ניכור הורי: כשהילד שלך אומר לך "אני לא אוהב אותך יותר"

"אני לא אוהב אותך, את לא אמא שלי יותר, הלוואי ותמותי". זה מה שהוא אמר לה, בנה בן ה- 11, בפנים קפואות ומבט מזוגג, אחרי שבמשך שנה שלמה היא הפכה עולמות כדי לראות אותו. זה היה בפגישה כפויה, תחת צו של בית משפט במרכז הקשר העירוני. אחרי שרשויות הרווחה ובית המשפט, לצד אבחון פסיכולוגי ופסיכיאטרי עב כרס, העידו שהיא אמא טובה וראויה וכי הנתק הארוך שלה ושל כל משפחתה מילדיה הינו תוצר של ניכור הורי.

זו הייתה שנה קשה מנשוא, של התמודדות עם חקירות משטרה על אלימות והזנחה כביכול, תסקירים וועדות רווחה, אבחונים פסיכולוגיים, דיונים משפטיים ועשרות פגישות עם מומחים. אך הרגע ההוא שם בחדר, לצד הקופסא שהביאה מהבית עם השניצלים והפנקייק שאהב, תמונות מהאלבום המשפחתי וכמה משחקים מחדרו המיותם, היה זה ששבר סופית את ליבה.

הסיפור הקשה הזה הוא סיפורם של אלפי הורים וילדים, הנפגעים מניכור הורי בכל שנה בישראל. הסיפור הזה הוא הסיפור שלי ושל המשפחה שלנו לפני מספר שנים. אז לא היה בנמצא איש מקצוע אחד בישראל שידע להסביר לי מה קורה לנו ואיך אפשר להציל את נפשם של הילדים האהובים שלי. בשנתיים האחרונות, תודות לעשייה מאומצת ואמיצה מאוד של מובילי העמותה למניעת ניכור הורי, מתגבר השיח התקשורתי בישראל אודות התופעה, שעד לא מזמן הייתה צפונה מאחורי דלתותיו הסגורות של בית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, או חבויה מעיני כל בבתי המשפחות. מרבית ההורים שעד כה סבלו מניכור התביישו לשתף, חלקם חששו לסכן את הקשר השברירי עם הילדים, ולחלקם פשוט לא נשאר כוח להשמיע קול.

אז מהי התופעה הפסיכולוגית הקשה הזו?

ניכור הורי זו תופעת ספקטרום, אשר משפיעה על עשרות מיליוני משפחות ברחבי העולם. ביניהם ילדים מכל טווחי הגילאים, המפגינים דחייה רגשית ופיזית עד ניתוק קשר מלא וללא הצדקה מאחד ההורים, אמא או אבא, על רקע פרידה וגירושין. בבסיס התופעה, אשר לאחרונה הוכרה על ידי ארגון הבריאות העולמי, עומדים שני תהליכים נפשיים הרסניים, אשר הופכים אותה לביטוי נוסף של התעללות בתוך המשפחה: הראשון, הינו הפרעה בהתקשרות, אשר מתבטאת בברית פתולוגית בין ילד להורה אחד  (בספרות "ההורה המנכר") ודחיית ההורה השני (בספרות "הורה המטרה" או ה"הורה המנוכר"), אשר עד אז ניהל עם הילד מערכת יחסים בטוחה ואוהבת. 

תמונת אילוסטרציה: Shatterstock

כולנו, מיומנו הראשון בעולם הזה, נולדנו לאהוב ולהרגיש אהובים על ידי הורינו. כמו הצורך בחמצן ובמזון כדי לשרוד, כל תינוק אנושי זקוק אבולוציונית להיקשרות רגשית עם בני האדם המשמעותיים ביותר בסביבתו. והקשר הזה הוא שמסייע לנו להתפתח רגשית וקוגניטיבית, לחקור ולגלות את העולם ואת עצמנו, להתבטא בחופשיות ובאותנטיות, ובעיקר לחיות פה כבני האדם הכי טובים שאנחנו. במובנים הללו, ילד לא נולד לדחות, לשנוא או למחוק את מי מהוריו מחייו. הוא כל כך לא נועד לכך, עד שמומחים לטיפול באלימות במשפחה יעידו, כי אפילו ילדים שחוו הורה פוגעני נלחמים על הקשר אתו וזקוקים יותר מכל לאהבתו.

