התקשורת לא ידעה את נפשה: גם תקיפה ההיסטורית באיראן וגם ארבע נווטות קרב שנטלו חלק במשימה. אני לא יודעת איך זה אצלכם/ן, אבל הדרמה של ארבע נשים טייסות במבצע באיראן השאירה יותר רושם מהמבצע עצמו, לפחות אצלי בפיד. צריך לשבח את צה"ל שעושה השנה עבודה תקשורתית עצומה בהבלטת מקומן ותפקודן של נשים בלחימה: החל מצוות הטנקיסטיות וגדוד קרקל בפיקודה של מג"דית אישה, שפעלו ככוח לחימה סופר-אפקטיבי בשטח ב-7 באוקטובר בזמן שמפקדים גברים רבים טרם הבינו את גודל האירוע: דרך האל"מית מאמ"ן שנתנה את האישור לחיסול נסראללה, סגן ר' מאוגדה 98 שסיפקה את המידע שהוביל לסינוואר ועוד ועוד, עד לתמונות של הטייסות.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by החדשות - N12 (@n12news)

אך הנה, חלפו בסך הכל ימים בודדים, והסטנדאפסטית עדי אשכנזי הנחיתה אותנו חזרה מענן האופוריה עליו נשאו אותנו הנווטות היישר אל הקרקע הכואבת בו אחיותנו, אלו שהתריעו ולא ספרו אותן, עדיין מופקרות. "אחרי שבעה באוקטובר, ליד כל מיטה של תצפיתנית פצועה עמדו הוריה שאמרו לי מיד 'הן כל הזמן אמרו שאנחנו עומדים לפני תקיפה, ששומעים אותם מתאמנים'", הטיחה אשכנזי בחברי הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת אמש. אשכנזי המשיכה את דבריה בהתייחסות אל התצפיתניות החטופות ואמרה "לקחו אותן לצבא, פגעו בהן ואז לא באו לקחת אותן. למה הן התגייסו להגן על המדינה אם המדינה לא מגינה עליהן? הן עשו את העבודה שלהן נאמנה ואז רצחו אותן, אנסו אותן ואז עשו עליהן רוורס!".

אשכנזי חתמה את דבריה בקישור המובן מאליו לכל אישה במדינה: הפקרות התצפיתניות היא המראה האמיתית למעמדן של הנשים במדינה. נכון, אי אפשר לגמד, ואסור לגמד את ההישגים המטורפים של הנווטות, הטנקיסטיות, הלוחמות בעזה, ואת ההתמודדות מעוררת ההשראה של אלמנות צה"ל השכולות, בנות הזוג, ונשות העורף. השנה הזאת היא לגמרי השנה שבה מתחילה לחלחל לחברה הישראלית ההבנה כי מקומן של נשים חייב להיות שווה- אך ההבנה הזאת נעצרת בחברה ההישראלית ואינה מחלחלת לשולחן מקבלי ההחלטות. "אני קוראת לכל נשות המדינה - תשימו לב אין לנו ביטוי לא בממשלה ולא בקבינט, אנחנו נועדנו לבכות ולהיאנס. המעט נשים שנמצאות שם למעלה, תעשו את העבודה שלכן! אם את אישה שהצליחה לעלות למעלה תעשי הכל למען נשים, כל יום תעשי למען נשים" חתמה אשכנזי, וצדקה.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by ערוץ כנסת (@knessettv)

