באחד הטיולים שלי בארצות הברית היה לי בן זוג מקומי. הוא ניהל את החווה שעבדתי בה באורגון, היה יפה בצורה קיצונית, היה לנו ספארק בעיניים מהמבט הראשון, הוא היה חכם ומתוק והעריץ את האדמה שאני דורכת עליה. אחרי כמה שבועות הוא חלה בסרטן האשכים ועבר ניתוח להסרת אשך ועזבנו את החווה ונסענו לבית שלו בקליפורניה להתאוששות.

לילה אחד הוא נכנס למיטה והתעצבן שאני משחקת קנדי קראש. "איך את כל כך אדישה כלפיי שאני איתך במיטה ואת לא שמה עלי?". לא רציתי לשתף פעולה עם סרט מיותר, קמתי והלכתי לישון בחדר אחר. אחרי כמה דקות הוא נכנס לחדר שהייתי בו עם סכין ענקית וצרח "אני כבר לא יודע מה לעשות איתך, אם את לא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך עדיף שאני פשוט אחתוך את עצמי ואסיים את זה". הרגעים אח"כ נמחקו לי לחלוטין מהזיכרון, הדבר הבא שאני זוכרת הוא שנעלתי את עצמי באמבטיה בזמן שהוא צורח בבכי היסטרי, זוחל על הרצפה ומתחנן לסליחה. כשהגיע הבוקר יצאתי, ארזתי את הדברים שלי והלכתי. זה לא היה פשוט, הייתי עם שתי מזוודות ענקיות באמצע יער בלי קליטה אבל פאק דיס שיט, הלכתי.

הפסקה הקודמת התחילה ב"לילה אחד" אבל זה לא היה לילה אחד והתעלמתי במשך תקופה מסימנים מקדימים. התעלמתי מקנאה שחורגת מגבול הטעם הטוב (מהו גבול הטעם הטוב? כזה שלא גורם לך להרים גבה. תסמכי על האינטואיציות שלך), התעלמתי ממניפולציות רגשיות שהוא הפעיל עלי במטרה לקבל עוד תשומת לב, התעלמתי מחוסר ביטחון קיצוני ביחס לתחושות שלי כלפיו, התעלמתי מזה שהוא אובססיבי כלפיי, מייחס לי תכונות לא אנושיות וזקוק באופן תדיר לשמוע ממני פידבקים חיוביים אחרת היה מגיע המשפט "אוקיי, הבנתי, את כבר לא אוהבת אותי, הייתי טיפש" או משהו בסגנון. זה יותר סקסי באנגלית, נשמע קצת כמו סדרת דרמה מוגזמת שבמקרה מצאתי את עצמי מככבת בה בתפקיד הראשי. הדרמה הייתה מאד קרובה להיגמר בטרגדיה.

לפני חודש מיכל סלה נרצחה על ידי בן זוגה. בפייסבוק הם נראים כל כך מאוהבים. גם אנחנו נראינו מאוהבים, אני ואית'ן. אית'ן המשיך לשלוח לי מכתבים אינסופיים במשך שנים אחר כך, התחנן לסליחה, התחנן שאתן לו הזדמנות שניה, האשים את עצמו, את המורפיום שקיבל אחרי הניתוח, לעיתים האשים גם אותי בזה שגרמתי לו לפתוח את הלב. אם הייתי קצת יותר חלשה, קצת יותר זקוקה לאהבה, קצת פחות נרתעת מדרמה אמריקאית מוגזמת, אולי הייתי חוזרת. האם זה היה קורה שוב? כנראה שכן.

אחיות שלי, תשמרו על עצמכן. יש לנו יצר נשי אימהי חזק להכיל, לטפל, לתקן. אבל היצר הזה לא יכול בשום אופן להתבטא מול בן זוג שההתנהגות שלו מדליקה נורות אדומות. אל תכילו ואל תנסו לתקן התנהגות אלימה, פיזית או רגשית, תהיו ערניות לכל הצדדים של הגבר שמולכן, לא רק לאלה שאתן רוצות לראות.

זה לא שלכן להכיל ולא שלכן לתקן. שימו לב לסימנים מקדימים גם אם הם רגשיים בלבד, שימו לב לקנאה, לאובססיה, לתפיסת בעלות. אל תתנו לעצמכן לחיות לצידה של אלימות ואל תספרו את השקר של "רק פעם אחת". מגיע לכן ביטחון מלא 100% מהזמן.

בתמונה: אני, בלונדינית יותר, בורחת ברכבת לניו יורק. בסוף הכל זה סיפור שצריך להעביר הלאה.

****

מערכת און לייף הרימה מבצע גיוס המונים לקו חם לפנייה של נשים בסיכון. נשים שאולי חוששות ואין להן לאן לפנות להכרה, תמיכה, ייעוץ ועזרה. נשים שחוששות שאולי הן "רק" קרבנות לאלימות מילולית או כלכלית. בואו לקחת חלק בפרויקט שיכול לחולל כאן שינוי אמיתי ולהפוך את ישראל למקום בטוח יותר לנשיםתמכו בנו כדי שנוכל להגיע לכל אישה ולעזור לה.