בעקבות משבר הקורונה שהביא את הממשלה להטיל סגר מלא ובעקבותיו נסגרו גני הילדים, עלו שאלות רבות, שנותרו ללא מענה  שכבר מאתגרות את מערכת המשפט ובעיקר יצר קרע בין מפעילי גני הילדים להורים, אותם אנשים שהורים צריכים לסמוך עליהם יותר מכל, הפכו באחת לצד שני למתרס.

השאלה העיקרית שעמדה במוקד המחלוקת בתקופת הקורונה הייתה האם ההורים אמורים להמשיך ולשלם את התשלומים החודשים כסדרם בזמן שילדיהם נמצאים מחוץ למסגרות ולא מקבלים כל תמורה מהגן או האם על ההורים לשלם תוספת כספית (וכמה) מידי חודש כדי שהגן לא יתמוטט מבחינה כלכלית.

והנה, בסיום הסגר ופתיחת הגנים, הורים רבים מצאו עצמם מתמודדים עם סיטואציה מורכבת עוד יותר, בה נתבקשו על ידי הגן לחתום על נספח חדש לחוזה, לרוב כנגד רצונם. במידה ולא יצייתו לדרישת הגן, ימצאו עצמם ההורים והילדים נפלטים מן הגן וכולנו יודעים כמה מעט האפשרויות שעומדות בפני הורים, בטח חודש לפני תחילת השנה.  

הנספחים שנוסחו על ידי הגן היו יצירתיים ומגוונים, ומטרתם הייתה אחת – לגרום להורים לשאת בנטל הכלכלי שנגרם לגן כתוצאה ממגפת הקורונה, ומה שמטריד עוד יותר היא הדרישה מההורים לגדר את הסיכונים של הגן במקרים עתידיים, כאשר המדינה תטיל סגר נוסף או הגן או איש צוות יידרש להיכנס לבידוד ובעקבותיו תופסק פעילות הגן עד לסיום אותה תקופת בידוד.

למה צריך לשלם על גן סגור? צילום shutterstock

האם הנספח לחוזה חוקי בכלל?

צריך לזכור כי הגנים הפרטיים היו אמורים לקבל מהמדינה מענק של מאות שקלים ועד 1,200 שקל לכל ילד הלומד בגן, וכן פטור מארנונה לשלושה חדשים ופיצוי על הירידה בהכנסות (שניתן לעסקים קטנים).

נכון, חשוב להדגיש, ברגע שההורים נרשמו לגן וקיבלו לידם חוזה התקשרות הכולל את כל התנאים המסחריים והסכימו וחתמו על החוזה – נכרת הסכם מחייב בין הצדדים. בנקודה זו הסתמכו ההורים על המוסכם וכל צד ידע את זכויותיו וחובותיו.

סעיף 39 לחוק החוזים קובע כי על הצדדים לקיים את החוזה בדרך מקובלת ובתום לב וכבר ניתן לומר שכל מקרה נבחו לגופו. במידה וצד לחוזה פועל תוך התחכמות, תחבולה והכשלת הצד שכנגד – בהחלט יהיה ניתן לראות בכך חוסר תום לב.

אם נחזור לסוגיה המדוברת, שליחת הנספח להורים והדרישה לחתום עליו תוך השתת חיובים נוספים ו/או אפילו גריעה בתמורה אליה התחייב הגן, תוך חיוב ההורים להמשיך ולשלם את התשלומים לגן כסדרם – יכול להתפרש כחוסר תום לב תוך ניצול מצוקה של שכנגד (ההורים) מאחר ולא נותרה להורים כל ברירה אחרת המקימה לכאורה עילת תביעה בגין חוסר תום לב.

הרי בתחילת ההתקשרות בין הצדדים, יכלו ההורים טרם החתימה על החוזה לכלכל צעדיהם וידעו מבעוד מועד על מה חתומים . כעת ולאחר שהילד נקלט בגן, מצא את החברים שלו תוך שהוא מכיר ומזהה את הגננת והסייעות, אין להורים יכולת בחירה אמיתית ואף הורה לא יעביר את הילד לגן חלופי עם ילדים וצוות גן אחר רק בגלל שיקול כלכלי.

לכן, שליחת נספח לחוזה קיים, מבלי לאפשר להורים לנהל מו"מ על התנאים עולה לידי חוסר תום לב והפתרון אליו הגיעו הגנים אומנם היה פתרון קל ונוח עבורם, אך לטווח הארוך, בהחלט ניתן לומר כי פעולה זו פגעה ביחסי האמון בין הצדדים ולא מן הנמנע כי בעתיד הורים לא יחתמו בקלות רבה על חוזים מבלי שעו"ד ייתן את דעתו לחוזה.

עו"ד אסף אמון בעל משרד עורכי דין העוסק בדיני חוזים

עו"ד אסף אמון בעל משרד עורכי דין העוסק בדיני חוזים

מהו הפתרון המוצע?

לשיטתי, הגנים היו צריכים לפנות להורים הן בצורה כוללת והן באופן פרטנית ולבקש, בדגש על בקשה ולא על דרישה, לגלות הבנה ולבחון יחד מהו המתווה ההוגן שניתן להגיע אליו, מבלי לדחוק את ההורים לפינה, כדי לצלוח את המשבר בתקופה מורכבת זו.

במידה וההורה אינו מעוניין לשאת בתשלומים נוספים או אפילו אינו יכול נוכח מצוקה כלכלית, היה על הגן "לנשוך שפתיים" ולכבד את החוזה אשר נכרת בניהם מבעוד מועד, ולהמתין עד לסיום שנת הלימודים ולא לשלוח נספח הנוגד את הוראות החוזה.

הגנים לא מסכימים? הורים, אתם צריכים להתאגד ולנהל משא ומתן עם בעלי הגנים, אבל יותר מכך, זה הזמן לפנות למחוקקים. הכנסת צריכה לחוקק חוק שיסדיר מה הגנים יכולים לבקש בחוזה ומה לא. הגיע הזמן שיהיה חוזה אחיד מטעם המדינה כדי שהורים יפסיקו להיות שבויים של מסגרות החינוך הפרטיות. נכון, הצוותים בגן הם מסורים ומשקיעים עבודה מופלאה בילדים אבל   אין לשכוח כי ההורים הם צרכנים ולא שותפים עסקיים.

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת