נתחיל בחדשות הטובות: אנחנו לא במקום הגרוע בעולם. נמשיך בחדשות הפחות טובות. אנחנו גם לא במקום הטוב בעולם. אנחנו ממש באמצע. מקום 65 מתוך 142 מדינות.

מדובר על הדו"ח השנתי של הפורום הכלכלי העולמי לנושא השוויון המגדרי, שפרסם לאחרונה נתונים לשנת 2014. השורה התחתונה הבלתי מעודדת של הדו"ח: שום מדינה בעולם לא מחקה את הפער המגדרי.

במקום הראשון צועדת בביטחה איסלנד, אחריה בסדר יורד: פינלנד, נורווגיה, שוודיה ודנמרק. כמה לא מפתיע.

הפורום הכלכלי העולמי החל לעקוב אחרי השוויון המגדרי כמעט לפני עשור (ב-2006). בהקדמה לדו"ח השנתי מבהירים מחברי הדו"ח שלא יכול להיות דו"ח אחד שיקיף את מצב הנשים בעולם או במדינות שונות. לפיכך בחר הפורום להתרכז בארבעה תחומים: כלכלה, חינוך, בריאות, פוליטיקה. המדינות הנורדיות שמובילות את הדו"ח סגרו 80 אחוזים מן הפערים המגדריים במהלך העשור האחרון. 105 מדינות עשו שינוי חיובי בסגירת פערים. הדו"ח מציין שסעודיה עשתה את ההתקדמות המשמעותית ביותר בתקופה הנבדקת, עם זאת היא נמצאת במקום ה-130. לעומת זאת, שליש מן המדינות הלכו אחורנית בנושא חינוך וארבעים אחוזים מהמדינות התדרדרו בנושא כלכלה.

בנושא הכלכלה עושה הדו"ח השוואה, בין השאר, בהשתתפות בכוח העבודה, בתל"ג, בפערי שכר. חינוך: מסתבר שיש מקומות לא מעטים בעולם שבהם יש עדיין בערות, ויש אחוז גבוה של ילדים ובעיקר של ילדות שלא הולכים כלל לבית ספר. גם לא לבית ספר יסודי. ולכן חינוך, שנראה לנו כמובן מאליו, הוא עדיין תחום בעייתי שמגדיל פערים מגדריים במדינות רבות בעולם וללכת לבית ספר אינו דבר מובן מאליו.

הבריאות גם היא נושא מרכזי, ויש מדינות בעולם שבהן דווקא תוחלת החיים של הנשים נמוכה יותר מזו של הגברים, ולעומת זאת יש מדינות, בהן המדינות הבלטיות-נורדיות, שבהן תוחלת החיים של גברים ונשים כמעט שווה.

הנושא הפוליטי הוא כמובן משמעותי, בין השאר משום שהוא מביא לביטוי את כוחן של נשים ואת האופן שבו נושאים שקשורים לנשים באים לידי ביטוי בסדר היום הלאומי.

ועכשיו לרשימה. אזהרת ספוילר: זו רשימה עם הרבה נתונים ומספרים, אבל היא מרתקת.

כדי שניתן יהיה להשוות – אביא בתחילה את הנתונים לגבי ישראל, שנמצאת, כאמור, במקום ה-65 מתוך 142 מדינות נבדקות.

השתתפות נשים בכוח העבודה בישראל 61 אחוזים (76% גברים)

פערי שכר: כאן התמונה קצת יותר מורכבת. ישראל נמצאת במקום ה-130 בפערי שכר. מבחינת עבודה שווה, נשים מרוויחות בממוצע 47% מגברים.

למרבה השמחה בישראל אין א/נשים שאינם יודעים קרוא וכתוב.

תוחלת החיים של הנשים 73 שנים, גבוהה במעט מזו של הגברים שמתייצבת על 71 שנה.

בכנסת ישראל יש 23 אחוזים נשים ובממשלה 18 אחוזים שרות. בשני המקרים במחצית העליונה של הדו"ח (כאמור, מתוך 142 מדינות).

