אני בת 24, הולכת באזור התחנה המרכזית החדשה כשחבורה של נהגי מוניות שירות צועקים אחריי "מה זה הדבר הזה?!", אני ממשיכה ללכת כשאיש רנדומאלי עוצר אותי ושואל אותי מה כתוב לי בקעקוע שעל החזה, אני אומרת לו שזה לא עניינו הוא מתחיל לצעוק עליי, העיניים שלו בולטות, הוא מנופף באגרופים קפוצים, אני רצה רק כדי למצוא את עצמי מול ילד ששואל אותי אם הפירסינג שיש לי באף עובר דרך העצם.

אני מגיעה הביתה, מורידה את החזיה ומחליפה לבגדי בית, סוף סוף קצת שקט, אבל הגיע הזמן לחפש עבודה. אני נכנסת למייל ומקבלת אישור על קבלת קורות חיים (דלים למדי) והולכת לראיון עבודה, שם המראיינת אומרת לי שאם אני רוצה לעבוד אצלה בשכר מינימום אני צריכה להוריד את כל הפירסינגים ולהסתיר את הקעקועים כי זה לא נראה ייצוגי. אני לא מוצאת עבודה בשום מקום, בסופו של דבר אני מורידה את הפירסינגים ומסתירה את הקעקועים מתחת לשרוולים ארוכים.

ובעצם זה היה די קל, על פניו, גם אם זה היה אחד הדברים הכי קשים שאי פעם עשיתי, אולי אפילו עוול שעוללתי לעצמי.

אני עוד זוכרת את הפירסינג הראשון שלי בגבה וכמה הייתי גאה בעצמי, התחושה של המחט שעוברת בעור עשתה לי צמרמורת של עונג וגרמה לי לא להרביץ לקירות כמה חודשים טובים, הכאב הזה תיעל את כל הזעם שהרגשתי למקומות חיוביים של אהבה עצמית. הכאב הזה שבא מהטראומה שהייתה חרוטה לי בעור לא הלך לשום מקום אבל לרגע, רק לרגע, יכולתי לשכוח מכמה ששנאתי את הגוף הזה שבגד בי, לא רק שהצלחתי להפסיק לשנוא, התחלתי לאט לאט לפתח אליו רגשות חיוביים.

אחרי הפירסינג הזה באו עוד המון שינויים שעשיתי. חוררתי וקיעקעתי את הגוף שלי כל פעם שלא הייתי מרוצה ממנו, זה נתן לי שקט ששום דבר אחר לא נתן.

קצת רקע- Body modification (בתרגום חופשי 'שינוי הגוף') הוא שינוי מכוון של האנטומיה האנושית או המראה הפיזי האנושי. בודי מודיפיקיישן נעשה לעתים קרובות עבור אסתטיקה, טקסי מעבר, אמונות דתיות, הצהרה על השתייכות לקבוצה או ביטוי עצמי ואמנותי. השינויים הם רבים וכוללים ניתוחים פלסטיים, ברית מילה, קעקועים, פירסינגים, צילוק ועוד. האופציות כמעט אינסופיות.

בחווית הנשיות של עצמי, יש לעיצוב מחדש הזה של הגוף משמעות כפולה, מעבר לקעקועים והפירסינג שעשיתי גם שיניתי את עצמי, בפיקוח רפואי, מעצם היותי טרנסג'נדרית.

אבל לא צריך להיות טרנסית כדי לראות את התחום הזה כחלק מהחוויה הנשית. כלומר, בכל חוויה של עיצוב הגוף מחדש יש אישה שלמרות שכל הסביבה שלה מנסה לפקח על איך שהיא נראית, היא לוקחת שליטה על הגוף שלה ומבצעת בחירה. יש כמובן גם שינויים שנשים עושות בגוף שלהן על מנת להתאים אותו עד כמה שניתן לסטנדרטים המצופים מהן כגון הסרת שיער בלייזר או איפור קבוע אבל גם זו, בסופו של יום, בחירה מודעת, מושכלת ואישית של אישה לגבי גופה שלה. עבורי זו הבחירה הכי רדיקלית שאישה יכולה לעשות בעולם שמפקח עליה בצורה כל כך טוטליטרית.

כאישה שסובלת מפוסט טראומה, הפכתי את כל החלקים בגוף שלי שחשתי שהיו פגומים או מלוכלכים ליצירות אמנות, ועם זאת, הגוף שלי הוא לא יצירת אמנות שנועדה להיות מוצגת בחלל הציבורי, הוא הגוף הפרטי שלי  ויש לו גבולות ברורים. אחד מהגבולות האלה הוא מגע- רק לאנשים שקרובים אליי מותר לגעת לי בקעקועים.

ובאמת אחת הבעיות המרכזיות בלהיות אישה עם פירסינג וקעקועים היא להיות מושא להטרדות חוזרות ונשנות, שיכולות לנוע בין שאלות חצופות ועד להטרדה מינית של ממש שיכולה גם לכלול מגע לא רצוי.

אז עבור מי שלא מקועקעת או מחוררת, אספתי כמה המלצות למפגש עם אנשים שיש להם body modification.

  1. כל יום שואלים אותנו אם זה כואב, כן, להכניס מחט לעור זה כואב, אפשר בבקשה להמשיך הלאה?
  2. לא לגעת. הגוף שלי הוא שלי ואני קובעת את הגבולות שלי.
  3. גם אם יש לך צורך אנוש להגיד כמה אתה לא מבין את זה או כמה זה מכוער בעיניך, זה לא לגיטימי להביע את הצורך הזה, לא היית אומר לאדם רנדומאלי ברחוב שאתה לא אוהב את איך שהוא הסתפר, נכון?
  4. זה לא כל כך נעים כששואלים מה המשמעות של קעקועים, לחלקם יש משמעות וחלקם סתם יפים ולא תמיד המשמעות שלהם היא משהו שאני רוצה לחלוק עם העולם כשאני עומדת בתור לקפה.
  5. אל תכניסו אותנו לקטגוריות בגלל שיש לנו פירסינג וקעקועים, אנחנו יכולות לעשות הכל גם כשהגוף שלנו מעוטר ומהמם.
  6. אל תעשו לנו ניתוחים פסיכולוגיים זולים בבקשה, זה מביך.