"השכנים שמעו הכל, אף אחד מהם לא הסתכל לי בעיניים"

"אני פירנסתי וכל הכסף היה אצלו. הגעתי למצב שאני מבקשת מאנשים כסף לאוכל ולספרים לבנות". "חוויתי אלימות מינית שהגיעה עד לכדי ניתוח, עקב יחסי מין לא רצוניים". "כמו צפרדע במים קרים, האלימות בעבעה באיטיות ולקח לי זמן להבין שאין לי שליטה על ההורות, על הכסף ועל הגוף שלי".

מיי, נועה ואדוה הן שלוש נשים שמספרות באומץ לב על האלימות הנוראית שבתוכה חיו, התנהלו והסתירו. נפגשתי איתן לקראת 'האקתון מיכל סלה 2021 Safe@Home בשיתוף Google' שיוצא לדרך בפעם השנייה, במסגרתו יתאגדו טובי המוחות בישראל במטרה למצוא פתרונות טכנולוגיים למניעת מגפת האלימות כלפי נשים בביתן. לפני פרסום הכתבה הקראתי להן קטעים מתוכה, לשלושתן היה קשה לשמוע את הציטוטים, אבל אחרי שהצליחו לצאת ממערכת היחסים ולשנות, חשוב להן לסייע לנשים אחרות שנמצאות שם עכשיו. דווקא בתקופה הזו, כשמשפחות שלמות סגורות בבתיהן וקשה לדמיין מה קורה מעבר לקירות. זו הסיבה שהן גם החליטו להשתתף בהאקתון עם רעיונות טכנולוגיים משלהן שמניסיונן האישי היו יכולים לעזור להן באותה תקופה חשוכה.

מיי שחר:

(בת 55, אמא לשלושה ילדים בני 28, 25 ו-23. עובדת בביטוח ישיר)

"התגרשתי לפני 10 שנים. היינו נשואים 20 שנה, שנה אחרי שהתגרשנו הוא נפטר.
התחתנתי מאוד צעירה, בת 22. בתחילת היחסים פירשתי את השאלות החקרניות כדאגה. הוא אפילו היה עונה בשמי על מיילים. רק מאוחר יותר הבנתי שמדובר באובססיה.

היו לי חיים שונים מחוץ לבית, שבהם אף אחד לא ידע מה אני עוברת. הייתי ליצנית במקצועי והגעתי לשלב של עסק גדול. הייתי נוצצת על הבמה ושבורה בבית. אני הייתי המפרנסת ולא היה לי גרוש בארנק. בסיום יום עבודה שלי כל הכסף עבר אליו, ואני על כל הוצאה הייתי צריכה לבוא ולבקש ממנו נדבות. הגעתי למצב של לבקש אוכל מאנשים, לא היה לי כסף לספרים לבנות. בכל פעם שהייתי צריכה להוציא כסף, גם על דברים קטנים מאוד, הייתי צריכה ללכת לחנות, להביא לו הצעת מחיר ולקבל ממנו בדיוק את התקציב. הכל היה תחת התירוץ של 'את לא מבינה בניהול כספים'.

לא היה לי אוטו וגם לא מפתחות לאוטו. כל מי ששכר את שרותיי לימי הולדת, היה צריך להסיע אותי. סבלתי מהתפרצויות זעם והשפלות שבמסגרתם הוא היה נועל לי את הציוד להופעה דקה לפני שאני צריכה לצאת, מנבל את הפה ומשפיל אותי מול הילדים.

פסח אחד, רגע לפני ליל הסדר, כשכל בני המשפחה לבושים בבגדי חג ועומדים בפתח הדלת עם הסירים ביד בדרך להוריי לארוחה חגיגית, הוא עצר: 'ככה את משאירה את הבלגן בסלון? אנחנו לא הולכים'. וזהו, פשוט עוצר הכל ומשליט טרור. ואני מבוישת, מנסה לרצות אותו - מה אגיד להוריי? לילדים שלי שרואים הכל? את מגיעה למצב שאת לא יכולה להרים את העיניים מהרצפה ולהביט בעיניים של הילדים שלך.

