בכל פעם שאנחנו שומעים שאישה נוספת נרצחה על ידי בן זוגה רובנו מזדעזעים, מצקצקים, ופחות או יותר נותנים לידיעה לעבור לידינו. לא כי אנחנו אטומים, ברור שהידיעה על מותה של אישה היא מצמררת וכואבת מאוד, פשוט לפעמים, כשהדברים "רחוקים" נוח לנו להשאיר אותם רחוקים ולהדחיק שהם בכלל קיימים.

סביר להניח שיותר מפעם אחת, צפיתם במהדורת חדשות או שדפדפתם בעיתון ונתקלתם בתמונה של אישה שנרצחה על ידי בן זוגה. בדרך כלל בתמונות שבוחרות המשפחות להעביר לעיתונים נראות אותן נשים מחייכות, אולי אפילו מבלות עם חברים או מרימות את אחד הילדים, תמונה שמזכירה רגע שמח בחיים, לא שנים של אלימות והתעללות. בעשור האחרון נרצחו 167 נשים על רקע אלימות במשפחה, 13 מהן נרצחו רק השנה. לנשים האלו היו משפחות, חלומות, חברים, חיים שלמים. לחלק מהן היו ילדים שהן אהבו יותר מכל דבר בעולם. הנשים האלה הן לא רק מספרים, סטטיסטיקה, או תמונה בעיתון.  

כדי לציין את יום המאבק באלימות נגד נשים רצינו לעשות משהו שונה וקצת אחר. לא רצינו לספר על הרצח אלא על החיים של אותן נשים, לשמוע עליהן מהבנות שלהן, מהבנים ומהאימהות כי מגיע להן שנזכור אותן, ומגיע למשפחות שלהן להתגאות במי שהן היו. פנינו למשפחות רבות אבל רובן העדיפו להימנע. הזיכרונות כואבים מידי עבורם. היו רק ארבעה שהסכימו לדבר על היקירות שלהן – אמא אחת, ושלושה ילדים. אלו הנשים שמאחורי הכותרות בעיתונים:

כדי לסייע לתגבור קווי החירום, והצלת נשים נוספות שנמצאות במערכות יחסים אלימות ולא יודעות לאן לפנות תמכו: https://bit.ly/2NV44R6

אורטל שפק (36) על אמה עליזה ז"ל, בת 51 

אורטל ועליזה שפק. צילום ביתי

אורטל יחד עם אמה עליזה שפק ז"ל. צילום ביתי

תספרי קצת על אמא שלך, איזה אישה היא הייתה?

"אמא שלי הייתה מחייכת כל הזמן. היא הייתה אישה חכמה, רהוטה ורגישה מאוד. מלאת נתינה ואהובה על ידי כל כך הרבה אנשים. היא הייתה סופר חברותית ובשלנית מדהימה. אמא ובת למופת  שדואגת כל  הזמן ומטפלת בכולם".

"אמא עבדה עם אנשים עם מוגבלויות, היא אהבה אותם בצורה בלתי רגילה ודיברה עליהם כל  הזמן. היא לא הפסיקה להגיד כמה הם מדהימים ומיוחדים. היא אהבה לפתור תשבצי היגיון ותשחצים ולשמוע מוזיקה ברדיו, היא גם  הייתה שדרנית רדיו ב'אמצע הדרך', וזו הייתה האהבה שלה. בכל  פעם שהיא הייתה מקריינת זה היה מרגיע אותה ומעלה בה חיוך".

איך היה הקשר ביניכן?

"ביני  לבין אמא היה קשר מיוחד. לא היינו מדברות הרבה ביומיום, אבל  היא הייתה משתפת אותי בכל  דבר שהפריע לה או שהיה לה חשוב, ואני הייתי תמיד מעודדת ומצחיקה אותה עם איזה  בדיחה פרטית שרק שתינו היינו מבינות". היינו  אוהבות לשבת לאכול יחד בחוץ, ולעשות שופינג. פעם הסתובבנו יחד בתל אביב, רק אני והיא, והסתכלנו בחלון ראווה על  קינוחים מיוחדים, לא ידענו מה לבחור אז לקחנו כמה אופציות ופשוט ישבנו על  ספסל  ברחוב וטעמנו מהכל. בשבילה הרגעים האלה היו הכי כיפיים שיש, היא הייתה זורחת וקורנת מעצם היותה חופשיה לעשות מה שבא לה וליהנות לבד איתי או עם האחים שלי".   

