לפני כיומיים פורסם טור ב"מעריב לנוער", שגם קודם באתר מאקו, הנושא את הכותרת: "לתשומת ליבה של נטע ברזילי - זה מצוין שאת שלמה עם הגוף שלך, אבל אסור להעביר את המסר שהשמנת יתר זה לגיטמי". על הטור אחראית גייל זאבי ציבלין, עורכת מגזין הנוער הוותיק.

"... עם הזכייה שלה, נטע גם לקחה על עצמה תפקיד - להיות סוג של פרזנטורית של כל אלו הסובלים ממשקל עודף. שוב ושוב היא מעבירה את המסרים שלה, דרך המילים בשירים, בראיונות בתקשורת ובטיפוף על מסלול הדוגמנות בבגד ים - ששום דבר לא צריך לעכב אתכם בחיים - גם אם אתם סובלים ממשקל עודף. אם הזרועות שלכם מתדלדלות, הירכיים שמנות ונוזלים מכם שומנים רבים, שימו על עצמכם בגד ים, לכו לים או לבריכה ושימו XXX על כל העולם..." היה רק אחד הציטוטים שהעמיד את זאבי ציבלין בליבה של סערה. עיקר טיעוניה במאמר היו כי ברזילי מעודדת השמנת יתר, ובכך מסכנת נשים צעירות הרואות בה מודל לחיקוי. 

התגובות הנזעמות נערמו זו על זה, ונכתבו על-ידי נשים שמנות, פמיניסטיות ובלוגריות רבות. היה קשה למצוא מי שצידדו בעמדה של זאבי ציבלין, שהציגה לדעת המבקרות שמנופוביה מזעזעת ופוגענית וכן בורות בכל הנוגע למשקל ולבריאות. מלבד הביקורת החריפה על המילים של זאבי ציבלין, נוצרה עצומה הקוראת למאקו להפסיק את השת"פ עם "מעריב לנוער", וקריאה לזאבי ציבלין להתפטר. את הטור המלא כבר אי אפשר למצוא ברשת משום שהוא הוסר, אך יש אזכורים ממנו בפוסטים שהתרעמו עליו, וכן קיימת הגרסה המודפסת.

 

 

 

המאמר של גייל זאבי ציבלין. צילום מתוך המהדורה המודפסת של "מעריב לנוער"

המאמר של גייל זאבי ציבלין. צילום מתוך המהדורה המודפסת של "מעריב לנוער"

 

"נטע, אני ונשים כמונו מעודדות דבר אחד: אהבה עצמית וביטחון עצמי גבוה. בכל משקל, בכל גיל, בכל מראה. עידוד השמנה? ראית מישהו הופך לשמן בגלל נטע? את מקשיבה לעצמך? כשאני הייתי נערה לא הייתה נטע, לא היה לי מודל לחיקוי. אז שנאתי את עצמי וחתכתי את עצמי והתעללתי בעצמי כי לא הצלחתי להיות רזה. הפכתי למודל חיקוי של עצמי ולאחרות, כי למדתי על בשרי..." כתבה משפיענית הרשת והבלוגרית זוהר וסילוביצקי בבלוגה הפופולרי "Little Miss Sunshine".

פוסט נוסף שזכה לאהדה ברשת היה של נעמה פסקה דיוויס, אשר גם היא אקטיביסטית למען דימוי גוף חיובי, ובו כתבה: "התפיסה השמנופובית כל כך מוטמעת בך ובכולם, כך שבכל פעם שאשה שמנה, גדולה או לא דקיקה מביעה רעיונות של קבלה עצמית או ביטוי עצמי חסר גבולות, לא עלינו, מיד מגיעה ההנחה המעיקה הזאת. "הכל בסדר, טוב ויפה לקבל את עצמי ואת האחר - אבל! הבריאות!". האם כשקראת לאחרונה את התכנים הרדודים וההרסניים שהעיתון שבו את עורכת פרסם דוגמנית רזה - טענת מול עצמך או בקול רם כי היא מעודדת הפרעות אכילה והרס עצמי? לא! כי זה מוטמע כל כך עמוק. אשליית הרזון. רציית הרזון. תרבות הרזון. איזו ערובה יש לך על בריאות גופה? על יציבות נפשה? על קבלתה העצמית? על מה שעומד מאחורי תחזוק אורח החיים שלה? לא הרהרת בכך אפילו שנייה, כי ארזו לך את התמונה בכל המשמעויות השגויות."

היו מי שהמאמר של זאבי ציבלין היוו עבורן הזדמנות מצוינת להזכיר לכולנו שאנחנו מצוינות בדיוק כמו שאנחנו, למרות מה שנאמר. המרצה והפעילה לקידום מיניות בריאה, שירה דן, צירפה לתגובתה למאמר תמונה שלה כילדה, וכתבה מילים נוגעות ומחזקות.

זאבי ציבלין לא נשארה אדישה לביקורות, ופרסמה פוסט בעמוד הפייסבוק שלה, בו לא חזרה בה מהמסר, אך מבקשת לנסח אותו מחדש. "נטע עשתה שירות מדהים לכל אלו שהגוף שלהם הוא לא במידות של דוגמנית מצויה והשיר שלה- די כבר להגיד שהוא לא אינטליגנטי – לא כל השירים צריכים להיות ביאליק – הוא כייפי וקצבי ושמח – וזה בהחלט מספיק. רק בואו לא נהפוך משקל עודף למודל לחיקוי. ממש כמו שלא נעודד רזון עודף."

אך פסקה דיוויס לא מקבלת את התגובה של זאבי ציבלין, והסבירה: "אל תטעו, היא עדיין נטועה בדעותיה ואף הגיבה מתחת לפוסט שהיא עדיין לא מבינה על מה המהומה ובאמת חשוב "לדאוג לבריאות" של הנוער. הדבר היחיד שהשתנה זה הפחד מחרם וכנראה חשיבה חכמה של אנשים נוספים במערכת שמריחים את הבעייתיות ואת הכוח החברתי שעומד מולם." פסקה דיוויס החליטה להוביל עצומה, הקוראת להפסקת השת"פ של מאקו ומעריב לנוער. 

העובדה שהכתבה הורדה פחות מ-24 שעות לאחר שעלתה לרשת, צריכה לעודד את כולנו. נטע ברזילי, מי שהייתה אחת מכוכבות האירוויזיון שהתקיים בישראל בשבוע שעבר ומי שממשיכה להוות מודל מחזק, מעצים ומעורר השראה למאות אלפי אם לא מיליוני נשים בישראל וברחבי העולם, אינה שווה פחות מאף אישה בשל העובדה שאינה רזה. פעילות הרשת הבולטות לא שתקו לאור המילים הפוגעניות שנכתבו כלפי נטע ואיתה כלפי כל מי שבוחרות לחיות את חייהן איך שהן רוצות, ולא בהתאם לתכתיבי החברה ההרסניים. המסקנה המתבקשת היא כי עלינו להמשיך להשמיע את קולנו, את מחאתנו ולהאיר את התפיסות שאינן מקדמות שחרור נשים, אלא עושות את ההפך.