למה השיטה של עו"ד של עברייני מין היא להטיל דופי במתלוננת?
כדרך קבע, עורכי דין של עברייני מין בוחרים להשתמש בטכניקה של הטלת דופי במתלוננות. בין אם מדובר ברמיזות על אורח חייהן המיני, על האופן בו התלבשו, או בכלל- על הזמן שלקח להן להתלונן- מדובר בשיטה די מקובלת בבתי המשפט. תומר פלג, יועץ תקשורת ועיתונאי לשעבר, דן בשאלה מדוע עורכי דין בוחרים בפרקטיקה הזו? " ניתן להגן על הלקוח שלו, גם מבלי להטיל דופי במתלוננות"
לפני כחודש הותר לפרסום כי אלי ניר, בכיר בתעשיית ההייטק, מואשם בעבירות של אינוס ומעשי סדום בשלוש נשים שהכיר באפליקציית טינדר.
מי שחשף את הפרשה החמורה ונאבק בצו איסור הפרסום יותר מ-3 שנים - באמצעות עורכי הדין פז מוזר ושירה בריק - הוא העיתונאי בר שם-אור במסגרת התוכנית "הצינור" בערוץ 13. בכתבה ששודרה לאחרונה בתוכנית תיארו הנשים שהותקפו לכאורה על ידי אלי ניר, כיצד לדבריהן כפה את עצמו עליהן לאחר שלפי עדותן "השקה" אותן באלכוהול. ניר, כצפוי, מכחיש את עדויות הנשים.
לצד התיאורים המצמררים של אותן מתלוננות, היה רגע נוסף שגרם לצופה הסביר להתכווץ באי נוחות – זה קרה כשחושף הפרשה, העיתונאי בר שם אור, עמד בסמוך לנאשם ולעורך דינו, אביגדור פלדמן, באולם בית המשפט השלום, והציג בפניהם את ההאשמות הקשות של המתלוננות. אלא שאז עו"ד אביגדור פלדמן, שמרבה לדבר ולכתוב על חמלה וזכויות אדם, קטע את שם אור והדגיש כי שורת הנשים, שאין ביניהן כל קשר, "מספרות סיפור" כלשונו.
פלדמן, אדם אינטליגנטי וחד, היה יכול להגן על הלקוח שלו בלי להטיל דופי במתלוננות. הוא יכול היה לומר "אני מכבד את הנשים אך ללקוח שלי יש גרסה אחרת". הוא יכול היה גם לשתוק באותה סיטואציה ולהציג את טיעוניו בבית המשפט. אלא שעורך הדין בעל המוסר הכפול בחר לערער על אמינות הנשים ולהציגן כמי ש"מספרות סיפור". כאילו מדובר במאבק בין נראטיבים – הנראטיב של קורבנות התקיפה לכאורה לנראטיב של נאשם בתקיפות מיניות. כאילו קבוצה של נשים, שלא מכירות זו את זו ולא נפגשו מעולם, החליטו בבוקר אחד לטפול עלילה מרושעת על איש הייטק תמים וישר דרך.
פלדמן איננו עורך הדין היחיד שבמקום להסתפק בהגנה על לקוחותיו, בוחר להטיל דופי בנשים שאזרו אומץ והעידו על התקיפות המיניות שעברו.
לפני כשמונה חודשים היה זה הסנגור הפלילי הבכיר, עו"ד ששי גז, שזלזל בנשים ש"העזו" להתלונן כי סוכן הדוגמניות לשעבר שי אביטל תקף אותן מינית. בראיון לתוכנית "אנשים" ששודרה אז בקשת 12, נשאל עורך הדין האם הלקוח שלו אכן תקף יותר מ-20 נשים. "הבנות לא באו לתיק הזה", ענה בלי בושה, "התקשורת הלכה והביאה אותן". איש לא ציפה שעורך הדין הבכיר יודה כי הלקוח שלו הוא עבריין מין סדרתי. עם זאת, גז המנוסה יכול היה "לצאת מזה" בצורה קצת יותר אלגנטית, להבהיר שיגיד את דבריו בבית המשפט, ולא להציג נשים אמיצות ובוגרות כבובות על חוט שהלכו להתלונן על תקיפה רק כי "התקשורת" עודדה אותן.
