''עמית מלווה': ''עבורי חיים טובים זה אומר לחזור לשגרה שלי''

מאת: בתאל אלון , 31/07/2024

לפני ה-7/10 אבידע בכר היה נשוי לדנה, ואב ל-3. חקלאי שעבד את האדמה, בדיוק כמו רבים מתושבי העוטף. בשבת השחורה אשתו ובנו כרמל נרצחו, והוא ספג פציעה קשה שבעקבותיה איבד את רגלו. "ב-7/10 איבדתי אישה ובן, ובערך יומיים אחרי גם כרתו לי את הרגל. וברגע הזה אתה מתחיל לאבד את עצמך. אז אתה מהר מאוד מתחיל לייצר לעצמך מנטרות בראש, ואחת מהמנטרות הייתה שאשתי איחלה לי חיים טובים, ואני מנסה להבין מה זה חיים טובים. עבורי חיים טובים זה אומר לחזור לשגרה שלי" מספר אבידע.

"אני חושב הרבה על מה הם חיים טובים ואיך אני משיג אותם" אומר אבידע. "האם זוגיות נוספת זה מה שיעשה לי טוב? האם לשנות את התפקיד שלי בעבודה? אולי לשנות את העבודה שלי ולהבין שהחקלאות זה לא הכיוון שלי כרגע? אני כרגע בצומת דרכים. אז עכשיו בקדנציה השנייה - כמנהל החקלאות בקיבוץ." עוד מפרט אבידע כי "אני נמצא בסיטואציה שאני אלמן. היינו 4 ילדים ואנחנו עכשיו 3. אני צריך לחזק את המשפחה ואת הקשרים שבתוך המשפחה, זה המצב ואני צריך לראות, יש לי זמן לחפש, ולשנות. בסוף, אני רוצה לחזור לחיים שלי, לחזור לשדות, לחזור לאנשים, לחברים לחיים הפשוטים".

View this post on Instagram

A post shared by Moran Avroya | מורן אברויה (@moranavroya)

בגיל 25, עופר שטל עבד כאיש ביטחון באיטליה ועבר תאונת אופנוע במהלכה נקטעה רגלו. כיום, מאמן ומדריך אופניים, ברכיבת הרים וגם בכביש, וכיום הוא מכהן כרכז תחום של עמותת אתגרים, שמנגישה פעילות אתגרית לאנשים עם מוגבלויות. בנוסף, עופר מוביל את פרויקט האופניים, ומרכז קבוצות רכיבת כביש של קטועי גפיים בארגון "הצעד הבא", המסייע לקטועי גפיים במסע חזרה לחיים.

"לא איבדתי את ההכרה והרגל נקטעה במקום וגם הידיים נשברו. נחתתי על הכביש ללא רגל" אומר עופר. "השתדלתי לנהל את החילוץ שלי, משכתי את עצמי. לשמחתי ומזלי, עבר שם אזרח שידע לעשות ח.ע. - זה היה באיטליה עם עניבה. והוא הציל את החיים שלי" הוא מספר. עוד אומר עופר כי "יש יתרון בפציעה של קטיעה כשזה בשטח. כלומר, זה מה יש, אין הרבה תהיות. אין מחשבות של מה היה אם רופא היה יכול להציל את הרגל, ואולי אם לא עושים ח.ע. זה לא משנה."

"בסוף, הדיפולט שלנו זה לבחור בחיים" מצהיר עופר. "גם אם יש תקופה קשה, אומרים שהכל בראש. אי אפשר להישאר במיטה ולא לצאת ממנה, ואת רואה שהרוב הם לא. הרוב הם לא גיבורים, חלקם כן. אנחנו לא גיבורים, אנחנו לא השראה, אנחנו רוצים לחיות, להנות, אהבה וחברים". עוד מספר עופר כי "הטריגר שגרם לי לחזור בפעם השנייה לאופניים הוא מפגש עם זוג חברים שיש לנו. הם הזמינו אותנו לרכיבת אופניים משותפת כדי להרכיב את הילדים על אופנים. היינו כולנו עם תינוקות, ואשתי לא רוכבת טוב, והיא פחדה להרכיב את הבת שלי. אנשים מהצד מזמינים אותי והם לא רואים בי שזה משהו שאני לא יכול לעשות, אז אמרתי שאני חייב לעשות את זה. אין מצב שאני לא מרכיב את הבת שלי על אופניים. לא ידעתי שזה יתפוס אותי אבל נתנו לי אתגר ואני אוכל אותו".

כשפרויקט 'עמית מלווה' יצא לדרך, יחד עם מפעל הפיס, ארגון 'הצעד הבא', וואלה וגריי קונטקט, היה ברור כי השידוך בין עופר לאבידע הוא כמעט מיידי. שניהם רוכבים אופניים עוד טרם הקטיעה, שניהם מגיעים מקיבוצים ולשניהם רקע בעבודת אדמה. "החיבור שלי הוא סביב אופניים – ואני גם בחוג החברתי של האופניים. אני רוצה בסוף המפגשים עם עופר לבוא ולבין איך אני חוזר לאופניים, איך נח לי על האופניים ואיך אני יוצא לרכב עם חברים, ואיך אתה חוזר לזה" אומר אבידע בהתרגשות. "אנחנו הולכים לתהליך שהוא קטוע כמוני, הוא יעזור לי והוא ילמד אותי איך אני חוזר לחלק מהפעילות שעשית בעבר, רק בתור קטוע".

View this post on Instagram

A post shared by Onlife (@onlifeil)

"בשנייה שיכולתי לעשות ספורט אחרי הפציעה התחלת לעשות ספורט" אומר עופר. "אני אומר הרבה לקטועים חדשים, שכדי לעשות מה שאדם רגיל עושה ביום יום - הם צריכים להיות ברמת כוח של ספורטאי אולימפי. כדי לעשות את אותם מאמצים שעומד אדם עם גופו השלם, אנחנו צריכים לעשות פי 75 אחוז. עם הטכנולוגיה של היום, אולי קצת פחות אבל בוא נגיד ככה - צריך להיות בכושר". עוד אומר עופר כי "למדתי את הכל בדרך הקשה. הבנתי שאני צריך ללמוד ולדעת יותר, אבל גם שוואלה זה ממש לא הגג שלי, ויש לי הרבה מה ללמוד ולהתקדם ודווקא יצאתי מעודד".

כאשר אבידע נשאל על החזרה לבארי, מבחינתו אין שאלה בכלל – ברור שהוא חוזר. "בקוסטה ריקה יש הר געש אחד, קוראים לו ארנל והוא פעיל בקטנה. בכל עשר דקות הוא מתפרץ וזורק לבה לאוויר. אתה יושב למרגלותיו בכל לילה, נהנה במעיינות החמים שנוצרו מהזרימה הפנימית שלו, ויודע שההתפרצות היא בקטנה, לא מזיקה ולא מאיימת. אבל פעם ב־50 שנה הר הגעש הזה מתפרץ בכל הכוח ומחריב את האזורים הסמוכים" הוא מסביר. "החוואים שם עוזבים ברגע שהוא מראה סימנים של התפרצות, ואחרי שהוא גומר להשתולל, הם חוזרים ומקימים את הבית והמשק מחדש. גם אנחנו כאלה. בסך הכל פלחים, חקלאים, קפה שחור בלי סוכר. אין לנו משהו אחר לעבד חוץ מאשר את האדמה הטובה, ולכן נחזור להר הגעש, כי הוא הר הגעש שלנו".