את המונח 'יחסי מרות' כולם מכירים, אך מה עם 'יחסי השפעה'?
'יחסי מרות' נחשבים כנסיבות מחמירות בעיני החוק, אך מה עם המקרים האפורים? מה עם אותם מקרים שפערי הכוח אינם נובעים מכפיפות או מיחסי מרות, אבל ברור שלצד אחד יש יכולת השפעה על השני שתמנע מהצד החלש להראות למטריד כי אינו מעוניין? מעתה קובע בית המשפט – גם ניצול 'יחסי השפעה' הם נסיבות מחמירות
בפסק דין חדש ותקדימי טבע בית הדין הארצי מונח חדש בזירת ההטרדות המיניות :"יחסי השפעה". אם הייתי צריכה לנחש מה הביא את בית הדין הארצי לקבוע את המונח החדש והמרחיב, ולהפוך את החלטת בית הדין האזורי בנימוק שדי ב'השפעה' (ולא ביחסי מרות קלאסיים) כדי לקבוע הטרדה מינית הוא כדי לפטור אותה מטענת ״ההסכמה״ שיוחסה לה. במקרה שבדיון מלצרית צעירה התלוננה על הטרדה מצד שף זוטר. בא בית הדין וקובע - היא לא הייתה צריכה להראות לשף שעבד עמה שאינה מעוניינת בנשיקות ובליטופים שלו כדי לקבוע שהוטרדה מינית ולהחמיר את הרף המיוחס למעשיו.
להטרדה מינית יש מדרג נורמטיבי. יש לה מידות שונות של חומרה. היא לא חייבת לבוא לידי ביטוי בסחיטה מינית באיומים או מעשה מגונה, אלא גם בביטויים, אמירה מבזה ומשפילה, או הצעות והתייחסויות חוזרות שמופנות לאדם שמתמקדות במיניותו כאשר הראה שאינו מעוניין. כשמדובר ב"יחסי מרות במסגרת העבודה" המוטרד לא צריך להביע התנגדות. למה? משום שזו נסיבה מחמירה. המרות היא זו הנותנת למטריד את ההזדמנות הקלה לבצע את זממו. שימוש קלאסי בעמדת כוח שמאפשר את הביזוי המיני. ההחמרה היא בכך שאם בדיעבד יטען שהסכימה, בית הדין לא יידרש לכך משום שגם אם נניח והסכימה, או לא התנגדה, לעולם לא נדע מה עומד בבסיס העדר ההתנגדות (חשש מפיטורים, התנכלות, עצירת קידום ועוד ועוד). עצם עמדת החולשה ביחסי הכוח במסגרת העבודה פוטרת אותה מהפרכת טענת "ההסכמה", והמעסיקה מצדה נדרשת לייחס חומרה יתרה בבירור התלונה המיוחסת לבעל מרות.
נשאלת השאלה מה זו "מרות"? החוק לא הגדיר את המונח אבל הפסיקה כן : אדם בעל סמכות ישירה או עקיפה כלפי העובד או העובדת, ובהקשר של הטרדה מינית קיים גם היסוד של הניצול.
אז מרות זה 'קל' כשמדובר בבוס, אבל מה עם המקרים האפורים? מה עם אותם מקרים שפערי הכוח אינם נובעים מכפיפות או מיחסי מרות, אבל ברור שלצד אחד יש יכולת השפעה על השני שתמנע מהצד החלש להראות למטריד כי אינו מעוניין. אז הנה החידוש - אמור מעתה: "יחסי השפעה": היחסים שמצויים בתווך שבין יחסי מרות להיעדר מרות. 'השפעה' יכולה להיות מקצועית או מעמדית או שנובעת מוותק. כל אלה עשויים להקנות כוח לעובד המטריד במשקל שניתן לדבריו ובכוח החברתי וההשפעה שלו על עובדים אחרים או על הקשרים שלו עם ההנהלה. רוצה לומר - גם כאשר מתקיימת הטרדה מינית בין שני עובדים באותו תפקיד מקצועי, יתכן שפערי הכוחות המעמדיים בין השניים יהפכו אחד מהם לבעל השפעה על השני - כמו המקרה שהונח בפני בית הדין ותבע את המושג החדש.
התובעת, צעירה בת 21, הועסקה כחודש במלון באילת כמלצרית בלובי. הנתבע עבד כשף טורנה (טבח צעיר) במלון. במהלך מסיבת עובדים בחוף הים, משך אותה השף הצעיר לאזור מבודד וניסה לנשק אותה, פעמיים. לאחר מכן, הצטרף אליה לנסיעה, התיישב לידה במושב האחורי, נצמד אליה וניסה לגעת בה. כנגד טענתה שהטריד אותה מינית, השיב כי הכל נעשה ב"הסכמה ואווירה טובה". בית הדין האזורי דחה את התביעה. הארצי כאמור הפך את ההחלטה, בין היתר לאור הקביעה כי בין השניים שררו "יחסי השפעה"
בעוד העובדת הייתה זוטרה יחסית כמלצרית בלובי, השף טורנה עבד בתפקיד בכיר ממנה והיה מצוי בעמדת חוזק מקצועית. התפקיד שלו היה משמעותי יותר ומבחינה מעמדית הוא היה בקשרים עם עובדים רבים בדרגות שונות כולל מנהלי מחלקות שונות במלון, והיה קרוב לשף שכפוף ישירות למנכ"ל המלון. גם בותק גבר עליה כאשר עבד כשנה בעוד היא כשלושה שבועות בלבד. נכון, לא היו כאן יחסי מרות אבל כן היו 'יחסי השפעה'. עבור מעסיקות מדובר בתמרור אזהרה, ובוודאי עבור עובדים מטרידים. לא נדרש שהמטריד יהיה בוס כדי להגביר את חובות הזהירות על המעסיקה, ולעובד לא תעמוד הטענה שהעובדת "הסכימה".
בית הדין שולח מסר. מקום העבודה הוא זירה משמעותית של ביטוי עצמי ותלות כלכלית, כל אלה מקבלים משנה תוקף כשמתקיימת הטרדה מינית. המאבק בהטרדה מינית אינו מאבקה הפרטי של האישה שבחרה להגיש תלונה או תביעה נגד מי שפגע בה. המאבק חייב להיות מאבק ציבורי, שישלים את התהליך שהחל עם חקיקת החוק ויביא לשינוי השיח הציבורי והמשפטי.
הדברים הללו שהיוו את המניע והמנוע לחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית משנת 1998 הם גם המניע ככל הנראה לפסיקה החדשנית והמרחיבה הזו. בית הדין הארצי מזכיר לנו שעיקר הקורבנות מתופעת ההטרדה המינית הן נשים בגילאים שונים ובמקומות שונים. בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2020, עולה כי מבין הנשים שענו על הסקר ודווחו על שנפגעו מינית, 34% מהמקרים התרחשו במקום העבודה - כ- 60,000 נשים.
הטרדות מיניות במקום העבודה הן פרקטיקה פסולה נפוצה להנצחת נחיתות נשים בחברה. הטרדה מינית משמרת את תלותן הכלכלית, המקצועית והאישית של נשים בגברים ובכך מנציחה את מעמדן המוחלש בשוק העבודה ובחברה כולה. המניע לא רלוונטי, אלא המעשה, וכעת גם הורחב מעגל העובדים (והעובדות) שטועים לחשוב שהם יכולים להפעיל כוח על דרך ביזוי מיני בלי לתת את הדין בהעדר יחסי מרות. לא עוד.
*הכותבת היא עורכת דין, מומחית ומרצה למניעת הטרדה מינית.