בעת כתיבת שורות אלו, אני עדיין מתלבטת אם באמת לשלוח את הילדים לבית ספר.
מצד אחד, ראבק. המחשבה על שעתיים שלמות נטולות הקריאה ״אמא!״ מזכירה לי תקריב של עגלי זיעה מזדחלים אט אט במורד בקבוק זכוכית של קוקה קולה. אולי טעם החיים ישוב לרגע?

מצד שני, אני יודעת שמדובר בטירוף טוטאלי. מערכת החינוך שהייתה במצב קשה עוד לפני משבר הקורונה פשוט לא מוכנה בשום צורה לפתיחת שנת לימודים.

בריאות?

נתחיל מהקורונה עצמה. אחרי אחד הסגרים המחמירים בעולם, ראש המשטר בישר ש״ניצחנו את הקורונה״ וביצע ב-2 מיליון ילדים מה שנראה כמו הניסוי הגדול ביותר בבני אדם בזמן מגיפה. תוך יומיים המתווה קרס, הקפסולות התמזגו, המסיכות ירדו, החלונות נסגרו, המזגנים הודלקו והתחיל גל של הדבקות ובידודים שהפך את ישראל לסיפור אימה עולמי על מה לא עושים. למשאב היקר ביותר של מערכת החינוך, מורות ומורים (כולל בסיכון) ניקו 1.4 ימי שכר על כל יום היעדרות. לפי נתוני ועדת קורונה, אחרי ״הבית״, מערכת החינוך הייתה מקור ההדבקה המוביל במדינה, בפער. כמעט כפול נדבקים מאולמות אירועים ובתי כנסת.

האם נלמדו לקחים? על פניו, לא. משרד החינוך והבריאות כבר הודיעו שבגלל שיקולי תקציב ילדים מ-3 קפסולות בשכבה יתמזגו בצהרון. מורות ומורים שיוגדרו כבסיכון מוגבר יורשו להישאר בבית, אבל ללא תשלום. וכדאי לזכור שלהבדיל מאחרי הסגר, עכשיו נתוני ההדבקה בשחקים בחלק מהערים.

בריאות - ישראבלוף - צ׳ק.

שגרת למידה?

האתגר העיקרי שרואה מערכת החינוך בעקבות הקורונה היא איך לפצל את עצמה כדי למגר הדבקה ועדיין לקיים שגרת למידה. אין מספיק מורות ומורים כדי ללמד כיתות מפוצלות לקפסולות ולכן משרד החינוך הכניס אנשי ונשות צוות בלי ניסיון או הכשרה הולמת. האם משרד הבריאות היה מכשיר רופאים 15 שעות בזום לנתח חולים? כמובן שלא. אבל זה מה שעשה משרד החינוך.

מלבד כוח אדם חסר ניסיון והכשרה, מרבית התלמידים לא באמת יהנו משגרת לימודים. ההפך. הורים ותלמידים ברחבי הארץ מנסים לפענח מערכות שעות בהן לא רק שאין לימודים כל יום, הלימודים לא מתקיימים באותם ימים ובאותן שעות לאורך השבוע ושבוע אחר שבוע וגם לא תמיד באותם כיתות ומבנים. 

שגרת למידה - ישראבלוף - צ׳ק.

 

משרד החינוך לא חידש את החוזים עם אתרי התכנים הלימודיים. צילום shutterstock

משרד החינוך לא חידש את החוזים עם אתרי התכנים הלימודיים. צילום shutterstock

למידה מרחוק?

נמשיך עם מה שמכונה ״למידה מרחוק״. לפי המתווה כיתות ה׳-יב׳ הולכים להסתמך במידה רבה על למידה מקוונת. אבל משרד החינוך לא חידש את החוזים עם ספקי התוכן הדיגיטליים (אתרים כלליים כמו אופק של מט״ח וגלים של סנונית וגם מתמקצעים כמו עשר אצבעות למתמטיקה, קוד מאנקי לתכנות, סרטוני ידע כללי כמו בריינפופ ועוד). על פי ליאור דטל בדה-מרקר קוצץ רבע מהתקציב של מנהלות ומנהלים לתכנים דיגיטליים דווקא בשנה שנשענת בצורה חסרת תקדים על תכנים דיגיטליים!

הנחת העבודה לכאורה של משרד החינוך היא שתכנים יועברו בזום על ידי צוותי הוראה, למרות שכבר הבנו שאי אפשר להעתיק לזום את מה שקורה בכיתה, ושההוראה בזום יכולה לייצר, אולי, מוטיבציה ללמידה מקוונת עצמאית, בעזרת תכנים איכותיים מותאמים לו היו כאלה. 

משרד החינוך גם קיצץ 70-80% מתכנית הלימודים ובזאת לא רק פטר את עצמו מאחריות על השכלת הילדים, אלא גם ממינוף ההזדמנות לפרוץ דרך בהוראה שמשלבת באמת כלים דיגיטליים.

״למידה מרחוק״ - ישראבלוף - צ׳ק.

שר החינוך החליט לפתוח את כל בתי הספר כולל בערים אדומות בניגוד לעמדתו של פרוייקטור הקורונה. הקבינט החליט שלא להחליט עד חמישי

עד כאן החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שהמתווה של משרד החינוך כל כך מנותק, מטומטם ואכזר שהוא מחנך את הדור הצעיר לבוז לסמכותנות הברוטלית שמאפיינת את השלטון. אולי הסיבה הטובה היחידה לשלוח ילדים בתנאי הכאוס ובזיון הללו לבית הספר, היא כדי שהם יהיו חלק מהשינוי שמערכת החינוך, והחברה שלנו, כל כך צריכים.