פאולה רוזנברג עולה שלב במלחמה על דימוי גוף חיובי בישראל

11/07/2021

גם מי שעושה את כל מה שנכון, צריכה לאזור כוחות כדי לצפות בסרטה המשובח של פאולה רוזנברג 'כמו שאת'. (בימוי גל רז). הסרט, שהוקרן אמש בקשת 12 מיד אחרי החדשות, נפתח בטסטמוניולז של צעירות ונערות, כולן במידות ממוצעות לחלוטין ומה שהן חושבות ואומרות על עצמן, מכווצ'ץ את הלב ושולח כל צופה לחשבון נפש פרטי משל עצמה.

'אני לא מסתכלת במראה, אני מנסה להיעלם,' מספרת בגילוי לב בת 27, ג'ינג'ית יפיפייה.

'נראה לי שכדי לתקן אני צריכה לחזור 15 שנה אחורה ולהתחיל מההתחלה,' מעידה על עצמה בת 16. אחרת מספרת שהיא לא הולכת לים כי אין לה רווח בין הרגליים, הרביעית אומרת 'אני פשוט לא יפה. לא הולכת לים ולא לבריכה ולא עם מכנסיים קצרים.'

והכיווצ'וץ' הזה בלב לא מרפה לאורך הצפייה כולה, ואם לא הרגשת אותו כשהנערות דיברו, המפגש בין האימהות לבנות וזה שבין הצעירות האחת לשנייה, לא מותיר עין אחת יבשה. נשים, נערות וילדות בישראל מתעסקות כל הזמן, ובכל גיל בדימוי העצמי שלהן ובדימוי הגוף שלהן. כפי שהדגישה רוזנברג בדברי הפתיחה שלה בהקרנת המקדימה של הסרט: ''זה לא סרט על הפרעות אכילה או בעיות בדימוי גוף או ההתמכרות לסרטוני האינסטגרם אלא הגוונים האפורים של כל אחת מאיתנו. של להרגיש שאנחנו לא מספיק טובות מול המראה עד שאנחנו לא מצליחות ליהנות מדברים.''

רוזנברג, שהפכה בעשור האחרון לשגרירת דימוי גוף חיובי בטלוויזיה הישראלית, עוסקת בנושאים שמטרידים את הנערות והנשים כבר הרבה זמן אבל הפעם היא החליטה לעשות צעד אמיץ יותר - היא התייצבה מול המצלמה בסטודיו של שי פרנקו, בתחתונים וחזייה כשעל גופה הערות כפי שהיא ספגה וסופגת כל אותן שנים. התמונה הזו שברה את הרשת, קיבלה איזכורים בכל כלי התקשורת בישראל והייתה למקפצה לנהל שיח כל כך חשוב שאינו מדובר מספיק לא בציבוריות הישראלית ולא בבתים הישראלים. "ככל שתרבות האינסטגרם נהפכת קיצונית יותר ונערות עושות ריטוש ומילויים בגילאי 16-17, אז תגובת הנגד צריכה להיות חזקה יותר," מסבירה רוזנברג בסרט מדוע עשתה מה שעשתה. הבת הקטנה שלה ארבל מסתכלת בחשש על הצילומים ולבסוף פוסקת "אמא שלי עושה צעד ענק שיכול לעשות שינוי".

View this post on Instagram

A post shared by 𝙿𝚊𝚞𝚕𝚊 𝚁𝚘𝚜𝚎𝚗𝚋𝚎𝚛𝚐 (@paularosenberg)

"אני יפה, ובריאה ובשיא הכושר ונמאס לי להתנצל על זה," כותבת רוזנברג בפוסט שהעלתה והתגובות כאמור לא אחרו לבוא. אחת מהן, שולחת אותה למפגש עם אלה לנדסמן, נערה בת 15, רקדנית במשקל עודף, שבגילוי לב מספרת לה 'בכל חדר שאת נכנסת, את הכי מכוערת או השנייה הכי מכוערת.' היא מספרת על האמא הרזה שלה, ועל ההערות שהיא נותנת לה שמגיעות מכוונה טובה אבל עושות בדיוק הפוך. 'אני רק מריחה את מה שאמא שלי אוכלת ליד הקפה, אני עולה 8 קילו', ואיך אחרי שרזתה כדי להחמיא לה אמרה לה אמא שלה 'איכס תראי איך נראית פעם'. המפגש הטעון הזה, של רוזנברג ולנסדמן הבת ואז האם יוביל כל אמא לבת מגילאי אפס עד שישים לחשוב שוב על האופן שבו היא מדברת עם בנותיה, על המסרים שאנחנו מעבירות להן במודע או שלא במודע, על האופן שבו אנחנו תופסות את עצמנו ואיך לא פעם אנחנו בטעות תופסות את עצמנו במראה שלהן. מה שברור ועל כך יעידו כל המשתתפות בסרט אבל גם בכל פרלמנט נשי שתבחנו את זה איתו - הערות לא רגישות של אמא לא גורמות לשינוי דימוי גוף או להפסקת אכילה רגשית, לרוב זה יגרום בדיוק ההיפך.

פרלמנט כזה גם מכונס בסרטם של רוזנברג ורז והדעות הנחרצות שנשמעות בו מייאשות לא פחות. 'את לא מאושרת, את השלמת עם המצב,' מטיחה אחת המשתתפות באורנית שרעבי, אושיית אינסטגרם פלאס סייז. 'התנודות האלה במשקל לא אומרות כלום על מדד האושר שלי,' משיבה שרעבי והוויכוח הזה מעיד יותר מכל על הדרך הארוכה שיש לנו עוד לעשות כדי שילדות, נערות ונשים ירגישו טוב עם עצמן בכל מידה, כדי שיקבלו אותן בכל מידה ולא פחות חשוב יאהבו אותן בכל מידה. יש לנו דרך ארוכה, אבל פאולה רוזנברג בהחלט מובילה אותנו בדרך לשם.

לצפייה בסרט המלא לחצו על הלינק הבא