מונולוג של מורה: "איך אני יכולה לחזק ביטחון עצמי של ילד, אם אסור לי לעודד אותו להיות מה שהוא באמת?"
"אמירות כמו שלך מכניסות עשרות אלפי נשמות צעירות אל מתחת לשטיח, להתחבא מהצל של עצמן. אסור לנו להגיע למצב שבו הילדים שלנו לא שלמים עם מה שהם, ומי שיהיה אחראי על הצלקות הנפשיות של דור שלם וההורים שלהם, הוא אתה" בלה רבוי מורה בתיכון זועמת
בסערת דברי הבלע ועידוד טיפולי ההמרה בחסותו של שר החינוך רפי פרץ אנחנו זוכרים להתייחס רק להומואים ולסביות בוגרים, ושוכחים שמאחורי כל הומו מוצהר, עומד ילד שהיה צריך לצאת מהארון בשלב מסוים.
למי שלא מכיר את הנושא מקרוב, טיפולי המרה אלו טיפולים פסיכולוגיים המתבצעים באמצעות רב שמטרתם להסביר לאותו בחור שהוא לא הומו, שאסור לו להיות הומו, שאלוהים לא רוצה שהוא יהיה הומו, ואם הוא חלילה יבחר להיות הומו – הוא יישאר לבד. ועדיין, הדבר המפחיד ביותר בכל הסיפור הזה, הוא לא עניין הטיפולים. הדבר המפחיד ביותר הוא העובדה שמר פרץ הוא שר החינוך במדינת ישראל.
בעוד כחודש וחצי תתחיל שנת הלימודים, ואני מתה מפחד. איך אני יכולה להסתכל לכל התלמידים האלו בעיניים, בידיעה שהבוס הגדול סבור שהם צריכים טיפול? מר פרץ, מטפלים במי שחולה. הומוסקסואליות היא לא מחלה. זוהי דרך חיים וזו בעיקר – בחירה אישית. עשרות אלפי תלמידים מקהילת הלהט"ב, חלקם בארון, חלקם כבר לא, יגיעו לכיתות רק כדי להבין שהנושא השנתי הוא "המרה".
אחרי שמונה שנים בתחום ההוראה בהן לימדתי הומואים, לסביות, ביסקסואלים, הומואים שלא ידעו שהם הומואים ואינסוף ילדים שלא הצליחו למצוא את עצמם, אני יכולה להצביע אך ורק על מגמה אחת: פחד. אותם אנשים בוגרים בני שלושים וארבעים שהזדעזעו למשמע מילות החושך של שר החינוך הם הבעיה הקלה שלנו. הילדים הם הבעיה האמיתית. לא ייתכן ששר החינוך בכבודו ובעצמו יחדיר פחד בעשרות אלפי תלמידים. הפחד להיות הם עצמם והפחד מתגובת הסביבה. תפקידה של מערכת החינוך הוא לייצר דור שהוא גירסה טובה יותר של הדור הקודם. כמה מדהים יכל להיות העולם שלנו אם מערכת החינוך הייתה מייצרת ילדים בטוחים בעצמם, מאמינים בעצמם ובעיקר – אוהבים את עצמם. אמירות כאלו עושות בדיוק את ההפך והן מכניסות עשרות אלפי נשמות צעירות אל מתחת לשטיח, להתחבא מהצל של עצמן. אסור לנו להגיע למצב שבו הילדים שלנו לא שלמים עם מה שהם. מר פרץ היקר, אתה מפספס ובגדול. הנחמה היחידה שלי היא הידיעה שרוב המורות והמורים בישראל חולקים עליך, אבל לצערי, לפעמים די בעגבניה אחת סרוחה, כדי לגרום למפולת ריקבון. כשהקודקוד חולה, הדרך לגיהנום מהירה מאוד.
מבין כל הילדים שיגיעו לבית הספר בראשון לספטמבר, חלקם יגיעו גם אליי, וחלקם משתייכים לקבוצת הלהט"ב. אני אמורה להיות שליחה של מערכת החינוך בישראל ולדעת להעביר את החומר בצורה הטובה ביותר, תוך כדי דחיפת התלמידים למצוינות עצמית. איך, לעזאזל, אני יכולה לחזק ביטחון עצמי של ילד, אם אסור לי לעודד אותו להיות מה שהוא באמת רוצה להיות? איפה האחריות שלי כאשת חינוך כלפי הילדים וההורים שלהם? האם אני מתחילה את שנת הלימודים עם ילדים סטרייטים טובים וילדים להט"בים סוג ב'? אתה יודע, כבוד הרב פרץ, שבריונות מתחילה בילד אחד שמעז? זה כל מה שצריך. כשעשו עליי חרם בתיכון, זה התחיל מילדה אחת שהחליטה שהיא לא אוהבת אותי והתגלגל לכל הכיתה. ובמקרה שלנו, אתה הבריון. למילים שלך יש משמעות אדירה לא רק כלפי קהילת הלהט"ב, אלא גם כלפי הסטרייטים. אלו שהם לא חולים, להגדרתך. כפי שהנהגת המדינה שלנו דואגת להסית בין הימין לשמאל, כך גם אתה מלבה שנאה כלפי הומואים ולסביות, על ידי סטרייטים. לא ייתכן שלהט"בים יוגדרו ככאלו המצריכים טיפול, ומי שלא מאמין באורח החיים הזה, יקבל רוח גבית משר החינוך בישראל. זו פצצה מתקתקת שתיגמר בבריונות כלפי ילדים להט"בים, ומי שיהיה אחראי על הצלקות הנפשיות של דור שלם וההורים שלהם, הוא אתה.
אתה טוען שמותר לך לחשוב אחרת?
אחד הדברים שמערכת החינוך אמורה ללמד, הוא חשיבה עצמאית. אנחנו מעודדים זאת בשיעורי חברה בבית הספר, אנחנו בונים מערכי שיעור שלמים שגורמים לילדים לפתח דיון, ואנחנו אוהבים כשהילדים שלנו מביעים עמדות. קבוצות המורים/מורות בפייסבוק מלאות בטבלאות וקבצים על כל דבר אפשרי, והכל כדי לגרום לכיתות א' עד י"ב לפתח קול פנימי ולזעוק אותו החוצה לעולם. השנה אני איישם את החשיבה הזו על עצמי, ואפלטר החוצה אנשים קטנים כמוך. כשר החינוך במדינת ישראל זו זכותך להביע עמדה בנושא רגיש שכזה, וכמורה במדינת ישראל זו זכותי לקחת את העמדה הזו ולדחוף אותה עמוק עמוק למקום שבו השמש לא זורחת. כמורה במדינת ישראל, זו החובה שלי לגרום לכל ילד וילדה להרגיש שלמים עם מי שהם, עם מי שהם רוצים להיות ועם החלומות שלהם.
אף שר חינוך לא ייקח את ההתחייבות הזו כלפי התלמידים שלי, ואף שר חינוך לא ישליט עלטה מוחלטת על הילדים היקרים שלנו. הלהט"בים שביניהם ימשיכו להגיע לבית הספר למרות ההנהגה, ולא בזכותה. הם ימשיכו לעשות זאת מידי יום כדי להזכיר לכולנו שהערך העליון הוא קבלה. לאף אחד מאיתנו אין את הזכות לקבוע עבור אחרים האם הם זקוקים לטיפול כזה או אחר. ילדי קהילת הלהט"ב הם לא סוג ב', וכמו שאמר עידו גרינברג הנהדר "הומו זו לא קללה. הומופוב דווקא כן".