חמישה ימים עברו מאז הרצח של מיכל סלה ז"ל, ועדיין האירוע המזעזע שהתרחש ביישוב מוצא ממשיך להשפיע ולעורר הדים. פרטים חדשים שנחשפו היום בעקבות עדותו של אלירן מלול, החשוד ברצח אשתו, מעלים כי חלף זמן מה מהרגע בו הוא פצע את סלה ועד הרגע שבו הוא הזעיק עזרה. על פי ההערכות, מלול דקר את סלה ולאחר זמן פצע את עצמו, רץ לשכנים עם בתו התינוקת ורק לאחר מכן חזר לזירת הרצח והזעיק את כוחות ההצלה.

הגילויים החדשים, יחד עם הפרטים שכבר ידועים והתמונות המחויכות של מיכל והמשפחה המאושרת כביכול ברשתות החברתיות, עוררו טריגר אצל נשים רבות שהיו או נמצאות במערכת יחסים מתעללת, וגרמו להן להיחשף. מאז יום שישי הרשתות החברתיות מוצפות בפוסטים עוצמתיים של נשים אמיצות שהחליטו לשתף במה שעברו, כדי לעזור לאחרות לפקוח עיניים ולזהות את הסימנים לקשר מתעלל. העובדה שבני הזוג נראו "נורמטיבים", ואפילו בני המשפחה הקרובים לא הצליחו לזהות את הסימנים, דחפו נשים, חלקן נשות תקשורת ופעילות חברתיות, שנמנעו מלדבר עד עכשיו על העובדה שהיו בקשר מתעלל, לצאת החוצה ולנסות להציל נשים אחרות.

"את המילים הבאות כתבתי ברגע, מתוך תחושת בהילות להעביר את המידע הזה. עברו הרבה שנים ואין בי צורך לשתף. אני אישה אחרת, בוגרת, חכמה ומנוסה יותר ומהמקום הזה בחרתי להיות בזוגיות עם הגבר שלא יכולתי לבקש טוב ממנו. מתוך הכאב הזה צמחתי ואין לי עניין לחשוף את הפצע שהגליד. אבל משהו בסיפור של מיכל סלה ז״ל גרם לי להבין שאני צריכה לכתוב בגוף ראשון, לא פוסט כללי. כדי שייכנס לכן, נשים צעירות, טוב טוב לראש", כתבה אשת התקשורת מירי מיכאלי.

מגישת הטלוויזיה חשפה מערכת יחסים מתעללת עם בן זוג אלים וסיפרה כיצד הקשר הידרדר לאיום ברצח: "כשהוא נופף מולי בסכין משוננת, לא האמנתי. רצתי לחדר השירותים, נשענתי בכל הכח על הדלת וצרחתי שיעזוב לפני שאני מתקשרת למשטרה. בדיעבד, הכתובת הייתה על הקיר, כל הסימנים היו שם. הקנאה המוגזמת והלא הגיונית, האובססיביות, העצבים והכעס הלא פרופורציונלי, את הכל הוא הסביר כ"אהבה גדולה"". כתבה.

תמר קפלנסקי, עורכת וכותבת ב"ידיעות אחרונות", שיתפה: "בהתחלה האירועים פזורים, רחוקים זה מזה, ואחרי החרטות והבכיות וההבטחות והדמעות, יש איזו תקופה שבה נדמה שזה רק היה שיבוש שתוקן, והנה שוב האהבה ההיא. אבל ככל שהמרווחים מצטמצמים את מבינה: אלה לא אירועים משובשים בתוך האהבה. זה הדבר עצמו. החיים שלך הפכו לדבר הזה. רק שבשלב הזה את כבר כל כך חלשה. קטנה קטנה מרוב עלבונות ובעיקר מותשת מרוב ויכוחים ותלונות וריבים שאת אף פעם לא יודעת מה גרם להם ומרוב ציפייה דרוכה לשיבוש הבא. בשלב הזה את כבר יודעת שהוא יגיע כי הוא תמיד מגיע, ואת כבר די בטוחה שגם הפעם לא תדעי איפה טעית. מה שוב עשית לא נכון".

