בנובמבר 2016 עברו חיי הלילה של תל אביב רעידת אדמה. אלון קסטיאל, יזם הנדל"ן, אחד הבליינים המוכרים והאהובים בעיר ונצר למשפחת בעלי מותג רהיטי היוקרה המשפחתי 'קסטיאל' נעצר לאחר ששורה של נשים התלוננו נגדו על עבירות מין. כחודש לאחר מכן הוגש נגד קסטיאל כתב אישום חמור בגין אונס שתי נשים, מספר ניסיונות אונס ומעשים מגונים. אולם בסופו של דבר, לאחר שתלונה אחת בגין מעשה אונס הורדה מכתב האישום מסיבות של התיישנות ועבירות אחרות מסיבות נוספות, נכנסו לכתב האישום הסופי 5 מקרים של עבירות מין, רק אחת על אונס. בחודש פברואר, כ-3 חודשים לאחר שנעצר, שוחרר קסטיאל למעצר בית עם אזיק אלקטרוני, אותו ביצע בבית הוריו ביפו.

במקביל - וסביר מאוד להניח שיש קשר בין המקרים – המותג היוקרתי 'קסטיאל' נקלע למשבר כלכלי: חנות הדגל המיתולוגית בדרום תל אביב נסגרה, המפעל בקריית גת נסגר וליין הרהיטים הצעיר "As Is" נכשל כישלון כואב במיוחד. האב, יהושוע קסטיאל לקה בלבו ועבר ניתוח ומחשבון הבנק המכובד של הקסטיאלים הופרשו סכומי כסף גדולים במיוחד כדי להעניק הגנה משפטית ראויה לבן. קסטיאל ג'וניור ראה לנגד עיניו איך משפחתו הקרובה משלמת מחיר כבד מאוד על מעשיו. ואם זה לא מספיק - במהלך מעצרו הוא ואם בתו הראשונה, שני קצמן, נכנסו להיריון שני. לא פשוט היה ההיריון הזה. קסטיאל ששהה במעצר בית לא יכול היה להצטרף לכל הבדיקות ופעמים רבות את ההתרגשות העזה החליף הפחד הגדול מכל - גזר הדין הצפוי לו בסוף הסאגה המשפטית המטלטלת הזו. מה הטעם להביא ילדה לעולם אם אתה הולך לבלות את השנים הבאות מאחורי הסורגים?

קצת יותר משנה לאחר התפוצצות הפרשה, בתום הליך גישור ארוך ומייגע נחתם הסדר טיעון בין הפרקליטות לעורכי דינו. קסטיאל הודה בניסיון אונס, מעשה מגונה והטרדה מינית בארבע נשים. גזר הדין: 4 שנים ו-9 חודשי מאסר בפועל ופיצוי של עשרות אלפי שקלים לכל מתלוננת. קסטיאל היה מה שנהוג לכנות 'אסיר למופת' וממאסרו נוכה שליש. בסופו של דבר, הוא שוחרר אחרי 3 שנים וחודשיים מאחורי הסורגים.

שנה לא פשוטה. אלון קסטיאל. צילום: מתוך יוטיוב

שנה לא פשוטה. אלון קסטיאל. צילום: מתוך יוטיוב

בתמונות שצולמו ביום יציאתו מהכלא נראה קסטיאל הצעיר שפוף, מדוכא ורזה מהרגיל. היום, 3 חודשים אחרי הוא כבר נראה טוב יותר. בסלון המעוצב של בית הוריו, אותו סלון בו העביר חודשים ארוכים ומייסרים של מעצר בית, הוא יושב בנחת בג'ינס וטי שירט שחורה, בידיו הוא מחזיק את בתו הקטנה, זו שהגיחה לאוויר העולם רגע לפני שנכנס לכלא.

מה שלומך, אלון?

"עכשיו טוב יותר, תודה".

בוא נחזור רגע לבוקר ההוא בנובמבר בו נעצרת.

"אם יש בוקר אחד בחיים שהייתי שמח למחוק זה הבוקר הזה. רגע אחד אתה בן אדם נורמאלי שקם בבוקר, שם את הילדה שלו בגן והולך לעבודה. דקה אחר כך אתה עבריין מין שהפרצוף שלו מרוח בעיתון וכל המדינה מדברת עלייך. בהתחלה יש בעיקר הלם. הלם גדול. בחלומות הכי שחורים שלי לא דמיינתי לעצמי מצב כזה. לקרוא על עצמך כאילו אתה איזה אנס כמו בני סלע או איזו חלאה אחרת זה קשה".

הודית בארבעה מקרים.