עורכי דין רבים הכותבים אודות התופעה, מרבים לטעון כי ניכור הינו תוצר של הסתה. אך מחקרים מהעשור האחרון מצביעים על כ- 17 אסטרטגיות הוריות פתוגניות המייצרות ניכור, שהסתה היא רק אחת מהן. אסטרטגיות אלה כוללות הגבלת קשר והפרת זמני שהות ואיכות השהות, טרפוד וחסימת אמצעי תקשורת, מחיקת ההורה באמצעות כינויי גנאי, איסור אזכורו בשיחות יומיום, סילוק תמונות וחפצים המשויכים אליו מחייו של הילד, חשיפה של הילד לאינפורמציה בעומק הקונפליקט ההורי אשר איננה מותאמת לגילו, עירובו במצבים אשר מייצרים מבחני נאמנות וניווט לבחירת צד ועוד.

הילד או המתבגר המנוכר מוצב בעל כורחו במרכזו של הקרע בין הוריו, כשעל כתפיו מוטלת האחריות המחרידה לייצר פתרון. חסר אונים הוא מעודד על ידי מי מהוריו לחרוץ דין ולבחור - מי הוא דובר האמת ומי שקר, מי אוהב ומי אויב, מי קורבן ומי תוקפן, מי הוא בן הברית ומי יהפוך מעתה להיות מודר מליבו ומחייו. עתה הוא כלי נשק אנושי, המופעל מרחוק בידי מבוגר משמעותי בחייו. וכדי לשרוד את הכאוס הזה ואת ההצפה הרגשית בתוכו, ולשוב ולהרגיש ודאות, הוא מפצל את נפשו ואת העולם החיצון לשחור ולבן.

ד"ר איימי בייקר מצביעה על שמונה ביטויים התנהגותיים בקרב ילדים שנוכרו וסובלים מפיצול. בין היתר הצדקות אבסורדיות או גחמניות לנתק, כגון "היא עושה אוכל מגעיל" או "הבית שלו מסריח", ראיית הורה אחד כמושלם והאחר כמקור כל הרע ("אין על אבא שלי בעולם, מזלנו שניצלנו כולנו מהזונה הזאת"), העדר תחושות אמביוולנטיות, אמפתיה או חרטה על פגיעה בהורה המנוכר, כפי שעולה מדיווחה של ילדה כבת 15 לשופט הדן ברצונו של אביה לראותה: "אתה יכול לשים אותו בכלא למאסר עולם, הוא לא ראוי לפגוש אותי". ביטוי נוסף הוא שימוש במושגים אשר אינם מותאמי גיל. לדוגמה, ילד בן 7 אשר מתאר את אימו "היא מניפולטיבית וסחטנית, כל מה שמעניין אותה זה המזונות". והביטוי האחרון, הינו דחיה וניתוק קשר מכל הסובבים את ההורה המנוכר, כולל בני המשפחה המורחבת, חברים, אנשי מקצוע התומכים בהורה המנוכר ואפילו בעל חיים המתגורר אתו. כמו במקרה של ילדה בת 12 אשר הסבירה את חוסר רצונה לבלות עם הכלבה המשפחתית איתה גדלה ועתה מטופלת על ידי האבא בהסבר "שניהם אותו זבל".

כיצד ניתן לטפל בתופעה הקשה הזו?

אחת הבעיות המרכזיות באבחון ובטיפול בתופעה, המחייבת מעורבותם של אנשי מקצוע מומחים, היא שהשבר בנפשם של ילדים מנוכרים לעיתים אינו נראה לעין והתנהגותם מתעתעת. חלקם מתפקדים מצוין בבית הספר ובפעילויות חברתיות, כתוצאה מהשקט לכאורה שהפיצול הנפשי מייצר בתוכם. אך מחקרים בתחום מעידים, כי ילדים אשר נוכרו מהורה אהוב, הופכים לבוגרים עם ערך עצמי שברירי, היעדר אמון בעצמם ובעולם, כשל ביצירת מערכות יחסים מיטיבות, תחושות אשמה ובושה המייצרות שנאה עצמית ונטייה להתמכרויות, דיכאון ואף אובדנות. והגרוע מכל, 50% מהילדים הללו ישחזרו את חוויית הניכור בהורותם לדור הבא, וזהו דגל אדום עבור כולנו כחברה.

