אתמול פרסמה בפייסבוק עו"ד שרון אברהם-וייס, מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח, דף מהספר "מה המ(י)צב", הכנה לבחינות המיצב בלשון לכיתה ח', ובו המטלה הבאה:

את הטקסט המרהיב הזה, מביאות לנו שתי נשים דווקא – ד"ר דולי לוי ומאיה דלל. זו אינה הפעם הראשונה או האחרונה בה מתברר ש"ניצחון הפירוס" של השוויון המגדרי, מגולם בנשים העושות שימוש בהישגי התנועה הפמיניסטית על מנת למסגר נשים לתפקיד מסורתי, להדיר גברים משותפות הורית ולשמש סוכנות חיברות לתפיסות שוביניסטיות וארכאיות של חלוקת תפקידים בתא המשפחתי. יותר מעניינת היא הדינמיקה בדיונים שהתנהלו סביב הספר ברשתות החברתיות הכוללת אי הבנות מבניות משמעותיות, המסירות ממשרד החינוך, מהשר וממנכ"לו את האחריות להעברת מסרים כאלו לתלמידות ותלמידים.

בבדיקה רחבה יותר מסתבר, שהספר אינו ברשימת הספרים שמפיץ משרד החינוך לבתי הספר. כלומר – הוא משווק ונעשה בו שימוש כנראה נרחב, לכאורה "מתחת לרדאר". אבל רק לכאורה. משרד החינוך מעסיק רשת צפופה של מפקחות ומפקחים מטעמו, שנכנסים לבתי הספר ומפקחים על תכנית הלימודים. למעשה, אין בבתי הספר תכנית לימודים במקצועות ליבה (כמו לשון), שאינה בפיקוח. אישור תכניות הלימוד נעשה בעצם במסננת כפולה: ע"י הכתבת רשימת ספרים ותכניות, וע"י אישורם דה פקטו בשטח. בנוסף, מעסיק משרד החינוך ממונה על שוויון בין המינים, המעסיקה רשת מדריכות משל עצמה, המגיעה לבתי הספר. ניתן להתייחס לכך כאל מסננת שלישית, שעושה רושם של "עלה תאנה". בשורה התחתונה ובמבחן התוצאה – כל מה שנלמד במקצועות הליבה, מאושר בדרך כזו או אחרת ע"י משרד החינוך.

כרגיל במקרים כאלו, בהם נדרשת משרד החינוך תשובה למתרחש בבתי הספר, נשלחים מיד מגיבים ומגיבות "מטעם", לנתק את השר מהתוצאה. בדיונים שהתקיימו ברשתות החברתיות גולשים וגולשות הגנו בנחרצות ובאובססיביות מרשימה על היעדר האחריות של השר לחומרים שמביאים אתם המורות והמורים ממקורות שאינם מאושרים ע"י המשרד כי "מה פתאום אתן תוקפות את בנט? מה הוא אשם? אין "צדק" בלתקוף אותו על מה שמורים הכניסו בלי אישור לבתי הספר".

בתכל'ס, הספר הזה אינו היחידי שמעביר מסרים של "האשה למטבח" ו"הגבר להשפעה וכסף". לאחרונה קיבלתי מחברתי, אושרית נברה,  אוסף צילומים מהספרים המאושרים לכיתה א', בהם כל חיות היער והדמויות המודגמות בספרים הן גבריות, כשהבנות מודרות כמעט לחלוטין מעולם הדימויים ומהמרחב הציבורי המתואר בדקלומים. יש ארנב וצב וקיפוד, כלבלב ופשוש, פרפר, אפרוח וגמל, שמנהלים את כל חיי היומיום ואת העולם. דנית היא כמובן רקדנית ולא מדענית. כל ה(סליחה)שיט הזה מוכתב ע"י משרד החינוך, כתכנית לימודים רשמית, ולא מפליא אותי שמפקחות המשרד עיוורות להטיה המגדרית הזו כשהן נתקלות בה בשטח. כשהראיתי את הטקסטים לבת הפרטית שלי (כיתה י"א), ענתה שהיא נתקלת בזה כל הזמן, ופשוט מעבירה דף. בשביל זה צריך להתחנך בבית פמיניסטי, שמעניק את המודעות ואת התעוזה להעביר דף. ומה עם אלו שלא?

לא הרבה השתנה מאז שבני הבכור עלה לכיתה א', לפני שש עשרה שנים, ושלחתי פקס למנהלת על מכתב ההזמנה לפגישת הכרות עם המורה המנוסח בלשון זכר בלבד, לפיו דומני שנפלה טעות, כי חשבתי שרשמתי את הבן שלי לבי"ס מעורב. אמנם בדרך היה גם המבצע הענקי של שרת החינוך לשעבר לימור לבנת, לניקוי ספרי הלימוד ממסרים מיזוגניים ושוביניסטים ומהטיה מגדרית, אבל נראה שאיך שהלכה משם שומרת הסף – חזרו השועלים אל המאורה. בפוסט אחר שהעליתי השבוע, שעסק בתכני הדתה בבתי הספר, ענה לי מנכ"ל משרד החינוך שאלה אינם באחריות השר, אלא "באים מלמטה". תהיתי שם, אם הסרת האחריות המיניסטריאלית כלולה בדף המסרים של המשרד. והנה, בא הדיון הזה ומאשש שכך הוא.

נפתלי בנט

האחראי על התכנים. נפתלי בנט

אם לסכם את הדברים, הרי שכל עוד שר החינוך אינו אוסר על העברת המסרים הללו, ואינו מבער אותם מתכנית הלימודים, הוא אחראי ישירות להימצאותם שם. ואנחנו, ההורים, צריכות וצריכים להתריע ואף לאסור על ילדינו לעשות בטקסטים כאלו שימוש, ולהציע חלופות במסגרת 25% מתכנית הלימודים שמותר לנו להכתיב למערכת החינוך. מאז ומתמיד העדפתי לחנך את ילדיי להיות בני/ות אדם, לפני שהם מרצים את המורה או מקבלים ציון טוב. תעשו כמוני.