"הודיתי כי בשלב מסוים הבנתי שאני לא רוצה להמשיך לפגוע באנשים שאני הכי אוהב בעולם. עברתי שנה מהגיהינום... אני לא מאחל אותה לאף אחד. האנשים הקרובים והיקרים לי ביותר נפגעו: ההורים שלי, הבנות שלי, אמא שלהן... כל מי שנמצא במעגל הכי קרוב. לא הצלחתי לשאת את זה יותר. אתה מגיע לשלב בו אתה מוכן להודות בהכל רק שהסיוט הזה ייגמר".

העובדה שאתה בן למשפחה מפורסמת ומתוקשרת הקלה עלייך או הרסה לך, לדעתך?

"ברור לי שאם לא הייתי "קסטיאל" השם שלי לא היה מופיע בעמוד הראשון של העיתון כל יומיים אבל ככה זה, עיתונים צריכים למכור. אני לא בוכה על זה כי זה לא יעזור. השם שלי הביא לפתחי הרבה דברים טובים במהלך החיים ולפעמים יש לו מחיר. הרי כל הסיפור הזה היה הרבה פחות נוצץ אם זה היה שם אחר. אנשים אוהבים טרגדיות, הם אוהבים סיפורי נפילה או הצלחה. זו המציאות. אין מה להילחם בה. אני גאה להיות קסטיאל, גאה במשפחה שלי שבנתה את עצמה במו ידיה בעמל רב. גאה בסבא שלי ובאבא שלי, במפעל חייהם, בהצלחה הכבירה שלהם. שום דבר לא ישנה את זה".

איך בכלל הגעת למצב הזה?

"הפעלתי שיקול דעת לא נכון ועשיתי כמה דברים לא חכמים במהלך הדרך. מעולם לא התכוונתי לפגוע באיש אבל ככל הנראה היה מי שנפגע. אני לא גאה בזה".

יש לך איזשהו מסר להעביר למתלוננות?

"אני לא רוצה לדבר על זה יותר. את כל מה שהיה לי להגיד להן כבר אמרתי".

אתה מצטער על משהו?

"אני בעיקר מצטער שלא חשבתי קדימה. היו הרבה לילות, הרבה נשים, הרבה אלכוהול. דברים קרו. מעולם לא הפעלתי אלימות על אישה ולא הכרחתי אף אחת לעשות משהו. את יודעת... לא הצמדתי סכין לגרון של אף אחת... גם אני וגם הן יודעות את האמת ובכל זאת, יש סיטואציות שאני מצטער שנכנסתי אליהן מלכתחילה או שנשארתי בהן. הייתי צריך לקום וללכת ולא חשבתי מספיק. שילמתי על זה מחיר כבד וזהו, הלאה. ממשיכים מפה".

ומה הלאה?

"חופשה. קודם כל ולפני הכל - אני חייב אוויר. לאורך כל המשפט הייתי קבור בבית של ההורים שלי. כן, אני יודע מה אנשים חושבים 'אוי, איזה מסכן, נמצא בווילה המטורפת הזו 24/7' אבל האמת היא שהם מקשקשים. זה לא משנה כמה הבית מפואר או מעוצב, אף אחד לא רוצה להיות כלוא בתוך 4 קירות יום ולילה בלי אפשרות לצאת החוצה, לנשום אוויר, לטייל, לבלות עם הילדים שלו... אף אחד. קל להגיד את זה כשלא מדובר בך. אחרי המעצר בית הגיעו השנים בכלא. זו לא חוויה שחשבתי שאעבור אי פעם, את יודעת... כלא לא היה בתכניות שלי. אני בן אדם תזזיתי ופעיל מאז שאני זוכר את עצמי ופתאום ללכת לישון עם עבריינים... היו לילות קשים. ממש קשים. שאלתי את עצמי למה זה מגיע לי. לילות של חשבון נפש, ככה אני קורא להם. אז את שואלת מה עכשיו? עכשיו לנשום עמוק, לקחת אוויר, לטייל קצת, להיזכר כמה יפה וגדול העולם הזה ואז לחזור לארץ, לעבוד, לגדל את הבנות שלי, לחיות. פשוט לחיות".

אתה מתכוון לחזור לעבוד?

(מחייך) "בטח. יש לי שתי בנות לפרנס".

*הבהרה: מדובר בסאטירה. מעולם לא ראיינתי את אלון קסטיאל. הטקסט הוא מחאה כנגד המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ואמצעי התקשורת בישראל שהופכים תוקפים לקרבנות חדשות לבקרים. 

להצטרפות לפנייה לפרקליט המדינה - לעשות צדק- לא לשחרר את קסטיאל ביוזמת און לייף, בונות אלטרנטיבה ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית לחצו כאן