מתי באמת התחילו להתווכח על לבישת מכנסיים קצרים?
כמדי שנה, השאלות על לבישת מכנסיים קצרים בבתי הספר חוזרות. מתברר שהוויכוח הזה לא התחיל בשנים האחרונות אלא עוד טרם קום המדינה והתמונות החביבות כל כך של נשים במכנסיים קצרים עוררו אף הם מחלוקת
הקיץ בעיצומו, שוב קשה לשהות יותר מדקות ספורות מחוץ לחלל ממוזג ושוב אין מקום לזוז בחוף הים. עם שובה של מערכת החינוך לתפקוד מלא, אפשר להיזכר בסימן נוסף של ימי הקיץ המתקרב: הוויכוח על לבישת מכנסיים קצרים בבתי הספר, ובעיקר כשמדובר בתלמידות.
מתברר שסוגיית המכנסיים הקצרים בבתי הספר ובכלל לא נולדה בשנים האחרונות, ואפילו לא עם הקמת מדינת ישראל. נשים שלבשו מכנסיים קצרים עוררו תרעומת עוד בשנות המנדט הבריטי, וגם בתל אביב – שהיא היום אולי הסמל המוביל לעיר ליברלית וחילונית בישראל.
נערים בחוף הים בתל אביב, שנת 1983. מתוך אוסף דן הדני, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
הלמן מתארת במחקרה על האופנה בישראל חלוקה בין "הדגם הפשוט" שהתאפיין בבגדים פשוטים וישרים, צווארון פתוח ושרוולים מקופלים (חשבו על שרוליק של הקריקטוריסט דוש); לבין "הדגם המהוגן" שהתאפיין בהידור ובסגנון אירופי, למשל חבישת מגבעות לגברים, כובעים לנשים, לבישת חליפות או שמלות ערב. במסגרת "הדגם הפשוט", שטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים, נהגו גם נשים ללבוש מכנסיים קצרים בשעות היום לנוכח מזג האוויר החם – ובשנות העשרים והשלושים מיזוג האוויר עוד לא היה נפוץ כמו היום. אופנת המכנסיים הקצרים נפוצה יותר ויותר בתל אביב של שנות השלושים.
נערים מ"ברית הנוער הקומוניסטי". צילום: רודי ויסנשטיין, הצלמניה.
הנוהג הזה – הגיוני אולי מבחינה אקלימית – לא עבר חלק בעיני חלק מתושבי העיר. במכתב ששלח אחד מתושבי העיר לראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף הוא מתרעם על נטייתן של בנות תל אביב להלך ברחוב לבושות מכנסיים קצרים ומעשנות סיגריה: "הבחורה המטיילת בפרהסיה במכנסיים קצרים וסיגריה בפיה – היאך תהיה אח"כ אם עבריה המקימה בית חדש בישראל? הזאת נעמי?". במיוחד עלה רוגזו על שנשים מטיילות כך בסמוך לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי.
ד"ר הלמן מביאה במחקרה סיפור על התנגשות גדולה נוספת, שנבעה – ממש כמו בשנים האחרונות – סביב תלבושתן האחידה של תלמידות. בשנת 1938 ביקשה עיריית תל אביב להנהיג תלבושת אחידה בכל בתי הספר העירוניים. הרבנות של תל אביב מיהרה לדרוש ממחלקת החינוך של העירייה שיאסרו על בתי ספר לקבוע תלבושת "בצורת מכנסי גברים לתלמידות". הרבנות הגדילה לעשות ושלחה גם חוזר למורים בו ביקשו לייעץ לתלמידות להימנע מלבוש "בלתי הגון זה". על פי הרבנים, לא יתכן "שמחלקת החינוך תיתן הגושפנקא הרשמית שלה לתלבושת בלתי צנועה שהלהיטות אחרי האופנה הנועזה ביותר הוציאה לרחובותינו". במחלקת החינוך מיהרו להרגיע שהוסכם כי בנות ילבשו שמלות ובנים ילבשו חולצה ומכנסיים. עוד לפני האפיזודה הזאת, ביקשו הרבנים להלין בפני ראש העירייה ישראל רוקח על "מנהג מכוער ההולך ומשתרר בתוכנו…של לבישת מכנסי גבר על ידי נשים צעירות המגלות שוקיהן בצורה בלתי צנועה בהחלט". בתשובתו של ראש העיר הבטיח שהורה לנסח חוק שיאסור על נערות לבוא במכנסיים לבית הספר.
ילדים בבית ספר בתל אביב. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
בכפרים – המושבים והקיבוצים – היה "הדגם הפשוט" של הלבוש נפוץ אפילו יותר מאשר בעיר. ביישובים אלו השתלב הדגם הפשוט עם הצורך בבגדי עבודה, שהיו סמל חשוב בחברה הקיבוצית. כך, גם בהתיישבות הכפרית נהגו נערות ונשים ללבוש מכנסיים קצרים בימי החום, לבוש מתאים יותר לעבודה מאשר שמלות וחצאיות. מובן, שכמו בעיר, המכנסיים הקצרים היו נפוצים יותר בקרב בנות הדור הצעיר, ואילו נשות דור המייסדים של הקיבוצים המשיכו לרוב ללבוש שמלות וחצאיות פשוטות וישרות. לצד זאת, בשנים מאוחרות יותר, אפשר להזכיר גם את מורשת הלבוש של הפלמ"ח שהשפיעה על האופנה המקומית. על פי הפולקלור הפלמ"חניקי, היו הלוחמים לבושים ברישול, וזוהו בקלות – גם הלוחמות – על ידי חולצות הכותנה ששרווליהן הופשלו עד מעל המרפק ועל ידי המכנסיים הקצרים.
ילדות מתעמלות, שנות החמישים, מתוך ארכיון קיבוץ כנרת
**
הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית.
הכתבה מבוססת על מאמרה של ד"ר ענת הלמן "תורה, עבודה ובתי קפה: דת ופרהסיה בתל אביב המנדטורית", מתוך כתב העת "קתדרה", חוברת 105, תשרי תשס"ג / ספטמבר 2002, ועל ספריה "אור וים הקיפוה: תרבות תל אביבית בשנות המנדט" ו-"בגדי הארץ החדשה: מדינת ישראל הצעירה בראי הלבוש והאופנה". אנו מודים לד"ר הלמן על עזרתה בחיבור הכתבה.
תרצו לספר לנו עוד על הנושא? מזהים מישהי או מישהו המופיעות/ים בתמונות שבכתבה? כתבו לנו בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.
React to WordPress