הרגע שבו הפעלתי נגדו צו הרחקה לראשונה בחיי, היה כשהוא דיבר אל הבן שלי בשפה מאוד אלימה. הייתי בטיפול פסיכולוגי, והמטפלת שלי שיקפה לי שהדברים שהוא אמר שורטים בנפש של ילד בדיוק כמו כוויות ממגהץ. שאין בעצם הבדל. ב-15 השנים האחרונות חליתי בסרטן והחלפתי מקצוע. כיום אני עובדת בביטוח ישיר, בקשר הדוק עם ילדיי, ויודעת שבזכות השינוי שעשיתי, הבנות שלי לא יהיו במערכת יחסים אלימה".

נגה בת ה-23, בתה הצעירה של מיי, משתתפת בהאקתון על שם מיכל סלה עם רעיון של לחצן מצוקה מיוחד: "הרעיון של נגה, ללא ספק היה מציל אותי מוקדם יותר ממערכת היחסים המעוותת שבה חייתי. הייתי כמו אישה במלחמה שלא יודעת שהיא נלחמת".

לילי בן עמי יו"ר פורום מיכל סלה 

נועה (שם בדוי):

(בת 39, אמא לשתי ילדות, בנות 6.5 ו-8, מנהלת שיווק בחברה גדולה)

"אני גרושה שנתיים וחצי, אחרי 10 שנים של נישואים אלימים לבן זוג מתוחכם ומתעתע שהביא אותי לביקורת עצמית מעוותת דרך אלימות כלכלית, מינית ומניפולציות. כמו צפרדע במים קרים, האלימות בעבעה באיטיות, ולקח לי זמן להבין שאין לי שליטה על ההורות, על הכסף ועל הגוף שלי. ברחתי מהבית כדי לתת לשתי בנותיי עתיד שפוי.

זו הייתה מערכת היחסים הראשונה שההורים שלי ממש אהבו, אחרי בני זוג מגיל 16 שהם תמיד דחו. זה היה חלק מהמניפולציה שלו - כלפי חוץ מדהים ובתוך הבית שולט ומתעלל. האלימות התחילה מקללות שהפכו לחמורות ומשפילות יותר ויותר מריב לריב. אין השלמה אחרי ריבים, לא מתירים את הכעס, גוררים אותו. והגרוע מכל הן השתיקות, שבועיים שלמים של עונש שתיקה, טריקת דלתות ושבירת חפצים. והיה כמובן החיטוט המתמיד בתיק שלי. קריאת פתקים, תחקירים של איפה את כל דקה ודקה ומתי את חוזרת. הייתי מחויבת לשלוח לו לינק לוויז בכל יציאה שלי כדי  שיוכל לעקוב אחרי הנסיעה. הוא אפילו שלט על מה שנכנס לי לפה והיה מעיר לי כל הזמן גבי מה שאני אוכלת.

במערכת היחסים שלנו הייתה גם אלימות כלכלית. הוא לא עבד שלוש שנים, אני פרנסתי והוא שלט בלעדית על החשבון. אפילו יוזר לבנק הוא לא הרשה לי בתירוץ של 'את לא מבינה בזה'. הייתי כל הזמן חולה פיזית ולא הבנתי למה. אחרי הלידה הרגשתי דיכאון לחזור הביתה ועדיין לא הבנתי שזה בגללו. חייתי חיים כפולים - בחוץ אשת קריירה, מוערכת מקצועית, אהובה ע"י חברים ובבית לא שווה כלום, טיפשה ומכוערת.

שכנים היו רואים אותי ישנה לילות באוטו, ואף אחד לא שאל אותי מה קרה. הוא צמצם את החיים שלי לבית ועבודה. בלי חברים, בלי חוגים, בלי ספורט. היום אני מסמנת את ההתנהגות הזו כסימן למשפחות ולחברים שלנו, להבין שמשהו לא בסדר.

את היום שבו הגעתי להבנה שאני חייבת לעזוב לא אשכח לעולם. הייתי עם תינוקת בת 3 חודשים בוכה, על הידיים. אנחנו מתווכחים והוא תופס אותי בצוואר, חונק אותי עם מבט זעם בעיניים ואומר: 'אם עוד פעם אחת תעני לי ככה אני ארצח אותך. אני הבעל שלך ואת תכבדי אותי'. מאותו רגע מכונן של הכרה, לקח לי שלוש שנים לצאת ממערכת היחסים הזו: הלכנו לטיפול, לגישור, לעובדת סוציאלית. כלום לא עזר. הוא איים שהוא ייקח עו"ד שישאיר אותי בלי פרוטה. בכל שלוש השנים האלה במהלכן אני מנסה לעזוב, המשכתי לחיות איתו תוך התעללות כלכלית, נפשית ומינית שכוללת יחסים אינטימיים בכפייה.

