בין מבצע צבאי לפריימריז שגרת האלימות במשפחה נמשכת
בין מבצע צבאי למערכת בחירות, שגרת האלימות במשפחה נמשכת. על רקע דיווחי הפריימריז, מופיעות בשולי החדשות ידיעות על גבר שתקף באלימות את זוגתו ותיק נוסף של אלימות כלפי אישה נסגר בפרקליטות. הרבה נאמר על חובתה הבסיסית של המדינה כלפי אזרחיה והנשים בה בפרט במניעת האלימות והטיפול בה, אבל נדמה שהרבה לא השתנה
הנתונים מדברים בעד עצמם. כ- 800 אלף נשים חוות אלימות או נמצאות בזוגיות אלימה. רק רבע מהן מדווחות לרשויות ומרבית התיקים נסגרים בעילה של חוסר ראיות. בממוצע נרצחות כל שנה כ- 20 נשים על רקע מגדרי והנתון הזה לא משתנה כבר שנים. נכון לאוגוסט 2022 נרצחו בישראל 15 נשים.
קיים כשל מערכתי מובנה בכל הנוגע למיגור האלימות כלפי נשים. הכשל מבוסס על היעדר סנכרון ותיאום בין כלל המנגנונים הממשלתיים הנוגעים למניעה ולטיפול באלימות. לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2021, למשרד הרווחה אין מדיניות סדורה לאיתור משפחות במעגל האלימות. בנוסף, רק 43% מתקציב התוכנית הלאומית לטיפול באלימות במשפחה הועבר בפועל. גם כאשר כבר מועבר התקציב, הוא לא מנוצל במלואו: רק 10% מתקציב משרד הרווחה למענק עבור נשים יוצאות מקלט נוצל בשנת 2019. בנוסף, 35 תקנים של עו"סיות במשטרה טרם אויישו, וחלק קטן מהתקנים של עו"סיות ברשויות המקומיות מאוייש. פן אחר של הכשל המערכתי נוגע לשלב העמדה לדין ולענישה: לפי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנים 2019-2020 לא נפתח אף תיק של רצח בנסיבות מחמירות, למרות שלפי המשטרה, בשנת 2020 לבדה נרצחו 13 נשים בידי בן זוגן.
כשל נוסף נוגע להיעדר הכשרות בתחום לגורמים הנוגעים לנושא. כיום, לא מתקיימות הכשרות בפרקליטות, בסנגוריה הציבורית ובבתי המשפט. לכל אלו השפעה דרמטית על חייהן של הנשים וילדיהן, כפי שמתבטא באחוז התיקים הגבוה שנסגר ובהיעדר החמרה בעונשים על עבירות של אלימות במשפחה. גם היעדר התייחסות בחוק לאלימות שאינה פיסית - כאלימות כלכלית, נפשית וטכנולוגית - מקשה גם היא על הקורבן ועל מערכות האכיפה והענישה להתייחס לתופעות אלה, שהינן חלק בלתי נפרד מאלימות במשפחה.
מרכיב מרכזי בעייתי אחר הוא מדיניות המערכות לפיה האישה המאוימת צריכה לעזוב את ביתה ולעבור למקום מסתור, במקום הגבר האלים שמאיים עליה. אישה שנמצאת תחת טרור האלימות, ואינה רוצה לעבור למקלט או לדירת מסתור, מסתכנת בחייה. בחסות המדינה, לא עומדות בפניה כמעט אפשרויות אחרות. היחס הסלחני של גורמי האכיפה והמשפט במקרים של הפרת צווי ההגנה והיעדר חשיבה מעמיקה על דרכים אחרות שהמשטרה יכולה לנקוט בהן כדי להגן על האישה מביאים לאבסורד בו האישה המאוימת היא זו שמורחקת מהקהילה ומוכנסת למקלט, בעוד שהגורם האלים מהלך חופשי. לעיתים, האישה נשלחת בכפייה למקלט, עד כדי פגיעה בזכותה הבסיסית לחירות.
חוזה השיוויון ששלחו 17 ארגוני נשים לראשי המפלגות בדרישה להפוך את ישראל למקום בטוח ושוויוני יותר לנשים
המציאות הזו חייבת להשתנות
נראה שכבר כל המילים נאמרו, כל ההצהרות על הפקרות, אוזלת יד וסלחנות בחסות החוק כבר הועלו וגם חוקים שנחקקו טרם הביאו את השינוי. אמנם מנחמת העובדה כי הצעת החוק בנושא האיזוק האלקטרוני להבטחת קיומו של צו הגנה עברה בקריאה ראשונה בכנסת לפני פיזורה. אולם, עד לאישורה הסופי ויישומה בפועל, יעבור זמן יקר, שהינו סכנה לחייהן של נשים הלכודות במעגל האלימות.
צריך לזכור ולהזכיר, בעיית האלימות כלפי נשים אינה רק בעיה של נשים. זוהי בעיה של החברה כולה. של נשים וגברים כאחד. בכל מגזר, מעמד ומקום. ויש לה השלכות נרחבות, כבדות וקשות על כולם ועלינו כחברה. כדי לייצר שינוי ובהקדם, צריך לתעדף את התופעה בראש סדר העדיפויות הלאומי. לצד המאבק בטרור הלאומני, יש להילחם גם בטרור מבית. המפתח לכך טמון בתיעדוף חקיקה רלוונטית, העברת תקציבים ואיוש התקנים.
איך ניתן לשנות סדרי עדיפויות ברמת הלאומית? אחת הדרכים שאפשר לנסות היא מחאה ציבורית רחבה.
מחאה גדולה, תקיפה ולא מתנצלת, שתתקיים לאורך זמן, עשויה להצליח לייצר הדים ציבוריים רחבים, שיפעילו לחץ על מקבלי ההחלטות. תקופת בחירות יכולה להיות מועד יעיל להפעלת לחצים על פוליטיקאים. אולם, אין להסתפק בהצהרות. יש לדרוש שינוי כבר עתה – גם בתקופת כהונתה של הממשלה הזמנית. מכיוון שמדובר בהצלת חיים. בהמשך, יש לעמוד על המשמר בבדיקת יישום הבטחותיהם של נציגי הציבור. נדרשת עקביות, התמדה, ו"לתפוס בדש המעיל" של מקבלי ההחלטות כל העת. אין מנוס מלצאת לרחובות. מי מצטרף.ת?
אם את מזדהה עם הכתוב, וגם אם א, מערכת און לייף מזמינה אותך לקבוצת הפייסבוק " סיסטרס - מקום בטוח לספר", אותה הקמנו יחד עם נעמת. מרחב בטוח לנשים בו תוכלו לייעץ ולהתייעץ בכל מה שחשוב לך או מציק, מעכב או מקשה עליך. כל אחת מאיתנו היא גם זו שאולי יש לה את הפתרון או העצה החכמה שיכולים להציל אישה אחרת.
React to WordPress
