"תמיד היינו שלושה. אחד, שניים, שלושה. לא אחד, שניים אלא אחד, שניים שלושה! תדע - תמיד נהיה שלוש! דיברתי עם עדן, היא מתחלפת איתך במספר, אתה תקבל את מספר אחת!"- כך ספד אחי תומר, לאחינו הקטן סמ"ר רועי דאוי הי"ד שנהרג באסון הנמ"ר של גבעתי ביחד עם עשרה מלוחמיו ב-31/10/23.

רועי, נולדת ב 5/11/2002 ילד שלישי ואחרון להורינו ומיום לידתך ויש שיעידו כי עד מותך גדלת בין שתי ידיי. הלב שלי ספוג רגעים איתך. איך שגדלת לי בין שתי הידיים, איך החלפתי לך חיתול עוד לפני שידעתי את ה-א'-ב', איך הכנתי לך את המטרנה בדיוק בטמפרטורה הנכונה. לא זוכרת כבר את כמות הפעמים שהייתה לי כוויה בלשון ובגב כף היד. שהוצאתי אותך מהגן היה נשבר לי הלב כי פעמים רבות הייתי צריכה להעיר אותך משנת הצהריים בפינת הבובות כדי להחזיר אותך הביתה. כל בוקר כשקמת לפני כולם הייתי שמה לך בטלוויזיה את התוכנית האהובה עליך "קוקו הארנב" כדי שאמא תוכל לישון עוד חצי שעה.

גדלת והפכת לתלמיד בית ספר. ועדיין תמיד הייתי משגיחה מרחוק. מלווה אותך בלכתך לחוג הג'ודו שכה אהבת ובכל צעד בו צעדת. תמיד זה הזכיר לי את הסצנה מהסרט "נסיך מצרים" כשמרים שולחת את התיבה ובה משה התינוק על פני היאור ומשגיחה עליו מרחוק. המשכת לשבור גבולות ושיאים, כוח ההתמדה שלך הוכיח את עצמו פעם אחר פעם. תחרות אחרי תחרות, קרב אחרי קרב. עמדנו באולם מהג'ודו זקופים מגאווה.

לכל נקודה בארץ הגענו איתך, לאן שרק רצית. אחת הפעמים זכורה לי במיוחד. זה היה בחג החנוכה, הגענו עד לנתניה. נכנסנו לאולם התחרות באחד מבתי הספר בעיר. ואתה כתמיד, בביטחון עצמי גבוה אבל לא מופרז, חתמת את התוצאה בקרב תוך פחות משתי שניות. האיפון המהיר בהיסטוריה. עם השנים, בבגרותך, פיתחת אהבה חדשה. הפעם היא כללה כדור, ולא אחד. לכדורגל ולכדורסל במקביל. עד היום איני יודעת לומר מה אהבת יותר. כהרגלך בקודש, ובהיותך מנהיג מלידה, לא היה קשה לך לסחוף אחריך את כולנו. לראות את אמא מריעה מהיציע בהיכל הפיס ארנה בירושלים לגמרי היה אחד משיאי חיי. מי חשב שזה אי פעם יקרה?! אבל זה היה חלק מהחלומות שלך, כי הרי בלכתך השארת לנו "צוואה", מעין ספר חוקים לחיים החדשים שאחרי לכתך ובו ציוות: "תבטיחו לי דבר אחד - שאמא תמשיך ללכת למשחקים של הפועל אבל איתך הפעם!" כשאתה מתכוון לאבא שלנו, אוהד בית"ר! עוד מימי ימק"א.

סמ"ררועי דאוי ז"ל. הי"ד.

בתיכון למדת במגמת תקשורת ואפילו חנכת את אולפן הרדיו הראשון בביה"ס "גבעת גונן" בו למדת. מוסיקה הייתה חלק בלי נפרד מפסקול חייך. עד היום אני רואה אותך בדימיוני הולך ברחבי הבית שר ומזמזם, כמו שתמיד עשית. שם ניתנה לך ההזדמנות הראשונה לחוות את עולם התקשורת מקרוב עד כדי שכבר אז החלטת כי כשתגדל - בזה תעסוק. חלמת לשלב את שתי האהבות הכי גדולות שלך- תקשורת וספורט, ולהיות שדר קווים וכתב בערוץ הספורט. ואז גם גילית את האהבה לריצה. נרשמת למרתון ירושלים ושכנעת אותי בקלות לחבור אליך למרות שידעת שאני שונאת לרוץ. ומאז בכל שנה, רצנו יחד במרתון.