למה את הכי מתגעגעת?

"אני מתגעגעת לשיחות איתה. היינו יכולות לשבת ולדבר על כל דבר שבעולם. אני מתגעגעת לחיבוקים ולנשיקות שלה ולצחוק שלה".

מה היה החלום של אמא שלך?

"החלום שלה היה לראות את כל  הילדים שלה מאושרים, זה היה הדבר הכי חשוב עבורה. היא רצתה לחתן אותנו ולראות נכדים ולצערי היא לא תזכה לזה".

מה את לוקחת מהתקופה הקשה הזאת שעברת מאז הרצח?

"לצערי הרב הייתי צריכה לאבד את אמא שלי בשביל להבין שיש לי משפחה אוהבת ושאנחנו חזקים מאוד מאוד, ושיש לנו סביבה הרבה יותר עוטפת ומחזקת ממה שחשבתי. זכיתי בחברים לכל החיים, גם כאלה שלא נכחו בשנים האחרונות וחזרנו להיות בקשר. מסוג האנשים שגם אחרי 10 שנים כאילו לא נפרדו דרכנו אפילו ליום אחד".

"אני רוצה בהזדמנות הזו להעביר מסר לכל הנשים בחוץ שמתמודדות עם  אלימות כזו או אחרת - מגיע לכן להיות מאושרות. תחשבו על זה כל הזמן, תשאפו לשם כל הזמן, ותפעלו כדי שתזכו לזה. אל תחכו שיצילו אתכן! תצילו את עצמכן בשבילכן, בשביל חיים טובים יותר, בשביל  הילדים שלכן שרוצים לזכות לאמא עד גיל מאוחר, ובשביל ההורים, המשפחה והחברים שלכם. תחשבו כמה כאב תסבו להם אם לא תהיו שם".

עליזה שפק נרצחה ע"י בעלה (אביה של אורטל), ב-10 באוקטובר, 2018. לבני הזוג היו ארבעה ילדים משותפים, הם היו פרודים ובעיצומו של הליך גירושין.

 

לרה צינמן על בתה גנית ז"ל, בת 22 

לרה צינמן יחד עם גנית בכתה א'

לרה צינמן יחד עם גנית ז"ל, כשעלתה לכתה א'. צילום ביתי

תספרי קצת על גנית, על האישה שהייתה.

"גנית נולדה בדצמבר 73, היא הייתה הצברית הראשונה במשפחה וזה היה מאוד משמעותי בשבילנו. גרנו אז בקרית ים, ליד חיפה. היא הייתה ילדה שלא היו לה שום קשיים, תמיד למדה בהצטיינות ובקלות, ולא הייתה זקוקה לשום סיוע. היא הייתה ילדה יפה ומאוד צנועה".

"בשנת 83' גרנו שנתיים בפריז בגלל העבודה של בעלי וגנית שמרה על קשר עם החברות שלה בישראל באמצעות מכתבים, בהמשך היא התרגלה לנהל התכתבות עם הרבה חברות שהיו לה במשך חייה. למזלי זה הפך לסוג של יומן ששמרתי אחרי הרצח. היא חיפשה תמיד לעשות משהו משמעותי, ובצבא שירתה כמשקית הוראה. היא לימדה עולים חדשים שהתגייסו והיו עם קשיים, ונחשפה לכל מיני תופעות של אלימות בקרב חיילים. היא תמיד לקחה ללב את כל הסיפורים שלהם".

מה היה החלום שלה?

"גנית נרשמה ללימודי שפה וספרות אנגלית ושפה וספרות צרפתית באוניברסיטת חיפה במטרה ללמוד תרגום סימולטני. היא ידעה שתצטרך לעשות תואר שני וכבר התעניינה. היא השתלבה בכזאת מהירות, גם בצרפתית וגם באנגלית, ומיד קראה טקסטים מורכבים. הייתי מוציאה לה טקסטים מסובכים של דקארט ופילוסופים אחרים והיא קראה אותם בלי בעיה".

איך היה הקשר ביניכן? למה את הכי מתגעגעת?

