אמש הוכרז גזר דין היסטורי בארה"ב: לארי נסאר, התוקף המיני אשר במהלך עבודתו כרופא נבחרת ההתעמלות האולימפית של ארה"ב במשך 20 שנה תקף מעל ל-160 ספורטאיות צעירות, נשלח ל-175 שנות מאסר.

משפטו של נסאר ייחקק בדפי ההיסטוריה כאירוע המדגים כיצד יש להתמודד עם תוקפים מיניים סדרתיים כמוהו בצורה הטובה ביותר. סיפורו של הרופא לשעבר, שתחילה טופל באוזלת יד במערכת המשפט האמריקנית וכמעט נחתם בעסקת טיעון משפילה שכללה רק 3 אישומים, הגיע לבסוף לבית המשפט במישיגן, לידיה של השופטת רוזמרי אקווילינה, והיא ידעה בדיוק מה לעשות איתו.

המשפט המורכב, תחת עיניהם הפקוחות של המוני גופי תקשורת שסיקרו כל רגע מתוכו, כלל לא מעט רגעי מבחן מוסריים עבור השופטת - אך היא לא התבלבלה לרגע. היא ידעה מהו גודל המעמד וכיצד להפוך אותו לאירוע מכונן שיהפוך את היוצרות, יעשה צדק עם הצעירות שהושתקו לאורך שנים וישים את קולן, את עדותן ואת חוזקן במרכז הבמה. היא איפשרה לכל אחת שרצתה שעדותה תישמע בבית המשפט לעלות ולדבר, או להזמין קרוב משפחה לדבר בשמה. עם יותר מ-160 הצהרות עדות שכאלה, שברובן כללו פניות אישיות חמורות כנגד הנאשם, מדובר בהיסטוריה בבית המשפט.

ביום שלאחר מתן גזר הדין, בד בבד עם הכותרות הראשיות שמכריזות על 175 שנות המאסר של נסאר ומצוטטות את השופטת באומרה לנאשם "הרגע שלחתי אותך אל מותך", גם השופטת אקווילינה זוכה לכותרות ולדברי שבח בפני עצמה. למעשה, היא מסתמנת כסוג של גיבורה בינלאומית של נפגעות תקיפה מינית בכל העולם, שמוכיחה שחוויית המשפט של מתלוננות, שידועה כחוויה קשה עד בלתי נסבלת וחסרת צדק ביותר מדי מקרים, יכולה להיראות אחרת.

השופטת רוזמרי אקווילינה. צילום מסך

השופטת רוזמרי אקווילינה. צילום מסך

 

אקווילינה, בת לזוג מהגרים גרמני-מלטיזי שעלתה לארה"ב כפעוטה בתחילת שנות ה-60, עברה הרבה עד שהגיעה למעמד זה. במשך 20 שנה היא שירתה כשופטת במשמר הלאומי של ארה"ב במישיגן, שם הייתה האישה הראשונה שהצטרפה ל-JAG (חבר השופטים המתמחה במשפט צבאי) היא הנחתה תוכנית רדיו, טיפלה בכמה וכמה תיקים שעוררו הדים, שלחה עצה לנשיא אובמה בזמנו ואף כתבה שני ספרים עלילתיים. אך אין ספק שמהיום, אקווילינה תהיה ידועה בראש ובראשונה כשופטת שטיפלה ברגישות וחוכמה בתיקו של נסאר, וספציפית – במתלוננות.

אספנו לכם כמה ממשפטי המחץ ומרגעי המפתח שאקווילינה סיפקה במהלך משפטו של נסאר, כדי שתכירו כמו שצריך את הגיבורה החדשה במחוזותינו ותדעו בדיוק למה אנו מכתירים אותה ככזו – כמי שהגדירה מחדש איך מתמודדים עם משפט בתיק של תקיפה מינית.

 

  1. "הרגע חתמתי על הוראת המוות שלך" – אקווילינה אמנם לא יכולה לשלוח את נסאר אל מותו, אך מהדברים שאמרה במהלך המשפט ניכר שאם זה היה תלוי בה, שנים על גבי שנים במאסר לא היו מספקות אותה.
  2. "הייתי נותנת שיעשו לו את מה שהוא עשה לאחרות" – אמרה אקווילינה במהלך המשפט: "החוקה שלנו לא מאפשרת ענישה אכזרית או לא שגרתית, אבל אם כן היתה מאפשרת, אני חייבת לומר, אולי הייתי מאפשרת לעשות את מה שהוא עשה לכל הנשמות היפות האלו, הנשים הצעירות האלו בילדותן, הייתי מרשה למישהו או לאנשים רבים לעשות לו מה שהוא עשה לאחרות" – אמרה השופטת במעמד העדויות.
  3. "דבר אינו אכזרי כמו מה שהקורבנות שלך סבלו" – לאחר שקיבלה מהנאשם תלונה על האכזריות שבדרישתה שיישב מול נותנות העדויות ויקשיב לכל מה שיש להן לומר, השופטת אקווילינה ענתה תשובה חריפה אך שקולה: "אולי אתה חושב שזה אכזרי, העובדה שאתה כאן יושב ומקשיב – אבל דבר אינו אכזרי כמו מה שהקורבנות שלך סבו במשך אלפי שעות בידיך".
  4. "המכתב הזה אינו ראוי לדף עליו הוא כתוב" – זאת אמרה על אותו כתב תלונה של נסאר בו אמר כמה קשה לו להקשיב לקורבנות מספרות מה הוא עשה להן. לאחר מכן היא השליכה את הדפים מעליה במחווה בלתי נשכחת בפני עצמה:

