קארין באומן ז"ל הלכה לעולמה בגיל 35 בלבד אחרי למעלה מעשור של מלחמה בהפרעות אכילה. את הסיפור שלה, על אף שאינו היחיד, סיקרו רבות, והיא אפילו דיברה בכנסת על החשיבות שבמלחמה בהפרעות אכילה, ואת מותה ספדו א.נשים בכל הארץ. אך אחרי שאדי הסטורי והפוסטים העצובים יתפוגגו, אנחנו כנראה נמשיך לצפות בסלבים וסלביות שמדברות על ניתוחים קוסמטיים להצרת ההיקפים או בשימוש בתרופות פלא לדיכוי התיאבון.

הפרעות אכילה לא מתחילות ונגמרות בבולמיה ואנרוקסיה, הן סקאלה רחבת מימדים שההיקף שלה פוגע בא.נשים בצורות שונות. הן מתחילות בבעיות דימוי גוף ובשיח פגום, בהערות על משקל, גבוה או נמוך, והן ממשיכות בלנרמל שיח על דיאטות קיצון שמובילות באופן חד משמעי להפרעות אכילה, דיכאונות ומוות. הקשר הוא ישיר. והעובדה שאנחנו כחברה מתעלמים ומתעלמות מהקשר הזה, ובמקביל כואבים את מותה של קארין, הוא צביעות גרידא.

ממש לפני כמה ימים פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה על "תרופת הפלא" הקטסטרופלית שהפכה נפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות- "אוזאמפיק", אותה תרופה הניתנת לחולי סכרת ומשמשת נשים וגברים ככלי לדיכוי תאבון וירידה מהירה במשקל. ואני אפילו לא מתייחסת לליקויים הרבים שבכלל מאפשרים לא.נשים לצרוך אותה באופן לא מבוקר, ובכך ליצור מחסור בשוק עבור חולי סכרת שאכן זקוקים לה, זוהי בעיה בפני עצמה. אך עצם העובדה שאת הכתבה הזו פרסמו בפייסבוק תחת הכותרת "בעתיד הקרוב מאוד לא נזדקק לשום דיאטה" ואת אותן תרופות כמו 'אוזאמפיק' תייגו כפתרון שיביא אותנו "לעולם שכולו שובע" – זו הבעיה העיקרית.

חיפוש קצר בפייסבוק יראה לכם שקיימות כמה וכמה קבוצות שעוסקות בשימוש, מכירה והשגת אותה "תרופת פלא", ובהן חברים אלפי א.נשים. דפדוף בסטורי יראה לכן אושיות רשת שמפרסמות בריש גלי את השינוי המדהים שנעשה במשקל שלהן בעקבות תרופות כאלה ואחרות שמפחיתות את התיאבון שלהן או החשקים שלהן למתוק. אחת מהן היא עינב בובליל, שסיפרה  ל300 אלף העוקבים והעוקבות שלה איך 'תוסף התזונה' (תרשו לי לגחך כבר כאן) 'EATLESS' עזר לה "למנוע את החשק למתוק", אותו היא תיארה כ"מוצר מעולה". תופעה נוספת היא ניתוחי הקוסמטיקה שמזמן הפכו נגישים ונפוצים, וגם אותם מפמפמים לנו, גם בפרים טיים. דוגמה נוספת היא הקטע, שמשום מה לא ירד בעריכה, בו אודליה סוויסה, סיפרה ב"הישרדות" על הניתוח הקוסמטי למתיחת ומיצוק הבטן שעברה אחרי הלידות. עוד תופעה היא אותם מאמני ומאמנות כושר שמספרים בסרטונים ממומנים בטיק טוק ובאינסגטרם כיצד 'צום לסירוגין' עוזר לרדת במשקל במהירות.

הבעיה מתחילה בתיוג של המוצרים האלו כתוסף תזונה, וככזה ש"רק מונע חשק למתוק" שגורם לשימוש בו להישמע לגיטימי, בעובדה שהשימוש בו מנורמל על ידי מובילות דעת קהל כמו בובליל ואחרות, בחוסר האחריות של אותם מאמנים ומאמנות כשהם משתמשים ב'צום' כשיטה לגיטימית לירידה במשקל, ובמשטור הגוף של נשים אחרי לידה. הבעיה מתרחבת לנוכח העובדה שהתופעה הזאת קורית בפיד של כל אחד ואחת מאיתנו כל יום. ואם את השימוש ב"תרופות פלא" כאלה ואחרות, שיטות הרזיה מפוקפקות, וניתוחים קוסמטיים ממשטרים אנחנו לא מוקיעים מתוכנו, ולא מציבים אפס לגיטימציה לתופעות האלו, אז למה אנחנו כל כך כואבים כשאישה מתה מהפרעות אכילה?

באומן היא לא היחידה. היא לא הראשונה ולא האחרונה שתפתח הפרעות אכילה. אך אם אנחנו כחברה מאפשרים שיח כל כך ממשטר על הגוף שלנו, ונותנים במה ואת הפולואו שלנו לא.נשים שמנרמלים ונותנים לגיטימציה לשימוש בתרופות או בצום כדי לרדת במשקל במהירות, אנחנו ממשיכים לייצר קרבנות וסיפורי טרגדיה כמו שלה לפס הייצור של הפרעות האכילה. זאת החובה של כל אחד ואחת מאיתנו לעצור את התופעות המסוכנות האלו. לשבת לשיחה עם בני ובנות הנוער סביבנו, עם החברים ועם החברות, לפקוח עין על מי שצועד.ת במסלול המסוכן לעבר הפרעות האכילה, ולעצור את זה בזמן. אנחנו אלופים ואלופות בלבכות על המצב, אך אולי הפעם לשם שינוי ננקט עמדה ונחליט שאת התופעה המכוערת והמסוכנת הזאת אנחנו מוציאים מתוכנו, לפני שנקבור את ה'קארין באומן' הבאה.