עבורי זה היה זה כל-כך סמלי שהתקשורת חגגה על סיפור הנווטות באיראן, בדיוק בשבוע שבו ציינו שלוש שנים לקמפיין שוות_משוות. שוות משוות היה קמפיין ויראלי שכבש את הרשת ב-2021. מאות מנכ"לים/יות, ארגונים חברתיים וקובעי דעה העלו פוסט לקידום שוויון מגדרי בשכר תחת ההאשטאג "#שוות_משוות: סוגרות את פערי השכר". בין המשתתפים ניתן למנות את חברות כמו אינטל, התעשייה האווירית ואאוטבריין ודמויות כמו המשקיע זוהר לבקוביץ, האלופה האולימפית לינוי אשרם ועוד. זה היה קמפיין התנדבותי שצמח מלמטה, פרי מאמצן של שמונה נשים בלבד: תחיה בן צור, מורן זר קצנשטיין, מיכל מטס-לטמנוביץ, גת מגידו, דניאל אופק, איילת קרסו, ליעד סואץ-קרני ואנוכי, בגיבוי ארגוני הנשים בונות אלטרנטיבה, עבודה שווה, פרלמנט51 ועוד.

לקמפיין היה אימפקט בשטח על ההנהלות וזה מה שהיה הכי חשוב לנו. נוצר שיח ציבורי ופנימי בין סמנכ"ליות כספים סביב החובה להבטיח שכר שווה. מנהלים בכירים רבים, רובם גברים אגב, העלו את הנושא לסדר היום בישיבות הנהלה ודרשו לדעת האם מחלקות הכספים ומשאבי האנוש מפקחות על הנושא ודואגות להבטיח שוויון בשכר. לא לחינם הרצנו את הקמפיין הזה דווקא ב- 2021: תיקון 6 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד עמד להיכנס לתוקף.

תיקון 6 חייב חלק מהמעסיקים (מגזר ציבורי, עמותות, חברות ציבוריות ומעסיקים מעל 518 עובדים) לפרסם דוחות שנתיים שמפרטים את פערי השכר בין המינים בחברה. החוק היה מיועד להתרחב בהמשך למעסיקים נוספים. המצב בישראל עגום: הפער בשכר בין גברים לנשים בארץ הוא לפחות כפול מהפער באיחוד האירופי. בשוויון מגדרי אנחנו לא אור לגויים בכלל.

מה קרה מאז? הרוח העוצמתית של שוויון מגדרי בעבודה הפכה לקול אוושה דקה. לדברי מיכל מטס-לטמנוביץ, מנכ"לית "עבודה שווה", בשנת 2021, שהייתה השנה הראשונה שבה מעסיקים נדרשו לדווח על-פי תיקון 6, כ- 50% מהחברות שהיו חייבות בדיווח, אכן הגישו דו"ח על הפערים המגדריים בשכר. שנה מאוחר יותר, ב- 2023, אחוז החברות המדווחות ירד בחצי (!) ורק 25% הגישו דו"ח. ב-2023 זה ירד לפחות מ- 20% שהגישו. החברות הגדולות והמשפיעות ביותר בארץ מצביעות ברגליים נגד שוויון מגדרי. המגזר העסקי משדר מסר ברור: שוויון מגדרי לא ממש מעניין אותנו, בטח לא אצלנו בבית.

המצב כיום הוא אבסורדי: הצבא, שהוא בדרך-כלל גוף פטריארכלי ושמרני, הפך לסמל הכי בולט בישראל של שוויון מגדרי. אם בעבר אישה חזקה נתפסה כמנכ"לית או בכירה כלשהי בתפקיד מקצועי, הרי שהיום האסוציאציה הראשונה שקופצת למוח היא של לוחמת או טייסת. זה לא רע, חלילה: אני בעד שנשים יממשו עצמן גם בתפקידים כאלו. סביר להניח שהן גם מקבלות שכר זהה או דומה למקביליהן הגברים. אבל איפה שהצבא הלך קדימה בעקביות, המגזר הפרטי לקח רוורס אחורה בענק. זה לא בשורות טובות שדוגמן הבית הכי מוצלח של שוויון מגדרי בישראל הוא דווקא הצבא. בישראל 2024, נשים הן לוחמות וטייסות אבל עדיין לא "שוות משוות".

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by דניאל הגרי || Daniel Hagari (@doveridf)

אריאל פלג היא מומחית בינלאומית לסטוריטלינג וחדשנות שגם הובילה שורת מאבקים פמיניסטיים