הבוקר קמנו לכותרת: חשד לרצח על "כבוד המשפחה": אם ל-7 נורתה למוות בנגב.

והסיפור מאחורי הכותרת? נורה אבו סלוב, גרושה בת 36, נרצחה מחוץ לביתה בפזורה הבדואית סמוך לכביש 25. מי שסביר להניח עומד מאחורי הרצח המתועב הזה הוא הגרוש שלה שמרצה מאסר על עבירות אלימות נגדה.

מה אנחנו מבינות ומבינים מהכותרות הללו? עד כמה הצליחו "להרחיק" אותנו מהפשע המחריד שנעשה? מהדמות שנרצחה? מהשייכות שלה לחברה שלנו? מהאמת?

נורה אבו סלוב, אישה, אם ל-7, מהנגב, מהפזורה הבדואית. היא לא אנחנו, היא לא "משלנו". היא מהשוליים של השוליים של השוליים של החברה ו"הרצח הזה שלה" שהוא עדיין רק בגדר "חשד" גם התרחש על רקע "כבוד המשפחה" מושג המשויך כמעט תמיד למגזר הערבי. הציבור לא ממש מתמצא במה הוא באמת אומר. זה מושג סוציולוגי, לא משפטי.

ארגון  האומות המאוחדות לקידום שיוויון מגדרי והעצמת נשים ממליץ כי התייחסות לרצח על רקע חילול "כבוד" המשפחה תיעשה בצירוף ביטוי כגון "המתקרא כבוד המשפחה" על מנת להדגיש כי המעשה אינו באמת מעלה את כבוד המשפחה. אישה לא באמת יכולה ולא באמת צריכה להיות אחראית לשימור כבוד המשפחה שלה או של הגברים המשתייכים אליה. אין שום קשר בין רצח לכבוד. אין שום קשר בין כבוד לרצח.

השימוש ה"סטיגמטי" והאוטומטי על ידי כלי תקשורת במושג "כבוד המשפחה" במקרי רצח של נשים במגזר הערבי גם כשאינו תואם את המקרה עושה נזק ועוול לנשים הערביות ומציג אותן כ"בעיה". לא כל מקרה רצח של אישה ערבייה יכול להיחשב כרצח על "כבוד המשפחה" כמו שלא כל רצח במגזר היהודי יכול להיחשב על רקע "רומנטי". רק כי זה הכי מוכר וקל לשליפה. ובנוסף, יש לומר את המובן מאליו- שני הניסוחים הללו הנם בעייתיים ביותר וכבר שנים רבות מוחים נגדם.

רציחות של נשים ואלימות כלפי נשים, מכל המגזרים, בכל החברות בעולם, הנן ותמיד יהיו בגלל אלימות של הגבר ועל רקע פגיעה באגו של הגבר. כבוד״ או ״רומנטיקה״ הן שתי דרכים בחברה שלנו "לרכך" את מעשי הרצח והאלימות שלרב נעשים על ידי גברים וכלפי נשים על מנת לתרץ את החושך המגדרי בו אנחנו עדיין חיות וחיים.

"זה קורה כי החברה שלנו שוביניסטית, פטריארכלית ופרימיטיבית. היחסים בין המינים עדיין מנוהלים בה במונחים של כוח ושליטה. את כל זה אפשר לשים תחת כותרת אחת: ״מגדר״" (סמאח סלאימה אגבריה "רצח נשים חוצה מגזרים", הארץ 2014).

*****

מצורפת עבודה של האמנית חנאן אבו חוסיין. היצירה היא מחווה לנואל אל סעדאווי ,פמיניסטית גדולה בעולם הערבי מצרית ,פסיכולוגית וסופרת. אל סעדאווי התייחסה בספרה ,פנים אחרות 1973, לרצח נשים בעולם הערבי ולמשמעות המילה שרף-شرف (כבוד המשפחה). מאז ומעולם האקט המתועב הזה התבצע ע״י קרוב האישה- אב/דוד / אח אולם בעבר, בניגוד להיום, השתמשו בסכין כדי "לטהר" שם המשפחה. בימינו, לרוב, מדובר בירי.

שרף, טכניקה מעורבת \ בטון ,2014 מוזיאון חיפה, צילום :רויטל כהן