גמר הישרדות כמראה לדימוי הגוף הנשי: טבעי ומקומט- אאוט, מוזרק ומפולטר- אין
כאימהות ונשים עובדות אנחנו מבקשות שיקבלו אותנו כשוות זכויות וכראויות בזכותנו, אך כיצד ניתן לדרוש זאת מבנותינו כשבמקום לשמש כמודל הורי שמלמד אותן לאהוב את עצמן כפי שהן, אנחנו מפקסלות את עצמנו באובססיביות?
גם מי שהיה עסוק מאוד עסוק בחצי שנה האחרונה בה שודרה העונה הארוכה בתולדות תכנית הריאליטי "הישרדות" לא יכול היה להתעלם מכך שלגמר הגיעו שלוש נשים (לראשונה בתולדות התכנית), ובערב הגמר החגיגי ששודר בשידור חי כוסו פניהן בשכבות אדירות של מייק-אפ והן התהדרו בשמלות מפוארות. הזוכה הגדולה של העונה, אלה, שהסתערה מול האש וזכתה בפרס בסך מיליון שקלים, הצהירה בראיונות בעבר, וגם בתכנית, שהגיעה לשפל כלכלי בשל השקעת רוב כספה בשיפוץ המראה שלה כולל ניתוחים פלסטיים רבים והזרקות בלי חשבון. וזוהי רק דוגמה מטרידה אחת מיני רבות לתופעה רחבת היקף ההולכת ומתעצמת של הפיכת דימוי הגוף והמראה החיצוני לחזות הכל.
View this post on Instagram
אולי מדובר בתכנית ריאליטי אך הנשים שהגיעו לגמר הן לא יוצאות מן הכלל, אלא חלק ממנו. הרצון לתקן ולשפץ חלחל עמוק אל התרבות הנשית. אני מרשה לעצמי להניח שאם לאחרונה התאפשר לכן כאימהות להתעניין בנעשה בפלטפורמות החברתיות השונות או לצפות בבתכן כשהיא בדיוק מעלה "סטורי" לאחת מהן, ודאי הבחנתן בכך שהתמונה שפורסמה טובה בהרבה מהמציאות המוכרת לכן. על אף שבתכן התברכה במראה ייחודי משלה, היא ככל הנראה לא תעז להעלות לעמודי הרשתות שלה את תמונתה כמות שהיא. שיפור תמונה במסננים ועזרים טכנולוגיים הפך תנאי הכרחי מבחינתה ומבחינת קבוצת "הטובות והנחשבות" שלה. יתרה מכך, אם היא לא זו שמפרסמת את תמונתה, אלא אחד מחבריה חובה להעביר את התמונה המיועדת לעין הציבורית ועדת ביקורת קפדנית. ואם התמונה לא עוברת ביקורת? כאילו קרה הנורא מכל: קהל העוקבים שלה, שמספרם עדיין אינו מספק את רצונה, יצפו בדמותה בדיוק כפי שהיא, ואם היא אינה מקבלת את עצמה ואת המראה הייחודי שלה מדוע שהם יקבלו זאת בלי תגובות מרושעות?
עולם הדימוי הנשי, כפי שהרשתות החברתיות מכתיבות תודעתית מוביל לא פעם להפרעות נפשיות קשות חמורות ביותר בקרב אלפי נערות בישראל ובראשן הרעה החולה- מחלת האנורקסיה שמאופיינת בשיעורי החלמה נמוכים, כאשר 50% מהחולות יצליחו להתגבר על המחלה, 30% צפויות להחלים חלקית ו5%-15% לא ישרדו וצפויות למות תוך עשור מרגע האבחון. תופעת הפילטור עליה כתבו רבים ורבות, ביניהם העיתונאי ערן סויסה שהעלה את הנושא לכותרות בשנה האחרונה, היא רק תסמין של הזנחת וביטול התחומים החשובים בחיים לטובת חיי מציאות מדומה, והיא מקצרת את פוטנציאל ההידרדרות במדרון הערכים המוסרי. הפילטר הוא הכל. ואם דוגמניות כמו נטע אלחמיסטר מפלטרות, מה יגידו אזובות הקיר?
אם חשבתן בטעות שמדובר רק באוכלוסיית מתבגרות טעות בידכן. גם נשים צעירות ומבוגרות שגילו את עולם העיצוב המלאכותי של דיוקנן המצולם, מזדעזעות מהאפשרות להעלות תמונה מקורית ולא משופצת, שכן מי תעז לקחת סיכון חברתי בעצם הידיעה שתראה חיוורת ולא אטרקטיבית ביחס למעגלי חברותיה הקרובות שמציגות לראווה מראה מהונדס על כליל השלמות?
קל לנו כאימהות לצעירות העוסקות באובססיביות במראן החיצוני, להשליך את כובד האחריות על נסיבות וגורמים חיצוניים כ"ירידת הדור", פלטפורמות חברתיות בעייתיות, או בהפניית אצבע מאשימה כלפי סוכנויות הדוגמנות ותרומתן כבדת המשקל לדימוי גוף מעוות בקרב צעירות. אנו רואות את תהליך שיפוץ התמונות, מחיקתן והתפרצויות הזעם לנוכח "תקלה בהעלאת תמונה לא מפולטרת". ולמרות שאנו עדות למתרחש אנחנו לא מגיבות במחאה או בהגבלת גישה לאפליקציות מסוימות מתוקף סמכותנו ההורית. ואם לא די בכך, הרי שחלק גדול מהאימהות גילו בעצמן את "נפלאות" הפילטר המשווה להן מראה מצודד, מתוח וצעיר יותר.
הטכנולוגיה החדשנית המאפשרת את השינויים החזותיים הללו לא המציאה את השיטה לזיוף חיצוני, אלא רק מחזקת נורמה קיימת של אי קבלה עצמית. אנחנו נעשה הכל - רק שלא נראה כפי שאנחנו באמת. לאחרונה צוין בכלי התקשורת "יום האישה הבינלאומי" המבקש שיקבלו אותנו כשוות זכויות וכראויות בזכותנו, אך כיצד ניתן לדרוש זאת מבנותינו כשבמקום לשמש כמודל הורי שמלמד אותן לאהוב את עצמן כפי שהן, אנחנו בעצמנו מפקסלות את עצמנו למשעי?
אחיותיי הנשים והנערות גיבורות התהילה השבעות מהשפלה- התעוררנה והראנה דוגמה אישית. הפסיקו "לפלטר" כל תמונה, ודאו שאתן אוהבות את עצמכן בטבעיות ומפרגנות לכולן על תמונות אמיתיות מהחיים. כך ניתן יהיה להתחיל להוביל לשינוי מהותי ורצוי במעמדנו. לכל הפחות בשלב ראשון בעיני עצמנו, באמצעות חיזוק חיובי למראה הטבעי, ובתוספת מסר הזועק לכולם-"LIKE US"- אוהבות אותנו כפי שאנחנו!