמחזורי הפתיחה (ועוד כמה משחקים מרכזיים) ישוחקו באצטדיונים הגדולים שבדרך כלל משמשים את קבוצות הגברים. בנוסף, הן הודיעו שיהיו יותר שידורים בערוצים המרכזיים הממלכתיים וגם בערוצים בתשלום, ויותר חברות מרכזיות משקיעות בכדורגל הנשים מתוך ידיעה והבנה שזה הענף הצומח ביותר. והוא צומח במהירות.

עשו היסטוריה. מתוך עמוד הפייסבוק של הנבחרת