שי ניצן, פרקליט המדינה, מה לדעתך צריכה לעשות כעת הנערה בת ה-17 שעברה, כך על פי החשד, אונס קבוצתי בהרצליה ואחד מתוקפיה, שמסתובב בעולם חופשי לגמרי, הגיע אמש לביתה, לכאורה, ואיים עליה? מה אתה היית עושה? מה היית עושה אם הנאנסת הייתה אשתך או אחותך או בתך?

מבט קצר על הטוקבקים, רפרוף על סטטוסים ופוסטים ברשתות חברתיות מגלה את התשובה של הקהל הרחב לשאלה הזו:

"אם זו הייתה הבת שלי הייתי מוריד לו את הראש בגרזן"

"לא מבין איך הוא עדיין חי"

"מי ששחרר את האפס הזה צריך לשבור לו את הידיים והרגליים"

"אני לא בעד לקחת את החוק לידיים אבל בחיי שהמדינה לא משאירה ברירה"

אתה מבין, שי, הטוקבקיסטים כבר הכריעו וכדרכם המתלהמת של טוקבקיסטים, הם בחרו במשפט שדה. לדידם, יש לחרוץ את גורלו של הבחור, לעשות בו שמות, "להוריד" אותו. אני לא מציעה לומר אמן על דעת הקהל אבל נראה לי שבמקרה דנן שווה לפחות להקשיב למסר החשוב שעולה ממנו. והמסר, שי ניצן, אליו עלייך לשים לב הוא: אתם לא משאירים לנו ברירה.

וזו האמת העצובה. נראה שהמדינה הזו יותר ויותר לא משאירה ברירה לנפגעות תקיפה מינית. אם נאנסת ואין בך את הכוחות הנפשיים לפגוש פנים מול פנים את האנס שלך ולהתעמת עמו נותרו בידייך שתי אופציות: הראשונה- לקחת את החוק לידיים, לפגוע באיש שפגע בך ולסיים כמו יונתן היילו: בעונש מאסר ארוך בצורה בלתי נסבלת. השנייה- לא לספר על כך לאיש. את ההשלכות של הבחירה באופציה השנייה ניתן לחלק לשתי אפשרויות- בראשונה את שותקת, מרימה את עצמך מהרצפה, הולכת מתישהו לטיפול, משקמת את חייך וממשיכה הלאה. בשנייה את שותקת, מתקשה להתמודד עם הזוועה הזו ומתאבדת. בשתי האפשרויות את שותקת. איש לא יודע על מה שקרה.

ואם זו הייתה מדינה נורמלית, שי ניצן, ואם אתם שם בפרקליטות הייתם עושים את העבודה שלכם כמו שצריך הייתה גם אופציה שלישית, זו שאמורה להיות האופציה הטובה מבין השלוש, הדבר הנכון, ההגיוני, המוסרי והמשתלם ביותר לעשות - להתלונן במשטרה.

תחת האופציה הזו את מוסרת בקושי רב את עדותך, נחקרת ברגישות וביעילות, המשטרה אוספת את הראיות, עוצרת את החשודים ונגד האנס שלך מוגש כתב אישום. הוא מקבל עונש ראוי על העבירה שביצע, את מקבלת צדק או לפחות משהו שמתקרב למונח האמורפי הזה ובעיקר - את מצילה את הבחורה הבאה מציפורניו של זה שתקף אותך. ככה זה אמור להיות. אדם שבוצע על גופו או על רכושו עבירה אמור לראות צדק ואמור לדאוג שהעבירה הזו לא תבוצע שוב על אדם אחר.

העניין הוא, שי ניצן, שהארגון שאתה עומד בראשו, יד ביד עם המשטרה ובתי המשפט, מחקתם את האופציה השלישית. היא לא קיימת יותר. מחיקה איטית, דורסנית וכואבת שמובילה לאמת בלתי נסבלת: משתלם להיות עבריין מין במדינת ישראל. לא משתלם להתלונן על עבירות מין. זו אמת מחרידה שקשה להודות בה אבל בחיי, לעתים רחוקות יוצא משהו טוב מתלונה במשטרה על אלימות מינית.

שפע של בירוקרטיה מתישה, ריצות בין דיונים בבתי משפט, רשתות חברתיות ופרקליטי התוקפים (לכאורה) שמתעסקים בשאלה הרת הגורל אילו תחתונים לבשה המתלוננת, כלי תקשורת שעשויים לכנות את האונס האלים בשם "יחסי מין" ולבסוף שחרור של התוקפים כי "אין מספיק ראיות" שזה, בתרגום לעברית "עשינו חרא של עבודה באיסוף ראיות וחרא של עבודה בהגנה על המתלוננת" ושיהיה בהצלחה.

אם איתרע מזלה, התוקף שלה לא יסתפק באונס קבוצתי. הוא יבוא אליה הביתה ויאיים עליה דרך החלון. למה הוא יעשה את זה? כי הוא חלאה אבל בעיקר - כי הוא יכול. כי אף אחד לא באמת מגן עליה וכי עורכי הדין שלו דווקא עושים עבודה נהדרת בלהגן עליו. החיים שלה ימשיכו להיות גיהינום. החיים שלו יהיו כתמול שלשום.

אם היא נולדה עם מזל, משפחה תומכת וכוח נפשי להתמודד ואם במקרה, האנשים שהיו אמורים לעשות את העבודה שלהם נאמנה באמת עשו אותה, ייתכן שהאנס ייעצר ושהמעצר יוביל למשפט. ייתכן גם שהיא תזכה לראות אותו מורשע. אבל אז תמתין לה סאגת גזר הדין. בואו נודה באמת: אם לא מדובר באב שתקף את בנותיו בנות השש או באנס סדרתי נוסח בני סלע, סביר להניח שהתוקף שלה יצא לחופשי די מהר, אחרי כמה שנים או כמה חודשים וימשיך בחייו. יהיה לו רישום פלילי וזה עדיף על כלום. אבל האם זה שווה את זה? שאלה טובה שרק נשים עם מזל צריכות לשאול את עצמן. הרוב בכלל לא תגענה לזה. הנערה בת ה-17 מהרצליה לא תגיע לזה.

אז מה אתה מייעץ לה לעשות מהנקודה הזו? שי, מה אתה היית עושה?