לעו"ד גז יש עבר "מרשים" בכל הקשור לרמיזות מכוערות כלפי קורבנות תקיפה מינית. באוגוסט 2005, בדיון הארכת מעצר של השחקן חנן גולדבלט, שהואשם ולבסוף גם הורשע ונדון ל-6 שנות מאסר על אונס ועבירות מין נוספות בנשים ובנערות שלמדו אצלו משחק, אמר סנגורו של גולדבלט: "יש פה תלונה אחת בודדה של בחורה שהתעוררה אחרי שש וחצי שנים, מה היא תאמר? שפחדה ממנו ובגלל זה הגיעה רק אחרי זמן רב כל כך? אני לא רוצה להגיד שחנן גולדבלט ליצן, אבל הוא בדרן, ממה היא יכלה לפחד ממנו? יכול להיות שאותה מתלוננת חשבה להגיע לתפקידים מסוימים ולא הגיעה אליהם. מי יודע?". איזו השמצה נחותה. היחיד שיצא פה ליצן לא מצחיק הוא הסנגור של האנס המורשע.
עורך הדין גז הוא אבא לשתי בנות. אם אחת מהן הייתה מתלוננת שמישהו תקף אותה מינית, האם הסניגור הבכיר היה מפקפק בדבריה ומייחס לה מניעים הזויים?
ואם עסקינן בזלזול או הכפשה של נשים שהעידו באומץ על תקיפות מיניות שחוו, איך אפשר בלי להתייחס ל"מלכה של הז'אנר", עורכת הדין לשעבר וחברת הכנסת בהווה, טלי גוטליב. לח"כית הקולנית, הפופוליסטית וחובבת הקונספירציות מהליכוד רזומה "מפואר" בתחום.
ב-2017 היא אמרה בראיון כי הנשיא לשעבר, האנס משה קצב, "רק ניהל רומנים" ולא התביישה להוסיף כי "משה קצב התבייש להודות שהוא חרמן, אז הוא יצא עבריין". על אלון קסטיאל, שהורשע לאחר מכן בשורת עבירות מין, אמרה גוטליב: "מתלוננות רוצות לצאת איתו, עולות אליו הביתה, ואז מאשימים אותו באונס. באינסטינקט שלי הוא קורבן". באינסטינקט שלי, גוטליב רדודה ופופוליסטית. את עסקת הטיעון בה אופק בוכריס הורשע בהתנהגות שאינה הולמת ובבעילה אסורה בהסכמה, הגדירה עורכת הדין דאז כ"עסקת טיעון 'פח' עם ראיות 'פח'". על ינון מגל, שפרש מהכנסת לאחר שהואשם בהטרדה מינית, אמרה הפמיניסטית הנודעת "חבל שאיבדנו ח"כ טוב כמו ינון מגל" (למרבה הצער, "הרווחנו" את מגל בתקשורת. ת.פ).
מ', שהייתה קורבן לאונס מצד אביה, סיפרה בראיון ל-ynet כי גוטליב, שייצגה משפטית את האב, "ניסתה לגרום לי לרחם על אבא שלי ודיברה על כמה הוא מרגיש אשם וכמה הוא מתחרט, ושהוא צריך להיות בהשגחה כי הוא ניסה להתאבד. כאילו שזה יגרום לי לרחם עליו. היא ניסתה להציג את זה כאילו היא עושה את זה בשבילי, למעני, לשכנע שאני לא צריכה לתת עדות, שזה לא נחוץ. הרגשתי שהיא עשתה עליי מניפולציה".
כשרואים את התפקוד של הגברת גוטליב בכנסת ונזכרים באמירותיה חסרות הבושה בעבר בשבחם של תוקפים מיניים, העדות של מ' נשמעת אמינה ומדויקת.
כמו שנוהג לומר הכתב הצבאי ניר דבורי (או לפחות החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת"), צריך לומר ביושר – כל אדם, כולל נאשם באונס ובתקיפות מיניות, זכאי ואפילו מוכרח "ליהנות" מייצוג משפטי. איש לא מצפה מאותם סניגורים להודות קבל עם ועולם שהלקוח שלהם הוא עבריין מין. עם זאת, מותר לצפות ולדרוש, בעידן המי טו, שעורכי הדין המנוסים לכל הפחות יכבדו את קורבנות התקיפה, ולא ינהלו נגדן מסע השמצות שקרי, מכוער ובזוי.
הכותב הוא יועץ תקשורת ועיתונאי לשעבר
React to WordPress