תמר שוורץ: "עזרו לי לפגוש את נעם. כאן, על פני האדמה"
במשך שנה וחצי שיתפו תמר שוורץ וספיר רוזנבוים קהל הולך וגדל של עוקבים בפייסבוק את תלאות ביתם נעם רוזנבוים במאבקה בסרטן אלים בו חלתה, את רגעי היופי והשבר, המשברים וההתעקשות של נעם להמשיך לנהל חיים עצמאיים ומלאים ואת הכאב שאין לו סוף עם פטירתה. עכשיו הם מבקשים תמיכה ביצירת הסרט "לחיות כאילו יש מחר" שיתעד את חייה ומותה של נעם
לפני 28 שנה הקמנו משפחה. במהלך השנים נולדו לנו שלושה ילדים נפלאים: הבכור, בן, כיום בן 27, איש הייטק, מתגורר בתל אביב. הקטנה, ניר, בת 18, תתגייס לצבא בקרוב. הבת האמצעית, נעם, השלימה תואר ראשון במתמטיקה בהצטיינות יתרה, כעתודאית באוניברסיטת בר אילן. לפני כשנתיים, באמצע שירותה הצבאי כמורה חיילת (למתמטיקה), נעם חלתה בסרטן בליבה. כך מצאנו את עצמנו, משפחה רגילה לחלוטין, שנשאבה לתוך מאבק וניסיון להציל את בתנו מהנורא מכל. כוחה של נעם והאופטימיות שלה סייעו לנו במסע הכואב והמייסר הזה. בהתנהלות שלה, בחוסן שלה, בשלווה ובכריזמה שלה, נעם נגעה בעשרות אלפי אנשים והיוותה עבורם מקור השראה ואנו חשים מחויבות ושליחות ליצור סרט המתעד את התקופה המסעירה הזו, שייתן מכוחה ומהשראתה של נעם לרבים. במקביל למחלה מטלטלת שאילצה את נעם לעבור מספר ניתוחים, הקרנות, טיפולי כימו, בדיקות רבות ומתישות ואשפוזים ממושכים בבית החולים, היא ניהלה אורח חיים מעורר השתאות: מגורים בדירה עצמאית בתל אביב, קריירת הייטק משגשגת, התנדבות, חיי חברה עשירים ופרסום מחקרים מדעיים בכתבי עת יוקרתיים. וגולת הכותרת, נעם התקבלה לדוקטורט במדעי המחשב באוניברסיטת ייל היוקרתית בארה"ב, אליה הייתה אמורה לצאת בקיץ 2022. כל זה נגדע עם פטירתה הטרגית באביב 2022. (מתוך פרויקט מימון המונים עבור הסרט לזכרה של נעם רוזנבוים "לחיות כאילו יש מחר" כפי שכתבו תמר שוורץ וספיר רוזנבוים, הוריה.)
וכך כתבה תמר הבוקר:
לפני כמעט 9 חודשים נסעתי במכוניתי מבית חולים בלינסוןן הביתה.
הייתה זו שעת בוקר מוקדמת. יום שני. 28 במרץ 2022. יום שייזכר לדיראון עולם.
נהגתי הלומת צער ויגון. תהום פעורה בתוכי. לפני כמה דקות ערסלתי בידי, מתייפחת, את ביתי נעם, שנשמה את נשימותיה האחרונות .
נהגתי הביתה. איך הצלחתי לעשות זאת, לא אבין לעולם. הגעתי הביתה, לאבן יהודה, עצרתי, חניתי. אני זוכרת בבהירות חדה כסכין כל שנייה מהבוקר הזה.
יצאתי מהרכב, נעלתי אותו ועמדתי לידו. משתהה לרגע. המתנתי לפני הכניסה לבית. הייתי במלוא חושיי. הבנתי שבעוד רגע עולמי עתיד להתהפך. הבנתי שבעוד רגע אני אכנס למוד נפשי של חוסר הכרה. שאני קצת אשתגע. המוני אנשים יהיו סביבי ואני לא אבין מה קורה.
הבנתי גם שאני ארצה להתבונן בסיטואציה הבלתי אפשרית הזו מאוחר יותר, להבין אותה, לעבד אותה. רציתי שמישהו יקפיא לי את הרגעים האלו כדי שאוכל לפגוש אותם שוב מאוחר יותר, כשאהיה מפוכחת וצלולה. בהבלחת בהירות של אותו רגע, השארתי הודעה קולית לדבורית שרגל. הכרתי אותה מעט עד לאותו רגע, ועד עכשיו אינני מבינה מהיכן שאבתי את התעוזה לבקש כזה דבר ממישהי שבקושי הכרתי.
השארתי לה הודעה ובה אמרתי שנעם נפטרה, וביקשתי שתגיע לצלם את ההלוויה, כדי שיישאר לי תיעוד עבורי , לעיבוד אישי אח"כ.
תוך שניות ענתה דבורית : "בטח , בטח".
אני פונה אליכם עכשיו - הסרט הזה יתעד את הכל. לא רק עבורי, כמו שביקשתי אז מדבורית, אלא עבור כולם. גם עבורכם. עבור כל העולם.
מי מכם יכול לענות לי כמו דבורית?
מי יגיד לי "בטח, בטח" ויתמוך בהוצאת הסרט לאוויר העולם ?
אתמול, בקבוצת אמהות שכולות שאני משתייכת אליה, מישהי שלחה תמונה שקוראים לה "מפגש בגן עדן". רואים בה הורים שכולים נפגשים עם ילדיהם שנפטרו. עזרו לי לפגוש את נעם. כאן, על פני האדמה.
"לחיות כאילו יש מחר" יהיה סרט מטלטל על חייה של אישה צעירה ועל האופן שבו החליטה לחיות את שארית חייה, על הורים שבתם נפטרה, על משפחה שחוותה אובדן ועל דרך ההתמודדות שלה.
סרט על קהילה תומכת שהתגבשה באמצעות רשת חברתית, פייסבוק. סרט העוסק במוות, באבל ובמשמעות שיש לאירועים אלו ולחיים עצמם. בעיקר סרט עם אופטימיות גדולה, כי בסופו של דבר לכולנו מחכה המחר. באהבה גדולה ובתקווה, תמר וספיר, ההורים של נעם (מתוך פרויקט גיוס ההמונים ליצירת סרט תיעודי: סיפורה המופלא של נעם בת ה-22, שהיוותה השראה להמוני אנשים לאחר שחלתה בסרטן אלים והמשיכה לעבוד, לאהוב ולחייך עד יומה האחרון)