ברשימת הסיבות הבנאליות שבגינן גברים אונסים נשים ומתייחסים אלינו כאל חפץ שכל מטרתו העונג האישי שלהם - ולא חלילה כסובייקט בעל רצון משל עצמו - עומדת העובדה שהם פשוט יכולים לעשות את זה. כגברים בעולם שנשלט על ידי גברים הם יודעים, היטב, שעם כל הכבוד לחוק הפורמלי והיבש שחוקקה מדינת ישראל, אונס של אישה, שלא נאמר הטרדתה ותקיפתה מבלי לחדור את גופה, זה לא הדבר הכי נורא שהם יכולים לעשות. הלך הרוח הציבורי לא רק שנוטה לעמוד לצידם, בין אם הואשמו על ידי בית המשפט או לא, אלא לא רואה במעשיהם סכנה אזרחית על כלל החברה, כי אם עניינים שבינו ובינה וגם - ואולי בעיקר - מעין דרכו של עולם.

הם יודעים היטב שלו יגנבו מקופת הציבור, אז התגובה לכך תהיה קשה הרבה יותר. שהציבור יכעס, שירגיש נבגד, ושגם יהיה להם קשה הרבה יותר לשכנע את אותו ציבור שהם חפים מכל אשמה. הם גם יודעים שאם יבגדו במדינה, אם יוציאו דיבתה רעה, ירגלו כנגדה, יקיימו שיתופי פעולה עם מי שמוגדרים כאויביה, אז הם יכולים לנפנף לקריירה שלהם לשלום. במילים אחרות, הם מבינים היטב שאלימות כלפי נשים לא נחשפת כהפרה של הסדר הציבורי על ידי הרוב, ושגם בתי המשפט לא נוטים לראות בכך תופעה שיש למגרה בכל מחיר, ומתוך כך אין להם הרבה סיבות להרגיש שחוקים שחוקקו בנוגע לתקיפה, הטרדה ורצח יעמדו להם באותה המידה כאשר יבוצעו על ידיהם כלפי נשים.

בסיטואציה הזו - וכשהגשת תלונה והליכה למשטרה הם תהליך שלא מיטיב עם נפגעות, ונדירות הפעמים שבהן נעשה דרכו צדק עבורנו - עולה חשיבותו של בית המשפט בהבניית מציאות אחרת. מציאות שבה אלימות כלפי נשים, על כל סוגיה, היא כתם שקשה לצאת עמו לרחוב, שמקשה על המשך חייך, שלא מאפשר לך לקבל הנחות. למזלם של אותם גברים, זוהי דווקא מערכת המשפט שמוכיחה פעם אחר פעם כי גם היא אמונה על שמירת הסדר הטוב של הגברים, וכי היא לא רואה בחומרה הנדרשת את סל העבירות שמבוצעות כלפי נשים מתוקף היותן נשים.

כך קורה שגם בתוך מציאות שבה לא עובר כמעט יום שבו אנחנו נחשפות להרגליו האלימים של בכיר כזה או אחר במפגשו עם נשים במקום העבודה שלו, או בכלל, פוסק בית המשפט 6 חודשי עבודות שירות לגבר שהודה באונס שביצע ושנגדו עומדות עדויות של נשים רבות אחרות שמספרות כיצד אנס אותן, באותו האופן, ולא בחל לעשות שימוש בסם האונס כדי לכבוש את גופן. הציפייה היתה שמאחר שגם שופטים ושופטות בתוך עמם חיים, וקוראים כמו כולנו את העיתונים, תחלחל לנפשם ההבנה שמדובר בתופעה רחבת היקף, כזו שיש להגיב אליה ביד קשה. העובדה שפסק הדין בעניינו של יניב נחמן הוא מגוחך ומבהיר ששופטים ושופטות בישראל לא נותנים לעובדות לבלבל אותם, יכולה לספר לנו גם על הבאות.

בין רשימת הבאות עלינו עומד הדיון של וועדת השחרורים בקיצור עונשו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שלהזכירכן הורשע בשתי עבירות אונס ובעבירת מעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בעבירה של הטרדה מינית כלפי ה' מבית הנשיא, בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי ל' מבית הנשיא ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט.

קצב הוא עבריין מין סדרתי שנגזרו 7 שנות מאסר בפועל, כמו גם שנתיים על תנאי ופיצוי על סך 125,000 שקלים לנפגעות. מאז ועד היום לא הכיר קצב במעשיו, והוא ממשיך לטעון לחפותו. פועל יוצא של היעדר הכרה מצדו במעשים שמיוחסים לו, הוא היעדר הבעת חרטה - עניין קריטי באפשרותם של אסירים ליהנות משחרור מוקדם על בסיס התנהגות טובה, כמו גם לצאת לחופשות.

זה נכון אם אתה לא קצב. באותו האופן שבו קצב פעל כאשר כפה על נשים סביבו מין, כלומר מתוקף האמונה הבלתי מוגבלת שלו במעמדו הרם והעובדה שהוא גבר במעמד רם ומתוך כך עומדת לו הזכות לכפות על נשים מין ולא לעמוד למשפט, כך פועל קצב עם זכויותיו כאסיר מאז שנאסר. הוא לא חושב - והאמת שהמערכת גם לא גורמת לו לחשוב שהוא טועה - שאותם החוקים שתקפים לכלל האסירים תקפים גם להוד רוממותו. אז הוא מגיש בקשות לחופשות, מבלי להביע כל חרטה ולהודות במעשיו, ומקבל אותן. וכעת, על אותו הבסיס הוא מבקש גם שחרור מוקדם, ואפשר רק לקוות שוועדת השחרורים תפתיע אותנו לטובה ולא תוציא אותו לחופשי, שכן שחרור מוקדם לא פעם תלוי ועומד, בין היתר, על הבעת החרטה של האסיר.

לאור המציאות היומיומית שבה אנחנו חיות, ולאור מקרי העבר והיציאות של קצב לחופשות, אי אפשר לצערי להיות בטוחות שאותו הדין יהיה תקף גם לקצב, ושאכן בזמן הדיון בבקשתו לשחרור מוקדם תעמוד למול וועדת השחרורים העובדה כי הוא לא הודה במעשיו ולא התחרט, וכי מעבר לכך, מתוקף מעמדו הרם בעבר כנשיא מדינת ישראל, ומתוקף העובדה שנשים מהוות יותר מ-50% מהציבור בישראל, ראוי להעביר מסר חד וברור גם דרך קצב. מסר שאומר לגברים בכל עמדה שגופן של נשים לא הפקר במדינת ישראל.

במדינת חוק היה אפשר להניח שבשום סיטואציה וועדת השחרורים לא תעניק לקצב שחרור מוקדם. במציאות הישראלית שבה החוק הוא לא יותר מעניין פורמלי הנתון לדיון ותלוי בזהות העובר עליו התחושה היא שאנחנו רק יכולות להחזיק אצבעות. אם בתוך כל הידיעות של השנה האחרונה אנס יצא מבית המשפט עם 6 חודשי עבודות שירות ובית המשפט יותר דאג לשמו הטוב שנפגע, כאילו שמו לא נפגע מעצם העובדה שאנס, אז באמת שאין לנו הרבה מה לעשות חוץ מאשר לקוות להפתעה לטובה, ולהסיק שהיכולת שלנו ליהנות מהחוק מוגבלת עד מאוד.