"זה יכול להתחיל מהרגע שהוא מעיר לך על מה שאת לובשת. הוא יכול להיות לא מרוצה מהעובדה שאת מעשנת או עם איזה נעליים את הולכת לעבודה. הוא יכול לזלזל בעיסוק שלך ולטעון שאת לא מממשת את הפוטנציאל שלך ובאותו משפט לצחוק עליך שאת החלטת ללכת ללמוד בגיל שלושים וחמש", כתבה עיתונאית און לייף מרינה קיגל, "לאט לאט הוא הופך אותך לעץ בונזאי, עץ יפני צורני, שכל ענף שרק מעז לחרוג מהצללית הכללית נחתך באכזריות. כי את צריכה להתאים. להתאים לסטנדרטים שהוא קובע לך אחרת את לא ראויה. את לא ראויה להיות איתו, להיות לידו. את נשפטת על כל משפט שאת אומרת, על איך שאת נראית. הוא גורם לך לתחושות אשמה עצמית. כי בסופו של דבר בגלל שהוא שופט אותך, את מתחילה לשפוט את עצמך".


יולי שר
התייחסה לסוגים שונים של אלימות שנשים חוות, ולאופן בו קשה לזהות מי מאיתנו נמצאת בקשר הרסני: "בתמונה: אני, בת 23, כחודשיים לאחר הלידה הראשונה שלי. תמונה רגילה של אמא מאושרת משדרת שאצלה הכל טוב ואין לה בעיות בכלל...לו רק ידעתם מה התחולל מאחורי עדשת המצלמה... חשוב לי לכתוב משהו שאולי לא כולם יודעים או מודעים אליו. כאשר מתרחש רצח בין בני זוג, לא תמיד תמצאו הוכחות ממשיות לאלימות פיזית קודמת בקשר ביניהם. המון פעמים יש אלימות מסוג אחר, אלימות נפשית, בידוד חברתי, אלימות כלכלית, אלימות מינית השפלות...האלימות הזו אמנם לא משאירה סימנים בגוף אך היא מצלקת את הנשמה בצורה שלא תמיד ניתנת לריפוי".

ולריה ברזין סיפרה על זוגיות "חלומית" עם גבר שהכירה בזמן ששהתה בארה"ב, שהידרדרה לאלימות: "התעלמתי במשך תקופה מסימנים מקדימים. התעלמתי מקנאה שחורגת מגבול הטעם הטוב (מהו גבול הטעם הטוב? כזה שלא גורם לך להרים גבה. תסמכי על האינטואיציות שלך), התעלמתי ממניפולציות רגשיות שהוא הפעיל עלי במטרה לקבל עוד תשומת לב, התעלמתי מחוסר ביטחון קיצוני ביחס לתחושות שלי כלפיו, התעלמתי מזה שהוא אובססיבי כלפיי, מייחס לי תכונות לא אנושיות וזקוק באופן תדיר לשמוע ממני פידבקים חיוביים אחרת היה מגיע המשפט "אוקיי, הבנתי, את כבר לא אוהבת אותי, הייתי טיפש" או משהו בסגנון. זה יותר סקסי באנגלית, נשמע קצת כמו סדרת דרמה מוגזמת שבמקרה מצאתי את עצמי מככבת בה בתפקיד הראשי. הדרמה הייתה מאד קרובה להיגמר בטרגדיה".

מאז תחילת השנה נרצחו 12 נשים ישראליות, אמינה יאסין, זינאב מחאמיד, בת 60 מבני ברק, נג'לאא אל-עמורי, ויויאן קמינסקי, דיאנה אבו קטיפן, סוזאן ותד, סיואר קבלאוי, לילי פרג ופרחיה סרוסי, איה מסראווה, והאחרונה, מיכל סלה. הרצח בשבוע שעבר, והעובדה שתקציבים שהיו מיועדים לנושא עדיין לא הועברו, גרמו לארגון כולן להסיר את הכפפה ולקיים בערב יום כיפור מחאה מול בתי השרים משה כחלון, אמיר אוחנה, גלעד ארדן, ומול ביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.