תמונת אילוסטרציה: Shatterstock

בשנה וחצי האחרונות, עם העלייה בשיעורי הגירושין והישנותם ההרסנית של מקרי ניכור במשפחה, פועלת מערכת המשפט הישראלית ליצירת מסגרת שיפוטית מתאימה לטיפול בה. מטרתו של נוהל כלל ארצי המגובש בימים אלה, אינו למטרת קביעה מי יהיה ההורה המשמורן או מהם הסדרי השהייה והמזונות, כפי שמרבים לטעות, אלא בראש ובראשונה הגנה על נפשם של ילדים והבטחת טיפול במצבי ניתוק קשר שכאלה. ולכן, בצמוד לכל הליך משפטי הכולל חשד לניכור, נדרשת מעורבות הדוקה ושוטפת של אנשי בריאות הנפש, אשר תחום הניכור והפרוטוקולים לחידוש קשר הינו מקצועם ומומחיותם.

אנחנו בישראל עדיין רק בראשית הדרך. מכוני המחקר ובתי הספר האקדמיים להכשרת אנשי מקצוע אינם מכשירים מטפלים לזיהוי, אבחון וטיפול בתופעות הנפשיות הכרוכות בניכור. כמו כן, המחקר הבינלאומי הנרחב והעדכני אודות התופעה אינו נגיש לאנשי מקצוע כמו גורמי הרווחה, החינוך והבריאות, הנמצאים במגע יומיומי עם המשפחות הנפגעות בשלבים בהם ניתן לעצור את ההתדרדרות בקלות רבה יותר.

לפני כשש שנים, כשאני ומשפחתי נפגשנו עם הגהנום האנושי הזה, מצאתי את עצמי מתמודדת לגמרי לבדי. מאתרת חומרים מהעולם ומקבלת הדרכה בשיחות סקייפ עם מובילי הקליניקות לחידוש קשר בארה"ב ובאנגליה. בהדרגה, תוך שימוש ברשת החברתית, התקבצנו מספר הורים מתמודדים, על מנת לתמוך זה בזה ולשתף במידע שאספנו. קבוצת התמיכה הזו גדלה למאות הורים פעילים, ולימים הייתה הבסיס לעמותה הישראלית למניעת ניכור הורי אותה הקמנו. עקב בצד אגודל העזנו באומץ רב לצאת מהמחשכים, לספר את סיפורינו, לחקור אודות התופעה ולהנגיש את המידע לציבור, לפעול למודעות, לחקיקה ולשינוי מערכתי שימנע מצבים שכאלה ויטפל כראוי בנפגעים. ובעיקר נלחמנו בכדי להבטיח לילדינו ולנו קשר אוהב, טבעי וחם, כפי שהיה לפני שנפרדו דרכינו.

תמונת אילוסטרציה: Shatterstock

כאמא מנוכרת בעברי וכזו שהצליחה לחדש את הקשר עם הילדים היקרים לי מאוד, והיום מלווה מאות הורים ובני משפחה מתמודדים - חשוב לי להעביר מסר של תקווה: לאמא או לאבא הקוראים את הטור הזה ומתמודדים בזה הרגע עם מחיקתם מחיי ילדיהם, עם כאבו העצום של הלב, עם הדחייה, הגעגוע, האובדן ולצידו מערכת שלמה של אנשי מקצוע, שנדרש לגייס בכדי שתסייע. אתם כבר לא לבד! העמותה למניעת ניכור הורי והבטחת קשר הוקמה על ידי הורים מתמודדים כמוכם, ואנחנו כאן עבורכם לסייע ולתמוך בדרך.

הילדים שלכם זקוקים לאהבה שלכם כמו אוויר לנשימה. וביחוד בימים אלה, הם זקוקים לאמונה שלכם, כי גם בנסיבות הקשות הללו ועם כל ההתנגדויות והאתגרים, אתם לא רק תישארו ההורים שלהם, אלא גם  תצליחו להגיע אליהם ולהציל אותם מ"הבחירה" הקשה שאולצו לקבל. טפלו בעצמכם, קבלו עזרה והתחזקו, לימדו את התופעה, היעזרו באנשי מקצוע מומחים והבינו את מה שמתחולל בנפשו של ילדיכם, כדי שתוכלו לסלול את הגשר חזרה אליו גם בהיעדר מערכת בשלה וראויה לסייע. אנחנו נעים אל עבר שינוי ציבורי ומערכתי, ובהדרגה מגייסים יותר אנשי מקצוע להתמחות בתחום הזה, אך אין מטפל טוב יותר עבור נפשו של הילד מכם, האדם שאוהב אותם כל כך מיומם הראשון פה וזה שיקבל אותם בזרועות פתוחות כשיחזרו – ולכך אתם צריכים להיות מוכנים. אני יודעת איך זה מרגיש. אני הייתי שם. מפצירה בכם שלא תאבדו תקווה, כי ניכור הורי מנצחים באהבה. 

***