זה קרה שבוע לפני החתונה, אותו יום ארור שהבנתי בתוכי שאני עושה טעות אך התביישתי. התביישתי מהמשפחה, מהחברים ומכל מי שמכיר אותי. בדיעבד, הכתובת הייתה על הקיר. הייתי ילדה בת 21 מאוהבת מעל כל הראש, לא יודעת כלום על החיים, הולכת כעיוורת. ואחרי מה?

באותו היום קיבלתי מכות כמו שבחיים לא קיבלתי והרגשתי איך הלב שלי נשבר לרסיסים. לא סיפרתי לאף אחד מה קרה ושמרתי את זה עמוק בתוכי. סלחתי כי האמנתי בכל ליבי שזה לחץ לפני החתונה. התחתנו, ומהר מאד שכחתי ממה שקרה, כאילו לא היה. ואז נכנסתי להריון ועל ויכוח קטן קיבלתי מכות. זה לא היה באשמתי, אף פעם זה לא היה באשמתי, אבל רק אחרי זה הבנתי את זה.

כלפי חוץ הכל היה מושלם. ציפינו לתינוקת, היה לנו עסק, היינו יוצאים ומבלים. על פני השטח הכל היה ורוד אך בתוכי משהו נסדק. נהגתי לומר לעצמי "מה לעשות, אכלת אותה. תשתקי, תסלחי ויהיה בסדר". אחרי שילדתי היו פעמים שמרוב פחד הייתי ישנה בחדר עם התינוקת שלי בכדי שלא יקרה משהו באמצע הלילה.

זה בלתי נתפס אבל ככה חייתי 3 שנים. בבית ילדותי מעולם לא ראיתי אלימות, בטח שלא פיזית. ואני ילדה, לא יודעת מה לעשות ומרגישה אבודה. נכנסתי להריון שני למרות שנטלתי גלולות, ואז זה היכה בי - איך אוכל לחיות עם אדם שמכה אותי? הבנתי שלא אהבתי אותו אלא פחדתי ממנו. פחד מוות.

שרית קרול. צילום מתוך פייסבוק

שרית קרול היום. צילום מתוך פייסבוק

נולדה הבת השנייה וזה רק הלך והחמיר אבל משהו כבר התבשל בי, משהו אמר לי "מספיק". הטריגר הכי קטן לא איחר לבוא, והרגשתי שוב את נחת זרועו. ואז הוא צעק לי "בשקיות שחורות אני אחזיר אותך לאמא שלך". הבנתי שזו נקודת האל חזור. פחדתי למות.

אספתי את כל כוחותיי (לא יודעת מאיפה), התקשרתי למשטרה ומשם הכל היסטוריה. עברתי גירושים מהגיהינום. עברתי לבית הוריי ביום אחד עם שתי בנות ויצאתי לדרך חדשה. להוריי לא היו אמצעים לעזור, אך היה לי מקום לשים בו את הראש במשך שנתיים. לאט לאט, בניתי את עצמי, והתחזקתי.

עבדתי בשתיים ובשלוש עבודות בכדי לפרנס את בנותיי. שכרתי לנו דירת שני חדרים שיהיה לנו מקום משלנו. היינו מאושרות וזה היה הארמון שלנו. גדלנו וצמחנו יחד. אחרי זמן מה מצאתי זוגיות נפלאה עם גבר שאני מעריצה את האדמה עליה הוא דורך וזה הדדי. אדם שמכבד אותי ונוהג בי כמלכה. הוא קיבל את בנותיי כשלו ופתח את ליבו ואת נפשו.

היום, אחרי 15 שנה שיש בליבי אהבה כה גדולה ובנותיי גדלו לדרך ארץ, אני מאושרת, שמחה ורוצה להודות על הדרך שעברתי אחרת לא הייתי האישה שאני היום - אישה חזקה, אישה טובה, אמא טובה, אמא לביאה, אישה שמחה, אישה חייכנית, אישה אוהבת אדם מבסיסו. ובעיקר אישה נאמנה לאמת שלה ולדרך שלה.

**מערכת און לייף הרימה מבצע גיוס המונים לקו חם לפנייה של נשים בסיכון. נשים שאולי חוששות ואין להן לאן לפנות להכרה, תמיכה, ייעוץ ועזרה. נשים שחוששות שאולי הן "רק" קרבנות לאלימות מילולית או כלכלית. בואו לקחת חלק בפרויקט שיכול לחולל כאן שינוי אמיתי ולהפוך את ישראל למקום בטוח יותר לנשיםתמכו  כדי שנוכל להגיע לכל אישה ולעזור לה. בעוד ימים אחדים, עם נר ראשון של חנוכה, קמפיין גיוס ההמונים מגיע לסיומו. אם לא נגיע ליעד, הכסף לא יעבור לקווים. זה הזמן לתמוך.

כדי לסייע לתגבור קווי החירום, והצלת נשים נוספות שנמצאות במערכות יחסים אלימות ולא יודעות לאן לפנות תמכו: https://bit.ly/2NV44R6