"עבורי אין אירוע, אפילו בקנה מידה עולמי, שלא מתקשר אליה. אחרי כל דבר שקורה ומשודר אני מיד חושבת שבטח היינו צופות בו יחד בטלוויזיה והיינו מדברות עליו. ב-11 בנובמבר היה יום השנה ה-100 ליום שביתת הנשק במלחמת העולם הראשונה, והיה טקס שנערך בפריז שצפיתי בו כשהוא שודר. אם היא הייתה חיה היא כבר הייתה שולטת בצרפתית על בוריה והיינו צופות ומדברות. כל מה שקורה תמיד מתקשר אליה והיא חסרה לי מאוד. עצוב לי שהיא לא זכתה לדעת שאחרי מותה נולדו ילדים לבת דודה שלה ולאח שלה. לנכדות שלי אין דודה וזה קשה ומטריף את הדעת. אני מתגעגעת להכל" .

גנית צינמן נרצחה ב־1 במארס 1996 בידי בן זוגה שממנו נפרדה. הם הכירו בזמן הלימודים באוניברסיטה. אחרי שנפרדו, בן הזוג של גנית דקר אותה באמצעות סכין. 

 

מיכאל גורליק (19), על אמו איריס ז"ל, בת 39

מיכאל יחד עם אמו איריס גורליק וסילייב ז"ל. צילום ביתי

מיכאל יחד עם אמו, איריס גורליק וסילייב ז"ל. צילום ביתי

איזה אישה הייתה אמא שלך? מה אתה זוכר ממנה?

"אמא שלי עבדה במשרד החינוך, היא הייתה בודקת דיפלומות מרחבי העולם. שזה באמת מדהים. היא ידעה לזהות את כל סוגי הדיפלומות מכל המדינות בעולם – סין, ארה"ב, הכל. היא הייתה אישה מאוד חכמה, תמיד ידעתי שאוכל לפנות אליה עם כל שאלה ותמיד תהיה לה תשובה, ושתמיד תדע לענות. יותר מהכל, היא תמיד שמה אותי ואת אחי בראש, ותמיד דאגה לנו".

תתאר את הקשר שלך עם אמא, מה היא הייתה אוהבת לעשות?

"אמא תמיד אהבה לבלות איתנו, אנחנו שני אחים. בשבתות היא לא אהבה שאנחנו יושבים כל היום בבית, ותמיד רצתה שנעשה משהו. היינו יוצאים ומטיילים יחד ברחבי הארץ, מהצפון ועד הדרום".

למה אתה הכי מתגעגע?

"אני מתגעגע לקול שלה, לחיבוק שלה. לאהבה שלה. מתגעגע לחום הזה שהיא הרעיפה עלינו כל הזמן. מאז הרצח עברו כבר חמש שנים, זה קרה קצת לפני שהייתי אמור לחגוג בר מצווה. מאז הכל השתנה. אני מתגעגע בעיקר להתכנסות המשפחתית שהייתה לנו לפני שזה קרה. המשפחה אז הייתה יותר מחוברת, היא הייתה ראש השבט, ראש המשפחה, וזה פשוט חסר".

מה היו החלומות שלה?

"אני זוכר שהיא אמרה שהיא רוצה לטייל בכל העולם ואני הבטחתי לה שאגשים לה את החלום. אמרתי לה שאעבוד קשה, ואהיה שחקן גדול בהוליווד ואקח אותה לטיול מסביב לעולם. היא כבר לא איתנו אבל אני מתכנן לקחת איתי וסט או חליפה שלה ולטייל איתם ברחבי העולם. בינתיים זרקתי את החלום של הוליווד כי אחרי המקרה הזה, חוגי תיאטרון ומשחק הכניסו אותי לסחרחרה רגשית ואני נמנע מזה. היום יש לי חלום אחר, להיות מפיק מוזיקלי ואני הולך על זה".

יש משהו נוסף שחשוב לך להגיד על אמא?

"אני חושב שהיא לא באמת הבינה כמה מעריכים ואוהבים אותה, וחשוב לי לציין את זה, שהיא הייתה אהובה. היא הייתה אישה שכיף לאהוב ולדבר איתה וחבל שהיא נלקחה מהעולם הזה כל כך מוקדם בנסיבות כאלה טיפשיות של כסף ומזונות".

איריס גורליק וסילייב נרצחה בשנת 2013 ע"י בעלה לשעבר (אביו של מיכאל) ובסיוע רעייתו החדשה, על רקע סכסוך מזונות. לבני הזוג היו שני בנים.

