הבגדים שלנו כבר מזמן לא רק מכסים את הגוף שלנו ושומרים עלינו מקור או חום. מצד אחד הם נועדו להבליט את יתרונות הגוף שלנו ולהסתיר את החסרונות, מצד שני, הם גם חלק מטאבו ברור של איסור על עירום. בחברה בה עירום בפומבי נתפס לעתים קרובות לפטיש, לא קל למצוא משפחות שחושבות דווקא אחרת ולא עושות מכך עניין.

כמה פעמים קרה לכם שנכנסתם בטעות לחדר של ההורים שלכם או הילדים שלכם וזכיתם בצרחת בהלה ודרישה לצאת מיד? איך אתם עצמכם מגיבים כשמישהו נכנס לחדר כאשר אתם בעירום חלקי או מלא?

"זה לא שאנחנו מסתובבים כל הזמן עירומים בבית", מסביר אורי אפשטיין, בן 44 ואב לתאומים-בת ובן. "התאומים היום בני 9.5 והכללים הם כאלה: הילדים גרים בחדרים נפרדים, מחוץ לחדר שלו אף אחד לא מסתובב בעירום מלא, אבל זה בסדר להסתובב עם תחתונים. אם יש אורחים בבית, אז כמובן מתלבשים. חוץ מזה, הילדים אוהבים מאד להתרחץ איתי".

כשאתם בתחתונים או בגדי ים?

"ממש לא. ברור שבעירום, המטרה היא לצאת נקי מהמקלחת. לרוב הם מתקלחים לבדם, אבל לפעמים זה כיף להם להתרחץ עם אבא. ברוב הפעמים, כשאני מתקלח הם כבר ישנים".

כלומר המקלחת המשותפת היא סוג של זמן איכות?

"כן, בהחלט אפשר להגדיר את זה כך. אשתי ואני עובדים שעות ארוכות ולכן זמן איכות הוא חשוב מאד, למשל, כשיש זמן בבוקר או בסופי שבוע, הילדים אוהבים להיכנס אלינו למיטה. אני ישן עם תחתונים, גם זוגתי ואין לנו עם זה בעיה. הילדים לעתים תכופות רואים אותנו בעירום או בעירום חלקי".

זה בסדר להסתובב בתחתונים. אורי אפשטיין והבנים

זה בסדר להסתובב בתחתונים. אורי אפשטיין והבנים

כלומר אין לכם בבית צעקות "צא מכאן, אני מתלבשת"?

" מהצד שלי לא. אשתי לרוב מעדיפה להתלבש בשקט בלי הילדים. הכל מאד טבעי ומובן מאליו".

באיזה בית אתם גדלתם? באתם מבתים ליברליים?

"אני זוכר את עצמי מתקלח עם ההורים שלי בגיל 3-4. גם בבית שלי זה היה מאד פתוח, וכמובן לא קשור למבוכה. גדלתי עם אחות שקטנה ממני ב-5 שנים. אני לא זוכר איזה משהו מיוחד, מה שבטוח זה לא בא מאיזה כיוון נודיסטי / נטורליסטי, כמו להסתובב עירום ליד האורחים. זה פשוט היה טבעי. למשל, זכור לי גם שכשהיינו קטנים וביקרנו אצל ההורים של אמא שלי, נהגו לקלח את הנכדים, אותנו ואת בני הדודים, יחד בחצר, עם צינור מים. גם אצל זוגתי שגדלה עם עוד שלושה אחים, הכל היה מאד טבעי ואם היו רוצים להסתובב בתחתונים, אז בסדר ואף אחד לא יצעק איכס על העירום של אדם אחר".

אז לדעתך זה לא משנה אם אדם לבוש או לא?

"אני לא בא מנקודת מוצא נודיסטית. זה לא נכון להגיד שאין הבדל בין אדם לבוש לאדם לא לבוש. יש הבדל, כמובן, ובכל גיל. אבל בתוך המשפחה הגרעינית זה משהו שבעיני זה סבבה, כמובן, כל עוד זה לא משהו שם את הילד במבוכה".

ומה אם בעוד שנתיים נגיד מישהו מהתאומים יגיד שזה לא מתאים לו יותר והוא או היא מרגישים לא בנוח?

"אני מניח שאני אשים לב לזה הרבה לפני אם משהו לא נוח או מביך למישהו מהם, כך שהם לא יצטרכו להגיד. אני וזוגתי נעלה על זה לפני-כן. כמובן שלא נעשה שום דבר שיביך אותם. זה הבית שלהם והם צריכים לגדול בסביבה בטוחה".

מה כל כך מפחיד בגוף עירום? 

"אני מאד מחנכת את הבנים שלי לפרטיות ומה מותר לעשות בבית, בתוך החדר או בחוץ", משתפת טלי (שם בדוי), בת 38, אמא לשני בנים, בן 11 ובן 8. "אין להם בעיה להיכנס לחדר שלי כשאני מתלבשת, אם אני עירומה ממש, אני פשוט אומרת להם בטון רגוע שאני מתלבשת ואז או שהם יוצאים או שנשארים אבל מסתובבים עם הגב".

