כולם רוצים את נטע ברזילי, אבל בתנאים מאוד ספציפיים. באופן שיהיה נעים לעין, בעוצמות מדודות, שתהיה מאמי לאומית מתוקה אבל שלא תהיה חצופה ומתריסה, שתביא את הכבוד אבל שלא תשקף לנו כמה חוסר כבוד יש לנו לאחר, שתרגש ותפרוט על מיתרי הייחודיות, אבל שחלילה לא תיקח את זה לאף קצה. לא זועק מדי, לא צבעוני, לא חושפני כל-כך. נטע קצת יותר ארוזה, יותר אסופה, פחות חשופה. אם כבר בגד ים, אז למה עם גרביון ומחטב? ואם כבר אהבה עצמית אז למה בכל זאת לטשטש? לכל דבר יש לנו סולם טווחים ממוצע. אנחנו שמים ושמות על סרגל את הערכים הכפולים והמוסרניים שלנו, מיישרים ומשטחים כל דבר עגול ויפה כמו שנטע מצליחה לגלגל עלינו.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

My Banana sugar girls🍌 Dress: @boobamacho Photographer: @levieran88 @eurovision #NanaBanana

A post shared by Netta Barzilai (@nettabarzi) on

בשבוע החולף נחשפתי לדיונים פטרוניים, שמפנופובים ושחורים מפיח דרקונים, והכל במסווה של חופש הביטוי ו"רק דעה אישית". וזה דווקא מנשים שמכשירות את השרץ, ומביעות את הפחד הנורא ביותר - השומן. מישהי שאלה "איזו מין דוגמה זאת לבנות ולילדות שלנו? האם נרצה לשים אותן במקומה באותה צורה, חשופות ובולטות במקומות הלא נכונים?". וככה בקלות תפיסה שמנופובית חרדתית תופסת לה ביטויים לגיטימיים לכאורה - "חוסר טעם", "סגנון גרוע", "לא מכבד", "לא מחמיא", "לא נעים לראות". כי אם את זמרת שמנה - תתלבשי כמו אדל, תהיי מינימליסטית, מכובדת והגונה. אל תראי לנו את הטפחיים שלך, אל תעזי, אל תשתחררי.

אף אחת בטח לא שאלה את עצמה אם היא הייתה רוצה לשים את בתה במקום נטע אלחמיסטר שאך עמדה ליד ברזילי באותו בד מינימלי על אותו מסלול - כי ברור שכן. בגוף הנכון והצורה הנוחה לעיכול - אין זו שאלה. על מחיר הרזון והמודל הבלתי מושג לרוב האוכלוסייה אף אחת לא עוצרת לתת משוב ולעמוד נזקים. על נזקי השומן - כולם טורחים.

לדעתי האישית והמעניינת כקליפת השום, אף אחד משלושת בגדי הים לא היו יפים. אך לא עצרתי להחפיץ, לבקר חיצונית ולזרוע במסווה כל מיני דעות חשוכות. היה שם מומנט גדול יותר מזה.
יש אמת שמאוד קשה לנו לנקות ולראות. המראה השמן פשוט לא יורד לנו בגרון, כי כשאנחנו רואים שומן אחר אנחנו מדמיינים את השומן של עצמנו.

בגד הים של נטע, השביס של לינור, החיוך הנעדר של יונית, הצמיגים של שרה - כולם אותו דבר, אותו חושך פנימי ופחד. הם המכוערים מכל חיצון. אין ברירה, נצטרך עוד קצת "ננה-בננה" ופחות "חסה-קלבסה" עד שתהיה כאן לגיטימציה לכל גוף בכל צורה.