המלחמה הנוכחית הביאה לגל אנטישמיות שלא ראינו מאז מלחמת העולם השנייה. הפגנות פרו-פלסטיניות בכל כיכר מרכזית, קמפוסים גועשים ואלימות קשה. באווירה כזו, האנטישמיות גולשת, כמובן, גם לזירה העסקית: חברות גדולות מדגישות את מחויבותן לעזור ולספק תמיכה לעובדים ולמשפחות שלהם בישראל, אבל ברמה הפנים ארגונית, עובדים לא מעטים תומכים בחמאס ומגנים את ישראל. אותם עובדים לא מבינים מדוע החברות עוצרות אותם בכל דרך, ולא נותנות במה לכלל הדעות הקיימות בשם ערכי חופש הביטוי והדמוקרטיה. עובדים אלה, כמובן, לא שומרים את הדעות שלהם לעצמם: הם יוצרים סרטוני הסתה, פוסטים וממים אנטישמיים ברשתות החברתיות. מטרתם היא לנסות ולהגדיל את מעגל ההשפעה ולסחוף את חבריהם לעבודה באמצעות לינקדאין, אינסטגרם ומערכות התקשורת הפנימיות.

אמירות אנטישמיות לא נעלמות מהזיכרון הקולקטיבי של העובדים. הצוות זוכר מי היו העובדים הללו ואיך התנהלה החברה מול אמירות כאלה, גם ביום שאחרי שוך הקרבות. לכן, אם רוצים להמשיך את הפעילות העסקית התקינה ביום שאחרי השגת המטרות הצבאיות, יש למצוא גשר, המנותק מהזהות הפוליטית, לעבודה משותפת, כיוון שהמלחמה לא תמשך לנצח, והשיקום הכלכלי יהיה ארוך וממושך.

יהיה בכך צורך משמעותי. ההיסטוריה מלמדת שבעוד מבצעים צבאיים קצרי טווח "נספגו" בכלכלה ובשוק ההון, אירועי מלחמה מתמשכת פגעו בביצועי המשק לתקופה של שנים. לפי ההערכות, הפגיעה בתוצר עלולה להגיע עד ל-50 אחוזים מהצמיחה, ובמקרה קיצון של מערכה מול חיזבאללה, לא תהיה כלל צמיחה. הסיבה לכך היא האבדות בגוף ובנפש, המצמצמות את גורם הייצור והרס של מפעלים וחקלאות, אשר מקטין אף הוא את כושר הייצור של המשק. כל אלה גורמים כמובן למשקיעים זרים להסיר השקעותיהם מהארץ, במיוחד לאחר הורדת הדירוג של ישראל לשלילי לאחרונה.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by StandWithUs (@standwithus)

לכן, אם לא רוצים שמצב כזה ישפיע על המשק לאורך זמן, יש להתחיל את תהליך השיקום כמה שיותר מהר, ובכל אחד מענפי המשק והמגזרים. חברות ישראליות בינלאומיות, אשר יקחו חלק חשוב בהסברה לעולם ובשיקום תדמיתה של ישראל, ידרשו טיפול מיוחד.

העסקים יצטרכו למצוא דרך לגשר על כל המחלוקות. עליהם יהיה להניח הנחת יסוד ראשונית כי גיוון הדעות הוא חלק בלתי נפרד מהשונות בעמים, הדתות והמגזרים. גם אם עובד פלסטיני או מוסלמי חושב אחרת ממני, ואנו עובדים יחד, זו זכותו ואין אפשרות למנוע ממנו לחשוב. אולם אין זה אומר שניתן להביע עמדות כאלה או אחרות בחברה. לכן, יש לנקוט ביד חזקה ולא לאפשר להביע דעות פוליטיות מכל סוג. כבוד הדדי הוא עקרון מנחה חשוב נוסף, ושמירה על עקרונות ומוסר תרבותי  שהוכתבו בחברה, יזכו בהערכה. לעומת זאת, יש לגלות אפס סובלנות לפגיעה בערכי החברה, ולטפל בעובד כזה מיידית, אפילו עד לפיטורין.

כך, כשמרחיקים את כל הרעשים המרעילים את האווירה העסקית, יכולות החברות להתפנות לצמיחה שתהיה דרושה כל כך למשק. ההיסטוריה מלמדת כי פעמים רבות, מלחמה היוותה גם בסיס לצמיחה שלא הייתה שם קודם. מלחמה אמנם פוגעת בתוצר לנפש וברמת החיים של השורדים, אבל ככל שהאצת הצמיחה רבה יותר, התוצר לנפש חוזר במהירות גבוהה יותר לשיעורו מלפני האסון, והוא עשוי להגיע בתוך זמן לא רב לשיעורים גבוהים מאלו שהיה מגיע אליהם אלמלא התרחש האסון. דווקא ההרס המוחלט, מספק בסיס לבניית מציאות חדשה, כיוון שאחרי המלחמה, הביקושים החדשים יעודדו את הייצור, ויחד עימו את התעסוקה וההכנסות לצורך שיקום מלאי ההון.

לכן, מציאת הדרך לחבר במקום להפריד, לגשר במקום לפרק היא הדרך שתוביל לצמיחה כלכלית הדרושה לנו כל כך אחרי ההרס, האבל והשבר הגדולים. אי אפשר אחרת.

הכותב הוא מנכל eTeacher בית הספר המקוון הפועל בעשרות מדינות בעולם