מאמינה בלדבר על דימוי גוף. צילום אילוסטרציה: shutterstock

מאמינה בלדבר על דימוי גוף. צילום אילוסטרציה: shutterstock

זה בתוך החדר שלך או באמבטיה. ומה עם שאר החדרים בבית?

"אין לי בעיה להסתובב בבית עם תחתונים וחזייה. אגב, הגוף שלי מאד לא מושלם, יש לי עודף משקל, זה חלק מהשיח אצלנו בבית. אני מאד מאמינה בלדבר על דימוי גוף ולא רק לדבר, אלא גם ליישם. אחד מהבנים שלי רזה מאד, השני עם עודף משקל ואנחנו מדברים על זה שכל אחד ומבנה הגוף שלו.  כל אחד קודם כל צריך להרגיש נוח עם מה שיש לו. מפריע לך? בא לך לשנות? בוא נדבר על זה. אבל הכי חשוב, להיות מרוצה ממה שיש".

האם הם שואלים לפעמים שאלות שמביכות אותך?

"כבר בגיל צעיר היו להם שאלות למה הציצים שלי גדולים יותר משאר האימהות בגן או למה יש לי בטן גדולה. כמובן שזה לא הביך אותי, הייתי מסבירה, פעם אחרי פעם, שכל אחד והגוף שלו. וזה בסדר שיש מישהו עם גוף בצורה אחת ומישהו אחר עם גוף בצורה אחרת".

זה לא קצת שיפוטי לשאול שאלות כאלה?

"יש כאן אפס שיפוטיות וחטטנות, מדובר בילדים מאד פתוחים שמרגישים בנוח לשאול שאלות, בין היתר גם על הגוף שלהם. אני מאד מעודדת את זה – הם למשל, מתלבשים לידי, אבל הם יעדיפו שלא אכנס להם לאמבטיה. זה לא פוגם בהבנה שלהם מה זה פרטיות – יש רמות פרטיות שונות והם יודעים גם להבחין ולהבדיל, הם לא ישאלו אחרים, אלא ישאלו אותי ואני אסביר להם, כמובן כל אחד לרמת הגיל שלו".

את רואה הבדל בינם לבין ילדים אחרים מבחינת התפיסה?

"לדעתי כן, במובן חיובי. פעם היינו בבריכה ושמעתי ילדים אחרים מדברים ביניהם, למה מישהי לא רזה הולכת עם ביקיני ופתאום אחד הילדים שלי ענה: 'אז מה אם היא לא רזה? היא לא צריכה להרגיש לא בנוח עם הגוף שלה'. זה מאד ריגש אותי, כי עיקר העבודה שלי כאן, כמה שלי עצמי היה קשה בתור ילדה שהתמודדה עם עודף משקל בילדות, לא רציתי להעביר את זה אליהם. ונראה לי שהצלחתי. הייתי יכולה לבחור באופציה להתחבא ולהתבייש, אבל בחרתי להגיד – הנה, זה מה שיש. כמובן, לא אלך עם חוטיני בים, אבל כן אלך בביקיני או בגד ים אחר שארגיש בו נוח".

" עבורי זה היה הכי טבעי בעולם לראות את אבא שלי מתלבש ומתפשט"

שיפוטיות זה דבר נרכש, שבדרך כלל ולמרבה הצער מגיע מהבית. חוץ מזה, בסביבה שיפוטית לא קל למצוא את הדרך הנכונה והמתאימה לגדל ילדים תוך כדי מזעור תסביכים כלשהם, אבל גם זה משהו שמגיע מהבית והבחירה – בידינו.

עבורי זה הכי טבעי בעולם. צילום אילוסטרציה: shutterstock

עבורי זה הכי טבעי בעולם. צילום אילוסטרציה: shutterstock

"גדלתי בבית מאד ליברלי. עבורי זה היה הכי טבעי בעולם לראות את אבא שלי מתלבש ומתפשט לידי, גם את אמא", טוענת אורלי, בת 36 אם לשניים. "עד גיל 12 הייתי מסתובבת עירומה בבית. אחותי, לעומת זאת, הייתה ביישנית מאד והעדיפה להיות לבושה".

האם אי פעם הביך אותך העירום?

"אף פעם לא. כשגדלתי, הייתי מאד מופתעת לגלות שיש אנשים שמבחינתם זה טאבו, כי עבורי זה היה הכי טבעי בעולם".

את מסתובבת עירומה ליד הילדים שלך?

"עד עכשיו כן, אבל לאחרונה התחלתי קצת להתבייש מהבכור שלי, בן ה-8.5. הוא ילד מאד חבקן, אוהב לבוא לשכב לידי או עלי ולאחרונה שמתי לב שאני נבוכה מזה אם אני לא לבושה".

האם את מרגישה שזה משהו ייחודי למשפחה שלכם, העירום הזה?

"ממש לא, אני מכירה סביבי עוד אנשים שאין להם בעיה גם בגיל מבוגר להסתובב עירומים ליד ההורים שלהם".