הגעת למכינה, עיצבת את דמותך ואישיותך בעזרת האופי החזק שפיתחת עם השנים ובעזרת המכיניסטים שעברו איתך את התהליך. איך אמא אומרת " שלחתי לשם ילד וקיבלתי ילד אחר. גרסה משודרגת". הכל התעצם בך. המנהיגות, החוזק האישי והנפשי שבך, העוצמות שהאירו את העולם עכשיו האירו כפליים. אפילו התגברת על הביישנות שלך והצעת חברות לאהבת חייך, לניצני. אפילו האהבה לספורט לא יכלה לעמוד אל מול אהבתך אליה. אהבה שהמרחב בה נקי. תמימה, טהורה ומעצימה. כזאת שהמשיכה את מסע התפתחותך בעולם. העלית את ניצן על ראש שמחתך.

עדן ורועי ז"ל

משם התגייסת לגבעתי במרץ 2021, והלכת בדרכו של סמ"ר ליאל גדעוני הי"ד שנפל במבצע צוק איתן. כמובן שלא שכחת אותו גם במכתבך האחרון. במהלך שירותך הצבאי תמיד הרגשת בנוח לספר לי על הנעשה בצה"ל. ידעת שגם אם אני לא בקיאה בתורת הלחימה אצליח להבין אותך. לא היה אכפת לי להתקשר אליך גם כשידעתי שזה יפריע לך. ואתה היית עונה לי: "מאמוש, דחוף?" הייתי עונה שלא, שרק רציתי לשמוע את קולך.

עברת מסלול ארוך. מהטירונות, העלייה לגדוד. הניסיון לצאת לקורס מ"כים בהקצאה הראשונה, הכישלון, תחושת הפספוס כי לא הצלחת לעשות 10 עליות מתח ("שאני לא אצליח לעשות 10 מתח?!", כך כתבת לי).  הניסיון השני לצאת לקורס המ"כים, ההצלחה להתקבל אליו, בחירתם של מפקדים בך כמפקד טירונים. רק אז ידעתי שמסתבר כי להיות מ"כ טירונים זה התפקיד המבוקש ביותר כי אליו לוקחים את הטובים ביותר.

משם יצאת לטירונות שנייה, הפעם כמפקד על טירוני אוגוסט 2022, חזרת לגדוד תפסת קו עזה בפעם השנייה. ב8/10/23 היית צריך לצאת לטיול משתחררים אליו לא יצאת. הסוף כבר ידוע. אבל מה שאולי לא כולם יודעים הוא שבשבעה הגיעה אישה לביתנו ואמרה: "זיהיתי את רועי מהפרסומים, רק באתי לספר לכם שהבן שלכם שיחרר אותי ואת ילדיי מהממ"ד בכפר עזה". היא לא הייתה צריכה להוסיף עוד מילה. אני ידעתי מה גידלתי כמעט 21 שנים. ועכשיו כולם ידעו.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by dror tichner דרור טייכנר (@dror_tichner)

השנה, לאור האירועים מרתון ירושלים כולו הוקדש לכוחות הביטחון, ומיד ידעתי שזו הדרך להנציח אותך. כ-400 משתתפים רצו במקצה ה-5 ק"מ כשהם עטופים בדגל סגול ולבן עם דמותך ושלושת המילים האחרונות שהשארת לעולם במכתבך האחרון "ורק תתחזקו מהכל".

בשנה שעברה נחשפתי לראשונה למיזם "רצים לזכרם" באינסטגרם. והשנה, לאחר שאיבדנו אותך, הרגשתי שזו הדרך שלי להתחבר אליך הכי קרוב דווקא ביום הזיכרון. דרך לאומית כזו שחשים דרך הרגליים את אדמת הארץ עליה נפלו גיבורים. בסיוטים הכי רעים שלי לא העלתי על דעתי שהשנה ארוץ לזכרו של אחי הקטן. השנה יותר מתמיד, לכולנו יש סיבה להניע את הרגליים ולרוץ לזכרם. לעשות את הדבר הקטן אך הכה עוצמתי לזכר הנופלים הגיבורים.

למירוץ רצים לזכרם, שייערך ביום הזיכרון באותה שעה בכל הארץ וברחבי העולם, אין נקודת זינוק או פודיום ואפשר לקיים אותו בכל מקום שבוחרים, בהליכה, ריצה או רכיבה. על מנת להשתתף נרשמים דרך אתר רצים לזכרם . כל נרשם מקבל באופן אקראי שם נופל/ת ממאגר של עשרות אלפי הנופלים מאז קום המדינה ועד היום, לזכרו הוא מקדיש את הריצה.