שלוש שנים אחרי, אני עם זוגיות שהיא ממש תיקון, קניתי דירה בכוחות עצמי, ירדתי 30 ק"ג, שיניתי תזונה והתקדמתי בעבודה. אני נראית בנאדם אחר, והכי חשוב, התחלתי להיות אמא לבנות שלי. כזאת שהיא מודל לאישה חזקה, אהובה ומוערכת".

תמרורי האזהרה פורום מיכל סלה

אדוה (שם בדוי):

(בת 46, אמא לשלוש ילדות בנות 10, 6 ו-4. מטפלת הוליסטית, עובדת עם נוער בסיכון)

"ברחתי מהבית עם הבנות לפני שנה וחודשיים אחרי 10 שנות נישואים. חוויתי אלימות מינית שהגיעה עד לכדי ניתוח, עקב יחסי מין לא רצוניים. בסופי שבוע הוא היה רב איתי, יורק לי בפנים וכולא אותי בבית. פעם אחת הוא סגר דלת על האצבעות שלי. הריבים היו על דברים שטותיים, נושאים כמו 'למה התייעצת עם החברה על מזגן באוטו ולא איתי'. פעם אחת הוא דחף אותי על התינוקת בת השנה וחצי שלנו. הגעתי למצב שלקחתי סכין ואיימתי לחתוך את עצמי.

כל הזמן שכנעתי את עצמי שאם רק אעשה את מה שהוא רוצה, הוא יניח לי. אם הוא רוצה מין אוראלי בזמן שהוא רואה טלוויזיה, זה מה שיהיה. תני לו סקס ואוכל ואולי הוא ירשה שהמשפחה שלך תבוא לבקר.

ואת נטרפת בתוך עצמך. יוצאת החוצה וצריכה להיות נורמלית כי אסור שאף אחד ידע. שיתפתי פעולה עם הסוד מתוך פחד משתק מהאיומים שלו. הוא היה נעמד באמצע הרחוב וצורח עלי שאני אפס ואני הבאתי אותו למצב הזה, השכנים שמעו הכל, אף אחד מהם לא הסתכל לי בעיניים. היו פעמים שהם דפקו לנו על הקיר אבל הם אף פעם לא דפקו בדלת.

הופניתי לטיפול של הדרכה הורית דרך בית הספר כי הבת הגדולה שלי לא תפקדה כבר מכיתה א'. לא סיפרתי לאף אחד שהכל בגלל התפרצויות הזעם של אבא שלה שצורח עליה כל בוקר ממרחק אפס מהפנים ואומר לה שהיא 'חרא של ילדה'. ילדה שרואה את אמא שלה על הרצפה כשאבא תופס לה את הראש בכוח.

אחרי מספר פגישות, הופניתי למרכז למניעת אלימות. לקח לי שנה עד שהסכמתי שיקראו לי בטיפול אישה נפגעת אלימות. עד הרגע האחרון עוד חשבתי שאני יכולה להציל את המשפחה. אחרי שהוא תפס את בתנו בת ה-9 ואיים עליה שהוא יהרוג אותה אם היא תלשין עליו, החלטתי לברוח.

מבצע הבריחה היה מותח ומסוכן, ארזתי כל יום משהו קטן מבלי שירגיש וביום האחרון, בעודו בעבודה, ברחתי אל המשפחה שלי בדרום הארץ שם פניתי לראשונה לעורכת דין, הגשתי תלונה במשטרה, והצלחתי להגיע לפסק דין נגדו בבית משפט כולל שנת מאסר".

**מיי, נועה ואדוה משתתפות בסדנאות לקראת האקתון מיכל סלה 2021 Safe@Home בשיתוף Google ו-EY, עם רעיונות טכנולוגיים למניעת אלימות במשפחה. להשתתפות בהאקתון לחצו כאן