סצנות אונס בקולנוע ובטלוויזיה הפכו בעשור האחרון לשכיחות וגרפיות יותר מאי פעם. יחד עם הנראות של אלימות מינית על המסך התפתח גם תחום מקצועי חדש בשם "כוריאוגרפיה של אונס". מה זה בעצם אומר?

'כוריאוגרף אונס' הוא אדם הנמצא על סט הצילומים בשעת בימוי סצנת אונס. תפקידו לייצר סביבת עבודה בטוחה לשחקנים הצפויים לשחק בסצנה ולאנשי הצוות הצפויים לתעד את הסצנה הזו.

מי לוקח על כתפיו ג'וב כזה? ובכן, כיון שלא מדובר בתפקיד מלהיב במיוחד (שכן לצפייה בתקיפה מינית מדי יום, גם אם היא מבוימת, יש השלכות רגשיות) וכיון שבדרך כלל את העבודות השוות ביותר על הסט לוקחים גברים, משימה כבדה זו נופלת לרוב על כתפיהן של נשים, לרוב הזוטרות ביותר של תעשיית הפעלולים.

סצינת אונס במשחקי הכס

מבקרת הסרטים אפריל וולף שוחחה עם כוריאוגרפית אונס בשם דיבן מקנייר על עבודתה ועם בימאים ומפיקים שונים ופרסמה את הרשמים והתובנות שלה במגזין LA Weekly:

"אני חושבת שכדאי שיהיו בתעשייה עוד נשים בימאיות. זה לא אומר שבימאים גברים בהכרח מייצרים סט לא בטוח עבור נשים אלא שנקודת המבט שלהם בהכרח תהיה שונה, הם חושבים אחרת על הדברים. אם יש מפיקה או בימאית או כל אישה אחרת בצוות (שאיננה שחקנית)  שיש לה קצת ניסיון בתעשייה – המקום יהפוך לבטוח יותר, כי היא תוכל, לדוגמא, להגיד:  אני לא חושבת שאנחנו צריכים לעשות 10-15 טייקים של סצנת אונס אם יש לך מה שצריך בשניים הראשונים". אחד הדברים שכל הבימאיות ששוחחתי איתן אמרו לי הוא שאין מצב לצלם יותר משלושה טייקים של אונס. פשוט לא".

ומיותר לציין שתקשורת פתוחה וחופשית היא המפתח להכל. השחקנים - גם אלה שמשחקים את הקרבנות וגם אלה שמשחקים את האנסים - צריכים לדעת בדיוק מתי כל פעולה עתידה להגיע, כמעט כמו ריקוד צמוד מאוד. זה יכול להיות טראומטי עבור שני השחקנים – מעט מאוד אנשים נהנים לשחק את תפקיד האנס, בדיוק כפי שמעט מאוד אנשים ייהנו מתפקיד הנאנס. על ידי תכנון הסצנה מראש בצורה קפדנית ודקדקנית, ללא הפתעות, כשכולם יודעים בדיוק מה נדרש מהם, הבמאי ימזער את הלחץ עבור כולם.

כמובן, זה לא תמיד היה ככה. סצנת האונס ב"כלבי הקש" של סם פקינפה מ-1971 הייתה ארוכה וקשה ועוררה מחלוקת קשה בעולם. הבימאי הואשם בהצגה זוהרת של אלימות מינית האונס ובסדיזם כלפי נשים וכמובן, איש לא טרח לדאוג לשחקנית הנאנסת.

סצינת אונס בטנגו האחרון בפריז

ב-2013 הודה הבימאי ברנרדו ברטולוצ'י כי בסצנת האונס בסרטו 'הטנגו אחרון בפאריס' השחקנית מרינה שניידר לא ידעה על השימוש בחמאה. היא סיפרה מאוחר יותר בראיונות כי צילומי הסרט השפיעו עליה נפשית וכי סבלה מדיכאונות, התמכרות לסמים וניסיונות התאבדות ולא סלחה לברטולוצ'י ולשחקן מרלון ברנדו עד יומה האחרון. ברטולוצ'י עצמו חש אשמה, אך לא התחרט. "כדי להשיג משהו אני חושב שאתה צריך להיות משוחרר לגמרי. לא רציתי שמריה תשחק את ההשפלה ואת הזעם שלה, רציתי שמריה תרגיש אותם", אמר.

גם ברטולוצ'י וגם פקינפה עשו שימוש באלמנט ההפתעה כדי לקבל הופעות אותנטיות של השחקניות שלהם במהלך סצנות אונס. הם כמובן לא היו היחידים. אנשים רבים בתעשייה ראו בסצנות הללו חלק אינטגרלי מהתסריט שחייב להיות משוחק ברמה האמינה ביותר ולשם המטרה הזו- כל האמצעים כשרים.

