בכל רשות מקומית בישראל, מאילת ועד קריית שמונה, אמורה לפעול דמות מפתח שתפקידה להיות הקול והמצפון לשוויון מגדרי. היועצת לקידום מעמד האישה, תפקיד שנוצר מכוח חוק בשנת 2000, היא לא רק סמל לשאיפותינו לחברה שוויונית יותר, אלא גם כלי מעשי וחיוני לשינוי מציאות. אולם, כפי שמתברר לאורך השנים, ובמיוחד לאור האתגרים שהציבה המלחמה האחרונה, החוק במתכונתו הנוכחית אינו מספק, ואינו מאפשר ליועצות לממש את יעדיהן עד תום. הגיע הזמן לבחון מחדש את המסגרת החוקית הזו ולשאול: האם אנחנו באמת עושים מספיק כדי לקדם שוויון מגדרי ברמה המקומית?

הבעיות המרכזיות בחוק הקיים הן רבות ומשמעותיות ויש צורך בהגדרה מחודשת של תפקידי היועצת, מעמדה, סמכויותיה ותנאי העסקתה. ראשית יש לטפל בהיקף המשרה - החוק מאפשר שהיועצת תמלא את תפקידה בנוסף לתפקיד אחר משמעותי ברשות. כאשר היועצת נאלצת למלא את תפקידה בנוסף לתפקיד אחר, היא אינה יכולה להקדיש את מלוא תשומת הלב והמשאבים הנדרשים לקידום מעמד האישה וקידום השוויון המגדרי. התוצאה היא פגיעה ישירה בתושבות הרשות המקומית. החוק מכבד הסדר זה באומרו: "מילוי תפקיד היועצת למעמד האישה יכול שיהיה נוסף על תפקיד אחר שהיא ממלאת באותה רשות, ובלבד שלא יהיה בכך כדי להפריע במילוי תפקידיה כיועצת לענייני מעמד האישה." (חוק הרשויות המקומיות, התש"ס 2000 ). קשה להתעלם מהאירוניה הקיימת בהקבלה של אמירה זו לבין  הקונפליקט הקלאסי המצוי בריבוי תפקידי האישה – תפקידי בית ותפקידי עבודה/קריירה. פעילות כפולה זו עומדת בסתירה למהות התפקיד אליו היא נדרשת.

שנית, יש להתוות מדיניות והקצאת משאבים לפעילות היועצות - היועצת אמונה על פיתוח והטמעת תהליך אסטרטגי לקידום השוויון המגדרי ברשות בה היא פועלת. חוק היועצות מחייב את הרשות המקומית להקצות סעיף תקציבי לפעילות היועצת, אך הוא אינו מגדיר מפתח לתקצוב הנדרש. בפועל, כל רשות מקצה סכום מסוים העולה על דעתה ויש מקומות בהן לא ניתן תקציב כלל ועיקר.

המלחמה הנוכחית הדגישה ביתר שאת את חשיבות תפקידן של היועצות ואת הצורך בחיזוק מעמדן, במיוחד ביישובים שפונו או ביישובים קולטי מפונים. היועצות מוצאות את עצמן בחזית ההתמודדות עם אתגרים חסרי תקדים כגון סיוע לנשות מגויסים, סיוע לנשות קבע, עלייה באלימות כלפי נשים ותמיכה בעסקים של נשים שנפגעו. העובדה שיועצות באזורים מסוימים נאלצו להקדיש כמחצית מזמנן לטיפול בבעיות הנובעות מהמלחמה מדגישה את הצורך בתקן מלא ובמשאבים נוספים.

חשוב לציין כי אתגרים אלה אינם רק קולן של היועצות עצמן. בחודש יולי האחרון פורסם דו"ח מבקר המדינה אשר נתן תיקוף לסוגיות אלו. הדו"ח מאשרר את הלקונות בחוק כאשר ממצאי המבקר מדגישים את הצורך הדחוף בשינוי מקיף של המסגרת החוקית והתפעולית של תפקיד היועצת, ומחזקים את הקריאה לפעולה מיידית מצד מקבלי ההחלטות.

בסופו של דבר, הנפגעות העיקריות ממצב זה הן הנשים עצמן. כאשר היועצות אינן מקבלות את הכלים והמשאבים הנדרשים למילוי תפקידן, הנשים ברשויות המקומיות נותרות ללא קול אמיתי וללא ייצוג הולם. זוהי לא רק חובתנו המוסרית, אלא גם השקעה חכמה בעתיד החברה הישראלית כולה. רק כאשר נשים יזכו לייצוג הולם ולקידום אמיתי בכל רמות החברה, נוכל לדבר על חברה שוויונית וצודקת באמת.

הכותבת היא יו"ר איגוד היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות בישראל