הרשימה של החטופים, ואלו שאינם ברשימה, לופתת בגרון את כולנו. צריך להודות, אנחנו בסערת רגשות שהחלה עם פרסום הסרטון של לירי אלבג. מאז, קשה למדינה שלמה לחזור לנשום סדיר. לרגע אחד הלב ניתר משמחה על כך שיש סימן חיים מוחשי של לירי, ״לירי בחיים!״, חרכה הידיעה את קבוצות הוואטסאפ, אבל מי שראתה את הסרטון, חטפה בוקס בבטן. לא סתם בבטן, הרגשנו את הרחם שלנו מתכווצת ואת הלב שלנו יוצא אליה ולשירה אלבג, אמא שלה.

אי אפשר היה לפספס את האימה, המצוקה, הייאוש, העיגולים השחורים מתחת לעיניים, הרעד בידיים, את האור שכבה. זו לא היתה לירי הבטוחה מהתמונות המשפחתיות שאנחנו מכירים, אלא צל שלה. כל אמא, בטח לבנות, ראתה בסרטון את הפחדים העמוקים ביותר שלה.

 
 
 
 
 
הצגת פוסט זה באינסטגרם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎החדשות - N12‎‏ (@‏‎n12news‎‏)‎‏

האמת שרבות מאיתנו מרגישות ככה מהשבעה באוקטובר, כשנודע כמה נשים, נערות וילדות, נרצחו ביום המקולל ההוא. כמה חיילות נהרגו. כשהתבררו מימדי השימוש בתקיפות מיניות ואונס, חוסר הביטחון האישי גבר. שוב, גוף האישה הפך לכלי במשחק מלחמה שאנחנו לא שותפות לו. פתאום התברר שהסכנה אורבת לא רק למי שתהיה טייסת ואולי תיפול בשבי אלא לכל אחת מאיתנו או מהבנות שלנו. ובאימת הפחד המשתק, לזוועות שהתחוללו במוצב נחל עוז שמור מקום מיוחד. המחשבות על התצפיתניות והחיילות שנהרגו ולאלו שנחטפו - לא מרפות.
מאז, הלב של רבות מאיתנו, עם הנשים הצעירות שיכלו להיות הבנות שלנו.

אביחי ברודץ׳ היה הראשון להתיישב מול הקרייה לדרוש את השבת משפחתו, השני היה אלי אלבג. איש גדול וחם עם קול רועם שאפשר היה לראות את ליבו הקרוע מדאגה חשוף לכל.
הוא נלחם הכי חזק, הכי בקול, ומכונת הרעל סימנה אותו. אבא של לירי עשה מה שהיינו מבקשים לחשוב שהיינו עושים לו היינו במקומו אבל ספג קללות, ביצים ואיומים גלויים וסמויים שהבת שלו תשלם מחיר על המלחמה שלו להשבתה. חמאס, בטרור הפסיכולוגי שהוא מפעיל כלפינו, בכוונה הוציא את הסרטון הזה שלה. מכניס למלכוד את האבא הכי נחוש במחאת משפחות החטופים.

 
 
 
 
 
הצגת פוסט זה באינסטגרם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎החדשות - N12‎‏ (@‏‎n12news‎‏)‎‏

הקריאה לעזרה של לירי בסרטון הזה הייתה מוחשית מאי פעם:
״ אני רק בת 19.
כל החיים שלי לפני.
כל החיים שלי נעצרו.
כולם מתחילים שנה חדשה ואנחנו מתחילים שנה של חושך ובדידות.
אנחנו לא בסדר העדיפויות של הממשלה שלנו ושל הצבא שלנו.
שכחתם אותנו!
לא אכפת לכם מאיתנו!
אני שואלת אתכם ממשלת ישראל: אם הילדים שלכם היו כאן, אם ההורים שלכם היו כאן, האם המלחמה היתה נמשכת עד עכשיו?…״

המסרים אמנם הוכתבו על ידי חמאס אבל המצוקה והאימה? אלו היו אותנטיים ומחרידים. ולצערי יש גם תשובה לשאלה של לירי: כל מי שמוסר יהודי חשוב לו, שעיניים בראשו ולב לא מאבן בגופו ברורה התשובה - לא, במקרה כזה, המלחמה הייתה נעצרת ממזמן. התחינה של לירי בסוף הסרטון– “תזכרו אותי” – מהדהדת בכל רמ”ח איברינו. אנחנו זוכרות, וחיות בטראומה קולקטיבית. שיהיה ברור, עד שלירי ושאר החטופים יוחזרו, אף אחת ואף אחד מאיתנו לא יוכל להשתקם. גם לא כמדינה.

 
 
 
 
 
הצגת פוסט זה באינסטגרם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎החדשות - N12‎‏ (@‏‎n12news‎‏)‎‏

ואחרי שאימת השבי שורטטה בגלוי, השאלה שנותרה באוויר היא האם ראש הממשלה, שממשיך להתכחש לאחריותו, יצליח לשבור את אטימותו ולקבל החלטה אמיצה ולהחזיר את לירי, ושאר 99 החטופים, הביתה. לא בשלבים, לא רק הרשימה שפורסמה אלא את כולם, כן, גם במחיר של סיום המלחמה.
בסוף, זה בידיים שלו. וכולנו, עדיין, שבוייו.