"הבימאים האלה, אף פעם לא סמכו באמת על המשחק של השחקניות שהם עצמם בחרו, "אומרת וולף. "הם האמינו שהם צריכים להעביר אותן גיהינום במהלך הסצנה ... החבר'ה האלה לא רצו שהן יעמידו פנים. הם חשבו שהם צריכים לענות את הנשים האלה. במובן מסוים, ניתן לומר שהם האמינו שמדובר בנשים נטולות כישרון משחק".

גם בתעשייה הישראלית הקטנה המצב לא היה מזהיר, בלשון המעטה. בפרשה שהתפוצצה ממש לאחרונה סיפרה השחקנית חני נחמיאס על החוויה הקשה שעברה כשחקנית ב'בובה', סרטו של זאב רווח.

סצינת אונס בבובה

הסרט יצא לאקרנים לפני 30 שנה ורווח עצמו לא שיחק בסצנה אבל ביים אותה. תפקיד הנאנסת הוטל על נחמיאס ותפקיד האנס הוטל על השחקן אשר צרפתי. בתגובה לריאיון שערורייתי שפורסם עם רווח בידיעות אחרונות סיפרה נחמיאס עצמה על זיכרונותיה מתוך הסצנה במילים:

"חוויתי אונס, ממש ככה. זה פירק אותי לתקופה מאוד ארוכה. אשר צרפתי הוא שחקן מאוד טוטאלי והוא קרע לי את השמלה מהגוף. בכלל לא הייתי אמורה להיות שם עירומה. אני רק צרחתי. רק בכיתי. לא זכרתי את הטקסט. זה היה נורא חזק, אבל חני בכתה, לא הדמות. זה היה מחריד".

אחרי פרסום הכתבה טענה נחמיאס כי דבריה עוותו וסולפו ואף פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה את ההתכתבות המקורית עם העיתונאית שראיינה אותה, גבי בר חיים. בריאיון ל-FM103 סיפרה כי החוויה הייתה "מבעיתה, מטלטלת נפשית ופיזית, אך ממש לא אונס".

גם אם דבריה עוותו מעט כדי לספק כותרת בוטה יותר, הרי שלא רק נחמיאס זוכרת היטב את הסצנה הנוראית ההיא, גם זאב רווח עצמו זוכר: "כן, הייתה בסרט חוויית אונס איומה", הודה רווח", כשבא לי שחקן טוב כמו אשר והתחיל את הסצנה אני בעצמי נדהמתי אבל אמרתי, אני לא עוצר. לא עוצר! ראיתי שחני באחריות השחקנית שלה - וזו הייתה אחריות! ? הלכה עם הסצנה והיא הלכה נהדר. וזה שירת את הסרט, אז נתתי לזה להמשיך. אחרי זה באתי אליה ישר והתנצלתי ? שזה היה קצת אגרסיבי, ולאשר אמרתי תודה רבה בגלל שאני לא הלכתי בדמיון שלי עם הסצנה כל כך רחוק והוא לקח את זה באמת לכיוון שהייתי צריך. וכששחקן מצליח לעשות דבר כזה אני אף פעם לא עוצר אותו כבמאי. ולחני אני מודה שהיא הלכה עם זה עד הסוף".

גם גילה אלמגור עברה חוויה קשה במסגרת הצילומים לסרט "מלכת הכביש" מ?1971. אלמגור שיחקה את מרגלית חסון, אישה העושה מאמצים לצאת ממעגל הזנות. במהלך הסרט היא עוברת אונס קבוצתי אלים ע"י ארבעה גברים. את הסרט ביים מנחם גולן, בימאי נוסף שהאמין ב'אלמנט ההפתעה'. אחד השחקנים, אריה מוסקונה, סיפר בריאיון לרפי רשף בערוץ 10 על דרישתו של הבמאי: "מנחם לוקח אותנו הצידה ואומר 'חבר'ה, גילה עכשיו לא יודעת, תופסים אותה, משליכים אותה לרצפה, קורעים ממנה את הבגדים, אונסים אותה, תעשו מה שאתם רוצים".

מנחם גולן

הסצנה הזו הותירה באלמגור צלקות עמוקות והיא זוכרת אותה היטב עד היום: "הייתי פוסט טראומטית לאחר מכן. זה כמו לעבור אונס קבוצתי רק בלי האקט המיני", אמרה. "לא רציתי לראות יותר את השחקנים ששיחקו בסצנה הזאת. הרבה זמן אחרי אותה הסצנה החוויה המשפילה ליוותה אותי. הייתי קונה מברשות קשות לקרצף בהן את הגוף, עד זוב דם".

גם בימינו, יוצרים עדיין מסתמכים על סצנות אונס (לעתים קרובות ללא שום הצדקה) בסרטים ובטלוויזיה אולם אין ספק שחלה התקדמות על הסטים - לפחות בחלק מהם – והם בטוחים יותר עבור השחקניות. האם אנחנו לפני שינוי משמעותי בתעשייה? האם 'כוראוגרף אונס' באמת ימזער נזקים וישאיר שחקניות ללא צלקות נפשיות שנאספו במהלך צילומים לסרטים? ימים יגידו.