הפנסיונרים של כפר עזה שניצלו בנס: "חזרנו לקיבוץ של פעם"
אריה חמיידס מכפר עזה היה יחד עם פנסיונרים נוספים בטיול קבוצתי בבולגריה בזמן שהקיבוץ שלהם הותקף: "6 אנשים מתוך הטיול- יקיריהם נחטפו או נרצחו. אין ספק שהיה לנו נס". עכשיו הוא מספר כיצד מתמודדת חבורת הפנסיונרים שניצלה עם הפנוי, וכיצד השמירה על הקהילה שלהם עוזרת להם להתמודד עם המצב: "אם לא היינו בקהילה עכשיו – לא היה לנו את הכוח הזה".
סיפורם של אריה חמיידס, וקבוצת הפנסיונרים של כפר עזה בה הוא חבר, הוא נס בלת ייאמן. בבוקר ה-7/10 בעת פשטו המחבלים על הקיבוץ, היו החבורה בטיול בבולגריה, טיול שהציל את חייהם. "אנחנו היינו חבורה של פנסיונרים בבולגריה, יצאנו 3 ימים קודם. בהתחלה לא כל כך הבנו את גודל האירוע, אך אין ספק שהיה לנו נס בעניין הזה. אני בצוות צח"י של הקיבוץ, ומרגע הזה שהתחילה המתקפה, התחלנו לקבל דיווחים ואני דיווחתי לחבורה מה קורה שם. במקביל הבנתי שהבת שלי כלואה בממ"ד. לא ידענו מה קורה איתה עד שחילצו אותה". הוא מספר.
בני משפחתם של שישה מחברי הקבוצה ששהתה בבולגריה נחטפו או נרצחו. כעת, למרות שמרבית חברי הקיבוץ נמצאים בשפיים, הם, חברי הקבוצה, נמצאים יחדיו במלון בתל אביב. "הגענו לתל אביב עם חרדות, ולאט לאט אנחנו מנסים למצוא את דרכינו. אנחנו קבוצת מבוגרים מאד מגובשת של הקיבוץ, והמשכנו את הביחד שלנו גם כשחזרנו לארץ. במובן מסוים חזרנו לקהילתיות של קיבוץ של פעם, ואחד חיזק את השני" מספר אריה, ומוסיף "מבחינתנו בית זה כל הקיבוץ, כל הקהילה – החצר, המקום, החברים, הדשאים, היומיום האנשים שאת רואה את זה - נחשב לבית. כשאנחנו אומרים 'אנחנו לא בבית' – זה אומר לא להיות בקיבוץ".
על אף הסיטואציה המורכבת, בה חלק מחברי הקהילה נלחמים להשיב את יקיריהם שנחטפו, וחלקם עוד באבלם, מוצאים חברי הקבוצה הקטנה דרכים להתעודד. "אם לא היינו ככה, בקהילה עכשיו – לא היה לנו את הכח הזה. אצלנו בקבוצה נמצאים אנשים שחלק מיקירהם חטופים, חלק נרצחו ועצם זה שאנחנו ביחד, זה מה שנותן את הכוח. כדי לשפר את המצב כל אחד לקח על עצמו משימה, איזשהו תפקיד. אחד אחראי על האוכל, אחד אחראי על הסרטים" מספר אריה. "אני בעצם אחראית על הוותיקים" מוסיפה אשתו, נורית, ומספרת "אני לא אגיד לך שאין נפילות, אך אני מוצאת הכוחות בעשייה."
עוד מספרת נורית כי "יש לנו לוח פעילות שבועית, והוא באמת מאוד עמוס ומגוון, וכל המצב שאנחנו נמצאים בו הוא עם עליות וירידות. מצד אחד הביחד הזה הוא מאד טוב. אך מצד שני הוא קצת חונק כי זה 24/7 להיות כולם ביחד, ויש מעט מאד רגעי ספייס של לבד" היא משתפת בכנות.
ד"ר נועה כץ אוצר, רכזת במועדון 'עמך' ומטפלת בביבליותראפיה מסבירה כי חיי הקהילה הם כלי חשוב מאוד בהתמודדות עם המצב. "אחד הדברים שמאיימים על אנשים מבוגרים הוא הבדידות, ותפיסה של שייכות מאד מסייעת להתמודד. ברגע שיש מי שיעזור לי, יכיל אותי. לכן חשוב לתת בגיל זקנה לדבר, להיות איתם בקשר, להקשיב באופן אמפתי." עוד מסבירה ד"ר נועה כי "קשרים מאד עוזרים להתמודד עם טראומה. ברגע שאנשים בזקנה מרגישים שהם יכולים לתת, שהם הופכים למנטורים- זה ממש תחושה של יכולת, של כוחות".
ד"ר שני אבניאלי, מנכ"לית חברת AgeWise להזדקנות מיטבית, מסבירה כי "חלק מהיומיום שלנו מושתת על הבחירות שאנו עושים, ואז אנשים שיש להם דברים שמסבים להם משמעות, שיש להם תחומי עניין, שהם חלק מקהילה – הם יותר חסונים". עוד מסבירה ד"ר שני כי "העניין בקהילה הוא לא ברמה הפיסית בהכרח. מדובר במערכות יחסים שיש בהן הדדיות, ויש בהן רצף וזה משהוא שצריך לטפח. מאד חשוב למצוא את האנשים המשמעותיים שאיתם אני יכולה לדבר ולשתף ולייצר איתם את ההמשכיות. בכל שלב אנחנו יכולים להסתכל ימינה ושמאלה ולראות מי זקוק לי- זה לטפח את מערכות היחסים."