השיח בנושא מין ומיניות הוא שיח מורכב ולא פשוט עבור לא מעט הורים, מורים ומבוגרים משמעותיים אחרים, אך חשיבותו רבה מאוד אם ברצוננו לסייע למתבגרים ומתבגרות שלנו לצלוח את גיל ההתבגרות המבלבל בצורה מיטבית ובטוחה.

אז למה באמת חשוב לנהל את השיח הזה? הנה מספר סיבות מרכזיות:

  1. שתקה שווה בושה - בושה סביב מין ומיניות מובילה הרבה פעמים לתחושות של שנאה עצמית, ניכור והשפלה. לבושה פוטנציאל להיות הרסנית ולהוות טריגר לפגיעות עצמיות.
  2. אם לא נדבר זה לא יעלם - חוסר ההתייחסות לנושא רק תעמיק את הרצון של המתבגרים לחפש מידע במקומות אחרים, ולרוב ימצאו תשובות בפורנוגרפיה אשר מייצרת עיוות מסוכן ואף פוגעני לפרקטיקות המניות וליחסים בין המינים.
  3. דימוי הגוף אצל בנים - בנים בגיל ההתבגרות נוטים לפתח חשש סביב נורמליות איבר המין ולכן פונים רבות להשוואות בין חברים וכמובן לפורנוגרפיה. בהעדר שיח המנרמל את הצורך אך גם מאשר עבור המתבגר את תקינותו הפיזית, ימצא המתבגר את עצמו כבול במחשבות טורדניות שלא פעם משפיעות גם על יכולות הריכוז ועל מזג המתבגר במרחב הבית ספרי ובבית.
  4. דימוי הגוף אצל הבנות - בנות מפנימות את הצורך בהסתרת הגוף מהתרבות המערבית בה אנו חיות, ולכן לרוב יש בושה גדולה סביב איבר המין. נשים רבות מדווחות שמעולם לא התסכלו או נגעו באיבר מינן כי מעולם לא התגברו על הבושה. היכולת להינות מיחסי מין קשורה קשר ישיר לפירוק הבושה.
  5. נטיות מיניות - שיח מוקדם יכול לחסוך מהמתבגרים שנים רבות של קושי ריגשי שעלול להתבטא בפגיעות עצמיות, שימוש בחומרים ממכרים והפרעות אכילה. שיח פתוח על האפשרות המגדרית ונטייה מינית יאפשר נרמול והקלה רבה עבור המתבגרים שמתחבטים בשאלת הזהות. זה אמנם לא יפתור כרגע את הלבטים, אך יאפשר לנהל אותם ללא רגשות אשם קשים.

אלו הן רק מספר סיבות עיקריות לחשיבות השיח על מין ומיניות, אך איך מנהלים את השיח? הנה כמה עקרונות חשובים:

  1. השתמשו במילים מפורשות . כאשר אנחנו מנסים לחמוק מלקרוא לדברים בשמם, יחסי מין, אוננות וכדומה אנחנו שוב מייצרים בושה סביב הנושא ומקטינים את הסיכוי לשיתוף פעולה מצד המתבגרים.
  2. נרמלו, נרמלו ושוב נרמלו. מיניות ויחסי מין הם דבר בריא מהנה וחלק חשוב מחיינו, זה נורמלי. הרוב נורמלי, פנטזיות ולבטים לגבי הזהות המינית, חשק מיני מוגבר או העדרו גם נורמלי. לנרמל זו הדרך שלנו להכניס קצת אוויר במחנק שבגרון המתבגרים שלנו. כמובן שיש גם סטיות מהנורמה ואם יש חשש כזה יש ליצור קשר עם איש/ת מקצוע.
  3. לפני השיח - פרקו אצלכם את הבושה. חשוב לשבת עם עצמכם קודם ולהבין מה העמדות שלכם לגבי מין ומיניות, איפה הבושה שלכם שוכנת והאם אתם יכולים לשים זאת בצד לטובת איכות השיח. במידת הצורך, היעזרו באנשי מקצוע, והשתדלו ולפרק את הקושי שלכם בנושא או לא להכלילו בשיח. אם הנושא עולה, שתפו בכנות שזה נושא לא פתור אצלכם עדיין.
  4. אפשר להשתמש בהגדים מוכרים ולנהל שיח על ההגד. למשל "בנים נהנים ממין יותר מבנות" אפשר לשאול אם הם מסכימים או לא עם ההגד, מה התחושות שהוא מעלה בהם ובכם ודרך זה לפתוח את השיח.
  5. הכי חשוב- אם אתם לא בטוחים תתייעצו עם אנשי מקצוע וקבלו הדרכה. אם המתבגרים יחוו אתכם בצורה לא אותנטית הם במקרה הטוב לא יפתחו, ובמקרה הפחות טוב רק יעמיקו את ההחבאה וההסתרה ויוסיפו עוד בושה והלקאה עצמית לתחום המורכב ריגשית הזה.

כותבת הטור הנה עובדת סוציאלית, קרימינולוגית ומנחת קבוצות, ומומחית לאוכלוסיות בסיכון