 

שירז רוזנהפט (22) על אמה ג'קלין ז"ל, בת 33

שירז ואמה ג׳קלין ז״ל. צילום: ELIBACROM

שירז רוזנהפט ואמה ג׳קלין ז״ל. צילום: ELIBACROM

מה את זוכרת מאמא שלך?

"אמא הייתה אישה מאוד מוכשרת. היא נולדה בישראל וגדלה בצרפת, בדיוק כמוני. היא עלתה שוב לישראל לבד בגיל 18, התגייסה והכירה פה את אבא שלי. כשהיא הייתה חיה בארץ, היא עבדה בניקיון, כשהייתי בת שנה חזרנו לצרפת והיא התחילה ללמוד ניהול חשבונות. ממנהלת חשבונות מתחילה היא התקדמה, והפכה להיות בסופו של דבר מנהלת החברה".

איך היה הקשר שלכן? מה אהבתן לעשות יחד?

"אני זוכרת שביום האחרון שלה הלכנו לאכול ארוחת בוקר, ואחר כך הלכנו לקוסמטיקאית ולפארק. היא כאילו הרגישה שהיא צריכה ליהנות ולקחה אותי ואת אחותי הקטנה איתה. אמא אהבה לצחוק ולהתבדח איתנו, פעם אחת ישבנו בעיר מול גינה עם פרחים וראינו שהציבו שם שומר שהיה אדם גדול יחסית, אני זוכרת שפתאום היא אמרה בצחוק 'אם אקטוף פרח הוא ירדוף אחריי?', אני ואחותי התפקענו מצחוק. בסופי שבוע היא אהבה לשכב איתנו במיטה, לחבק ולנשוך אותנו, כאילו היא אוכלת אותנו מרוב אהבה".

למה את הכי מתגעגעת?

"למגע שלה. בכל בוקר היא הייתה מעירה אותי בליטופים ואומרת לי בוקר טוב. היא לא וויתרה על זה גם כשהייתי מתחילה ללמוד מאוחר".

מה היו החלומות שלה?

"ההצלחה של הבנות שלה, כמו כל אמא".

מה את לוקחת מהתקופה הקשה הזאת שעברת מאז הרצח?

"אמא שלי הייתה הבן אדם הכי חזק שהכרתי וכשהיא מתה לא האמנתי שזה באמת קרה. חשבתי שהיא שוב מתבדחת כי היא אהבה לצחוק ולעשות שטויות אבל כשעבר זמן הבנתי שזה נכון, ושהיא כבר לא תחזור. המקרה הזה לימד אותי שדבר כזה יכול לקרות לכולם וזה עצוב. לא חשבתי שיש כל כך הרבה אנשים כמוני שזה קרה להם".

איך ההתמודדות הזאת השפיעה עלייך?

"יותר קשה לי לסמוך על אנשים באופן כללי, לא רק על גברים, קצת קשה לי להאמין להבטחות. למרות הכל יש לי חבר כבר שנתיים ואני מאוד אוהבת אותו. אני מאוד אופטימית בגלל אמא שלי, היא הייתה בן אדם אופטימי שתורם לחברה, היא תמיד הייתה אומרת 'הכל לטובה' ו-'אל תפסיקי להאמין בעצמך'. אני חושבת שאנחנו לא יכולים להאמין רק בעצמנו, אנחנו צריכים להאמין גם באחרים, רק ככה זה יהיה הדדי".

ג׳קלין רוזנהפט נרצחה בשנת 2011 על ידי בעלה (אביה של שירז) בדקירות סכין לעיני שתי בנותיה. לאורך כל שנות הזוגיות עם בעלה היא סבלה מאלימות פיזית ומילולית.

 

**

מערכת און לייף הרימה מבצע גיוס המונים לקו חם לפנייה של נשים בסיכון. נשים שאולי חוששות ואין להן לאן לפנות להכרה, תמיכה, ייעוץ ועזרה. נשים שחוששות שאולי הן "רק" קרבנות לאלימות מילולית או כלכלית. בואו לקחת חלק בפרויקט שיכול לחולל כאן שינוי אמיתי ולהפוך את ישראל למקום בטוח יותר לנשיםתמכו בנו כדי שנוכל להגיע לכל אישה ולעזור לה.

כדי לסייע לתגבור קווי החירום, והצלת נשים נוספות שנמצאות במערכות יחסים אלימות ולא יודעות לאן לפנות תירמו: https://bit.ly/2NV44R6