המדינות הטובות 

השתתפות הנשים בכוח העבודה דומה לזו של הגברים, ונעה סביב 80 אחוזים. בערות אינה קיימת, השתתפות פוליטית בפרלמנט ובממשלה נעה סביב 40 אחוזים, ותוחלת החיים דומה בין המינים. מעודד לראות שבין המדינות האלה יש מדינות שבהן פערי השכר בין גברים ונשים שואפים לאפס. המדינות הן שוודיה, דנמרק ונורווגיה.

ועכשיו לרשימת המדינות הגרועות, שיעשו לנו להרגיש יותר טוב.

10 המדינות הגרועות ברשימה מהסוף – המדינה הגרועה ביותר על פי הדו"ח של הפורום הכלכלי העולמי, ועד המקום העשירי מלמטה.

במקום האחרון נמצאת, זו השנה התשיעית ברציפות: תימן. פחות משליש מהנשים משתתפות בכוח העבודה, נשים מרוויחות פחות משליש משכר ממוצע של גבר. מחצית מהנשים אינן יודעות קרוא וכתוב (לעומת 74% מהגברים – גם לא משהו). בפרלמנט התימני אין אף אישה, ובממשלה יש 9 אחוזים נשים.

בנוסף, מחצית מהנשים בתימן נישאות לפני גיל 18, 14% עוד לפני גיל 15.

לפני תימן ברשימה נמצאת פקיסטאן. שם נשים מרוויחות רק 18% משכר ממוצע של גבר, רק רבע מהנשים משתתפות בכוח העבודה, ופחות ממחצית יודעות קרוא וכתוב. רק שני שלישים מהילדות הולכות לבית ספר יסודי, ורק שליש לתיכון. אבל בפרלמנט בפקיסטאן יש 21 אחוזים נשים.

צ'אד נמצאת במקום השלישי: נשים מרוויחות שני שלישים מהגברים, שני שלישים מהנשים משתתפות בכוח העבודה. אחוזי הבערות בצ'אד מאוד גבוהים, פחות משליש מהנשים קוראות וכותבות, ופחות ממחצית מהגברים מסוגלים. בפרלמנט של צ'אד יש 15 אחוזים נשים. פערי השכר הנמוכים יחסית בין גברים לנשים מוסברים בכך שצ'אד היא מדינה חקלאית בעיקרה. רק כמחצית מהילדות הולכות לבית הספר.

מייד אחריה סוריה. בסוריה, מדינה חילונית על פי הגדרתה, רק 14 אחוזים מהנשים משתתפות בכוח העבודה (76% מהגברים), פערי שכר לא ידועים. כרבע מהנשים אינן יודעות קרוא וכתוב (בין הגברים פחות מעשרה אחוזים). בפרלמנט הסורי יש 12% נשים ובממשלה 9%.

תוחלת החיים גם של גברים (גיל 55) וגם של נשים (65) נמוכים במיוחד והדבר מיוחס למלחמה המתמשכת.

במקום החמישי מלמטה נמצאת מאלי. שם תוחלת החיים היא מהנמוכות בעולם. זה המקום היחיד בעולם שבו תוחלת החיים של נשים נמוכה מזו של הגברים והממוצע הוא 48 שנים בלבד.

גם באיראן, מקום 6 ברשימה הגרועות ביותר, יש השתתפות נמוכה במיוחד של נשים בכוח העבודה, רק 17%. נשים עדיין נדרשות להסכמת הגבר כדי להתחתן וכדי לנסוע לחו"ל.

לבנון, מקום 8 ברשימת הגרועות, רושמת שיא בחוסר השתתפות פוליטית. אין אף אישה בממשלה, ובפרלמנט יש רק 3 אחוזים נשים.

השתתפות הנשים בכוח העבודה בירדן (מקום תשיעי בגרועות) היא נמוכה במיוחד ועומדת על 16% בסך הכול. נשים מרוויחות רק 18% משכר של גבר.