 

  1. "אני מצטערת שזה לקח כל כך הרבה זמן" – אמרה אקווילינה לנותנות העדות, ברובן צעירות בנות 20-30, חלקן אף צעירות יותר - אחת מהן בת 15. "אני מבוגרת, ואני כאן מקשיבה, ואני מצטערת שזה לקח כל כך הרבה זמן". אקווילינה הבהירה בעת מתן גזר הדין כי יש לחקור את כל מה שקרה בארגון בשנות עבודתו של נסאר ולהבין בדיוק כיצד קרה שהפשעים שלו הושתקו וטויחו במשך 20 שנות עבודתו בתפקיד.
  1. "תשאירי את הכאב שלך כאן" – אמרה לאחת מנותנות העדות. "תשאירי את הכאב כאן, צאי ועשי את הדברים הנפלאים שלך".
  2. "אתן מעולם לא הייתן חלק מהבעיה" – אמרה אקווילינה לאלי רייזמן בת ה-23, מתעמלת בעלת 3 מדליות זהב, בסוף עדותה. "כל המילים שלך ושל אחיותך להישרדות נאמרו והן נשמעות. אתן מעולם לא הייתן הבעיה, אבל אתן חלק מהפיתרון".
  3. "שמרו על קולכן רם" – אמרה אקווילינה במעמד מתן גזר הדין. "אני לא יודעת אם אתם יודעים, ואני יודעת שהעולם צופה בנו. אני יודעת זאת כי אני יושבת על הספסל מדי יום, וזה אינו הפשע המזעזע שהגיע לבית המשפט הזה. 2 מתוך 3 תקיפות מיניות אינן מדווחות. קולן של השורדות מבקש – כולן, בבקשה דווחו. שימרו על הקול שלכן רם".
  4. "הכבוד לשפוט אותך הוא שלי" – אמרה במעמד גזר הדין. "עם כמה שהיה לי הכבוד והזכות להקשיב לאחיות השורדות, זהו הכבוד והזכות שלי לשפוט אותך. כי אדוני, לא מגיע לך לדרוך מחוץ לבית כלא שוב אי פעם".
השופטת רוזמרי אקווילינה. צילום מסך

אקווילינה במהלך משפטו של לארי נסאר. צילום מסך

 

מעבר לענישה המחמירה, שבניגוד למקרים רבים מדי שעברו בבתי המשפט עולה בקנה אחד עם חומרת המעשים כשזה נוגע לתקיפות מיניות, מה שהופך את המשפט בניצוחה של אקווילינה להיסטורי הוא מעמד הכבוד שניתן למתלוננות. 160 נשים העזו לדבר בפומבי על מה שנסאר עשה להן בילדותן מגילאים צעירים מאוד ובמשך שנים. אקווילינה החליטה להפוך את מעמד העדויות לבמה שלהן – לתת להן לדבר אחרי שנים של שתיקה, להכיל אותן ולתת להן מקום של כבוד. לא בשביל לעורר רחמים – בשביל להחזיר את הכוח לידיים שלהן ולשים עליהן זרקור של עוצמה, של התעלות על האויב, של ניצחון.

היא הביטה בעיני נותנות העדות, השורדות, בשעה שהן הקריאו את דבריהן בדמעות. היא הכריחה את נסאר לעמוד מולן, ולא מאחוריהן, ולספוג ישירות את כל מה שהיה להן להגיד לו – דברים קשים כל כך שהוא כמעט ולא עמד בהם. היא עמדה לצידן והבטיחה להן שהאיש הזה לא ייראה אור יום. היא הייתה התיקון לו הן חיכו במשך שנים.

"אולי כבר הבנת זאת בעצמך בשלב הזה, אבל ילדות קטנות לא נשארות קטנות לנצח, הן הופכות לנשים חזקות שחוזרות כדי להרוס את חייך", אמרה בעדותה קייל סטיבנס.

"העובדה היא שהוא היה, ולעולם יהיה, תוקף מיני של ילדות, ומפלצת המין האנושי", אמרה בעדותה מייקאלה מארוני.

"חשבתי שהאימונים לקראת האולימפיאדה יהיו הדבר הקשה ביותר שאעשה בחיי, אבל האמת היא שלעכל שהייתי קורבן של לארי נסאר, זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי", אמרה ג'ורדין וויבר.

"אנחנו חזקות ביחד, ואתה – כלום. היוצרות התהפכו, אנחנו כאן, הקול שלנו נשמע ואנחנו לא הולכות לשום מקום", אמרה אלי רייזמן.

אקווילינה ביקשה מגופי התקשורת המסקרים את המשפט שיתמקדו בנשים אשר הגיעו להעיד, ולא בנאשם או בה. היא עשתה כל שבכוחה כדי שהפוקוס בסיפור התקשורתי הזה יהיה עליהן, כדי שהתיקון שלהן ייצא החוצה לעולם ואולי יהפוך לתקווה ולשינוי עבור אחרות כמותן. אך מתוך המעשה הבאמת גדול וחשוב שהיא עשתה, אי אפשר שלא לעצור לרגע ולמחוא לה כפיים, כמי שעשתה שירות עבור המוני נשים, בכל העולם, מבית משפט קטן במישיגן. ככה עושים היסטוריה.