כתבה ששודרה לפני מספרת ימים ב- ITV News הגיעה אל הנשים הסיניות הבודדות שנושאות על גופן את העדות לאחד העינויים הקשים בהיסטוריה האנושית שנעשו "בשם היופי": קשירת כפות רגליים.

מיליוני נשים בסין נאלצו לעבור את העינוי הנוראי הזה, שכן כפות רגליים קטנטנות היו סמל יופי במשך מאות שנים. למעשה, על פי העדויות כבר החל מהמאה ה-10 נשים אולצו לקשור את כפות רגליהן, בטענה שאחרת הן לא "יצליחו להתחתן". ומי שכפה עליהן את ההליך היו הוריהן, שדאגו להעלות את הערך של בנותיהן בפני חתנים עתידיים.

באופן רשמי, הקשירה יצאה מן החוק כבר ב-1919, אך בפועל היא המשיכה להתקיים במחתרת. רק בשנות ה-50 סוף כל סוף החליטו לאכוף את החוק ולוודא שאף ילדה לא תאלץ לעבור את העינוי הזה. כעת, השורדות האחרונות והבודדות שנותרו בחיים, שנמצאות בשנות ה-90 לחייהן, מעוניינות להשמיע את סיפורן הכואב, למען יראו וייראו.

אחת מן הנשים האלו, פאו שאי סיפרה לכתבת דבי הווארד שבגיל שבע הוריה איימו עליה שאם היא לא תקשור את כפות רגליה הם יכו אותה. בכתבה היא מתארת את תהליך הקשירה, שבמהלכו כרכה את כפות רגליה ככה שרק הבוהן נשארה זקופה, בעוד ששאר האצבעות התכופפו לאחור. הקשירה היום יומית הזו הביאה לשבירתן, והתוצאה שהתקבלה היא כף רגל עם קצה חד אחד – צורה שקיבלה את הכינוי "לוטוס". אלט שבנוסף לצורה המיוחלת, לפחות על ידי הוריה של פאו שאי האומללה, הובילה לאיבוד התחושה בכפות רגליה.

"כל האצבעות שלי נשברו, אז איך זה לא יכאב?", שאלה פאו שאי. "האצבעות שלי נכרכו שוב ושוב, עד שהן נשברו. זה כל כך כאב עד שלא הייתי מסוגלת ללכת. הייתי יוצאת החוצה לעמוד בשלג כי הרגשתי שכפות הרגליים שלי בוערות".

שורדת נוספת, יו סו שי בת ה-94, סיפרה להווארד שעד היום הזיכרון של הקשירה הוא חוויה טראומטית בשבילה. "לא יכולתי להפסיק לבכות בגלל הכאב, זה היה בלתי נסבל...אבל הורי אמרו לי שאף אחד לא יתחתן עם מישהי עם רגליים גדולות כמו שלי".

אמנם המסורת של קשירת הרגליים התחילה בקרב בנות המעמד העליון, אך עם השנים היא התפשטה בעיקר לאזורים הכפריים, שם הפכה לנפוצה ובעייתית יותר, משום שאף אחד לא דאג לשלומן של הילדות, אלא רק ליכולת שלהן להינשא ולהפסיק להיות עול כלכלי. באופן פרדוקסלי, דווקא הקשירה הקשתה על הנשים האלו להסתדר בכוחות עצמן ולתפקד, ואלו שנאלצו לצאת לעבוד, סבלו מכאבים איומים. על פי הדיווחים, המקרה האחרון של קשירת רגליים היה ב-1957. מפעל הנעליים שייצר נעליים שמתאימות במיוחד ל"רגלי לוטוס" נסגר ב-1999.

יו סו שי גם שיתפה שהיא מקנאה בנשים הסיניות המודרניות "שיכולות לרוץ מהר ולחיות בחופשיות, שלא כמו בזמני – אז היו מכים את מי שלא הסכימה לקשור את רגליה". אין ספק שלמרות כל התלונות והגבולות שאנחנו, הנשים, עוד צריכות לפרוץ, התקדמנו הרבה מאז אותם ימים חשוכים, ונשים אלו הן עדות לא רק לכאב, אלא גם למרחק שנשים עשו - שהוא אינו מובן מאליו.  

לצפייה בכתבה: