20 שנה בדיוק חלפו מאז שהוקמה התכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב, התכנית היחידה בישראל לתואר ראשון שעוסקת באופן מעמיק, חושב ובלתי מתנצל באופנים שבהן המגדר שלנו משפיע על כל מרחבי החיים - הציבוריים והפרטיים, לרבות משפחה, עבודה, תרבות ופוליטיקה. ??בנושאי מגדר ונשים ובאופן השתלבותם מהפרט אל הכלל ולהיפך – מהציבוריות והמרחב הציבורי ולזה הפרטי, שמתרחש בחיי המשפחה ובין בני הזוג.

ועדיין, הרבה לא יודעות (ובטח שלא יודעים) מה זה לימודי מגדר. כיום, רק בארבעה תיכונים בישראל מלמדים את נושא המגדר לבגרות, ולרוב המוחלט של יוצאי ויוצאות מערכת החינוך אין מושג מה זה פמיניזם. התנועה החברתית החשובה והמשפיעה ביותר של המאה ה-20 לא נלמדת בבתי הספר. הקריאה ללימודי מגדר מגיל גן עדיין לא מיושמת במרבית הרשויות בישראל ולמרות ההישגים של הימים האחרונים עם 9 שרות בממשלה החדשה, על ייצוג נשי בפוליטיקה ובממשלה כמו במדינות סקנדינביה אפשר רק לחלום. 3 נשים בלבד עומדות בראש 125 החברות המובילות במשק. אפס נשים עומדות בראש חברות ממשלתיות. אז חגיגת ה-20 היא הזדמנות מצוינת לשוחח עם פרופ' דפנה הקר שעומדת בראש התכנית בשלוש השנים האחרונות.

פרופ' דפנה הקר, ראשת התכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב

אז את אופטימית או פסימית אחרי 20 שנה כשזה המצב?

"הימים שבהם אני קמה פסימית הם הימים שבהם אני קוראת על עוד גורו שתקף מינית ורבים ידעו ואיש לא עשה דבר או שאני קוראת שוב את הדוח על פערי השכר שעומד על 30% כבר שנים ולא מצטמצם, או על עוד אירוע בהפרדה מגדרית שהתקיים במימון רשות מקומית. ואז נשאלת השאלה איך אחרי שאנחנו יודעים ויודעות כמה חשוב השוויון המגדרי, ההתקדמות בנושא כל כך איטית? זה עלול להרפות ידיים. אחד הדברים שחשוב לעשות הוא להטמיע חינוך לשוויון מגדרי במערכת החינוך. בינתיים, למרבה המזל, הפמיניזם והפמיניסטיות הפסיקו לחכות למערכת החינוך הלאומית, ויש התרחשויות מרתקות שבאות מהשטח והן ממלאות אותי אופטימיות: מרחב וירטואלי מלא פעילות, החל מעיתונאות פמיניסטית וכלה במאבקים נגד אלימות נגד נשים; קהילות של מורות ומורים שמייצרות תכנים של לימודי מגדר לכל הגילאים; פיתוח של פונט א-מגדרי שמצטרף למפעל השפה הכפולה של ח"כ מרב מיכאלי שסוף סוף הופך לנחלת רבות ורבים; והורים שמארגנים ומשתתפים בקורסים אודות חינוך לשוויון מגדרי ולמיניות בריאה עבור ילדיהם. התוכניות האקדמיות ללימודי מגדר, שקיימות בכמה מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מהוות מקור ידע מחקרי לכל הפעילויות האלה, וחממה להפצת הידע ולתרגומו לעשייה חברתית ומקצועית בהרבה מרחבים נוספים. למשל אתן כמה דוגמאות שפורסמו בישראל בשנים האחרונות וכוללות מחקרים על פערי השכר בשוק התעסוקה; מחקרים המראים שאבות לא נוטלים חלק שווה בעבודות הבית; מחקרים על אלימות כלכלית; מחקרים אודות ההשפעה של השימוש בלשון זכר על ציונים של בנות בבחינות; מחקרים על אקטיביזם פמיניסטי ואקטיביזם אנטי-פמיניסטי של גברים, ועוד ועוד."

החל מיום ראשון האחרון, יש לנו שרה פמיניסטית, מרב מיכאלי, שלוש נשים בקבינט, תשע שרות, מה המשמעות של זה מבחינתך?

"ההצלחה של מרב מיכאלי היא באמת דוגמא אני מקווה לשינוי במובן שבו נשים מבינות את החשיבות של כוח נשי פמיניסטי בפוליטיקה. ראינו את זה בתמיכה שהיא קיבלה בקמפיין הקצר שניהלה ומספר השרות הוא נהדר אבל צריך לזכור שגם בממשלה הקודמת היו שמונה שרות ולכן לא להתבלבל בין ייצוג מספרי לייצוג מהותי ולמרבה הצער היו כבר שרות שלימדו אותנו שאין קשר בין זהות מגדרית לערכים פמיניסטים ולכן היום אני פחות מסתכלת על מגדר ויותר על תפיסת עולם. השר עודד פורר למשל שהיו הרבה שהתנגדו לבחירתו לתפקיד ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ובזמן הקצר הוא עשה רבות. זה לגמרי קשור לאחד האתגרים שבפנינו לעודד גברים ללמוד לימודי מגדר."

יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי צילום רון קדמי

אולי המילה 'פמיניזם' היא זו שמרתיעה רבות ורבים כל כך?

"תראי, אנחנו מדברים על אותה תנועה שבזכותה לנשים מותר ללמד ולבנות מותר ללמוד, ובטח לבחור ולהיבחר ועדיין היא מועלמת מספרי הלימוד, ומופקרת לסטראוטיפים כמו "שריפת חזיות", "שנאת גברים", ו"מורמרות". זה הרי לא זה. לכאורה אפשר להמיר את המילה פמיניזם בשוויון מגדרי או הוגנות מגדרי אבל אני מאלה שמסרבות להעלים אותה, יש כאן היסטוריה אינטלקטואלית, היסטוריה של מאבקים חשובים והפיתרון הוא לא לברוח מהמילה הזו אלא ללמוד אודותיה."

מה זה בעצם 'לימודי מגדר'?

"לימודי מגדר הם רב-תחומיים ויונקים ממדעי הרוח, החברה, משפטים, אומנויות, ועוד. בבסיסם, המסד התיאורטי הפמיניסטי העשיר – עם שפע זרמים שונים, החל מפמיניזם ליברלי שקורא לשוויון הזדמנויות לנשים, דרך פמיניזם שמתמקד ביחסי הכוח בין המינים ובשליטה של גברים בנשים, ופמיניזם שחוקר את האתיקה האלטרנטיבית שנשים מפתחות מתוך עבודת הטיפול באחרים, ועד פמיניזם שבוחן 'שילובי מייצבים' – שבוחנים מגדר בהקשרים של גזע, לאומיות, מעמד, ועוד. רובד תיאורטי נוסף נשען על תיאוריות קווריות שחושפות את הנזילות של הזהויות המגדריות ואת המחירים הכבדים שגובה הקטגוריזציה הנוקשה "אשה" / "גבר". בין היתר, אי אפשר להבין את ההיסטוריה ואת המשמעויות העכשוויות של חודש הגאווה שאנחנו בעיצומו, בלי להבין את הרובד התיאורטי המרתק הזה."

"זה לא תואר רגיל שעובד רק על האינטלקט. זה תואר שמתחבר גם לחלקים הכי אינטימיים של החיים ושמספק עדשה הוליסטית שאי אפשר יותר להסיר. החל מהשאלה מי רחץ או רחצה את הכלים הערב וכלה בהתבוננות בסרטי קולנוע, ואפילו התבוננות במראה – שום פעולה כבר לא מחוץ להבנה התיאורטית והאמפירית של האופנים הרבים שבהם העולם מבנה מגדר – כלומר מתייחס אלינו שונה בגלל שנולדנו זכרים או נקבות. בעולם אידאלי, מערכת החינוך הייתה מלמדת פמיניזם – הלכה ולמעשה - מגיל הגן ועד התיכון. בעולמנו, שרחוק מאד מהאידיאל הזה, התואר האקדמי בלימודי מגדר חשוב מעין כמותו. כתואר ראשון, שניתן רק באוניברסיטת תל אביב, הוא ה"דו" המושלם למגוון תארים שנלמדים במתכונת דו-חוגית. דמיינו, למשל, עשרות סטודנטים וסטודנטיות לפסיכולוגיה שמשלבים את התואר עם לימודי מגדר – זו ממש מהפכה בתחום. הרי איך אפשר לטפל בלי להבין מגדר? או, עשרות סטודנטים וסטודנטיות לחינוך שמשלבים מגדר, או משלבי ערבית-מגדר, תקשורת-מגדר, כלכלה-מגדר... החברה הישראלית הייתה נראית אחרת בכל התחומים האלה."

600 בוגרות (וקצת בוגרים) כבר סיימו את הלימודים בתכנית למגדר ונמצאות כיום בסקטור הפרטי, הציבורי והאזרחי, ובתחומים מגוונים כמו משפטים, חינוך, פסיכולוגיה ותקשורת. פרופ' הקר, בעצמה לא רק מרצה וחוקרת, אלא גם אקטיביסטית, ומאז מינויה פועלת ליצירת חיבורים בין האקדמיה לעשייה הפמיניסטית בשטח. אחד הפרויקטים שהובילה נקרא 'מתחברות להשפעה' ביחד עם ארגון NCJW שגם נתן את המענק הראשוני לפני 20 שנה שאיפשר את הקמת התכנית. הפרויקט בהובלת לירון פלג הדומי מכנס מנכ"ליות של ארגונים פמיניסטיים, חושף אותם לידע אקדמי רלוונטי, ולכלי מנהיגות עכשוויים ומקדם יצירת רשת שיתופי פעולה לטובת החברה הישראלית כולה.  

כנס בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב

את מזהה את הבוגרות שלך במעגלי ההשפעה הפמיניסטית כיום?

"כן, בהחלט. יש לנו בוגרות שהן מנכ"ליות של עמותות ולווא דווקא עמותות לקידום נשים אלא לקידום החברה בישראל כמו לובי 99 והטלוויזיה החברתית, אבל לימודי המגדר ציידו אותן בעדשה הביקורתית שמאפשרת לזהות עוולות חברתיות ואת הכלים לתקן אותן. הרבה בוגרות נוספות פנו להוראה בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, חלקן עיתונאיות היום ואחרות משתלבות בשדות אחרים ומפיצות את הבשורה."

ואת מבקשת להביא את הבשורה בעצמך באמצעות חוגי בית?

"כן. פרסמתי בפייסבוק שכל מי שיצליח לארגן עשר מתעניינות ומתעניינים בלימודי מגדר אך לא בטוחים אם זה באמת מתאים להם, יזמינו אותי הביתה, כמו לפני בחירות, ואני אסביר על מעמד נשים בישראל וכמה התואר ללימודי מגדר מעניין וחשוב. הבטחתי להגיע לכל מקום בארץ בחודש הקרוב ויש כמה התארגנויות."

עברו 20 שנה, מה היעדים מבחינתך ל20 הבאות?

"התקווה הגדולה שלי לעתיד היא הרחבת המעגלים שיזכו בתואר הזה – נשים חרדיות, גברים, אנשים עם מוגבלויות, צעירות בסיכון, סבתות... בעיני אלו לא לימודי מותרות אלא לימודי זכות וחובה. כדי שזה יקרה האוניברסיטאות שבהן יש לימודי מגדר צריכות לעבות את המשאבים ובעיקר את סגל החוקרות והחוקרים כי אחת הבעיות היא שהמוסדות גאים בלימודי מגדר אבל לא מספקים לתכניות האלה את המשאבים שמקבלים חוגים בסדר גודל דומה."

**

בחמישי 17.06 בין השעות 12:00-19:30 יערך אירוע חגיגי לכבוד 20 שנה להקמת התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב במוזיאון הטבע.