הם לא יודעים.

הם מבולבלים.

הם מפחדים.

היא ניגשה אליי אחרי הרצאה בפני תלמידים באחד מבתי הספר התיכוניים בירושלים. צנומה, רזה, עם שער שחור גולש, תלמידת כיתה י' בסך הכל.

היא חיכתה לי, רצתה לדבר איתי, רצתה לשאול שאלות, רצתה להבין מה זה אונס. הסברתי לה מה המשמעות על פי חוק. ואז היא שאלה "אם החבר שלי מכריח אותי לשכב איתו ואני לא רוצה, והוא מאיים עלי ואומר שככה כשיש לך חבר זה נחשב לאונס?

הייתי בהלם. "ברור שזה אונס", אמרתי לה, "לא זה לא זה לא!" והיא אמרה " אם זה ככה אז הוא אונס אותי ואני מפחדת".

היא לא היחידה.

נערות רבות נאלצות להתמודד עם הדרישה של החברים שלהן - חלקם בגירים - לקיים איתן יחסי מין. הן לא תמיד רוצות אבל פעמים רבות נכנעות ללחץ החבר. נערה בת 16 שאלה אותי פעם האם העובדה שהיא בת 16 והוא בן 20 אומרת שאסור לו לשכב איתה? שאלתי אותה מה מביא אותה להרהר בשאלה הזו והיא ענתה, "כי הוא מתעקש ואני מרגישה שאני עדיין קטנה והוא גדול אבל אני פוחדת שהוא יעזוב אותי. אם זה אסור בחוק אז אולי הוא ישתכנע" אמרה.

הן לא יודעות, הן לא מבינות, אין להן מושג.

הנערים לא יודעים שכשהם עטים על נערה בחצר בית הספר, מחבקים אותה חזק ומצמידים את גופם אל שדיה ומתחככים בה זאת הטרדה מינית. הם לא יודעים שכשהם משחקים לכאורה בלרדוף זה אחר זה בשירותים או במסדרון, מנסים לתפוס באבר מין של נער אחר, צובטים או מושכים כאילו בצחוק זו הטרדה מינית.

הם לא יודעים, הם לא מבינים, אין להם מושג.

בחטיבת ביניים באחד מבתי הספר במרכז הארץ לעגה קבוצת נערים בני 12 לבן כיתתם וכינתה אותו הומו. ומדוע? כי הוא עדין מדי, מסרב לשחק כדורגל ומתבודד. באחת מהפעמים כשיצא משער בית הספר, הם המתינו לו ברחוב הסמוך לביתו, התנפלו עליו והשכיבו אותו על הבטן. אחד מהם הפשיל את מכנסיו וביצע תנועות של בעילה בישבן. הוא לא באמת בעל אותו אלא רק התחכך בו כשיתר הילדים מסביב צוחקים בקול ושואלים אותו אם נעים לו. כשערכו איתם בירור בבית הספר, הם טענו שלא ידעו שמה שעשו הוא מעשה מגונה ופגיעה מינית. "רק צחקנו" הם הצטדקו ושאלו מה נחשב להטרדה מינית.

בית ספר

לנערות והנערות אין שמץ של מושג

המקרים הללו מתרחשים חדשות לבקרים בבתי הספר התיכוניים ובחטיבות הביניים.

ועוד לא דיברנו על הטרדות מיניות או על יחסים אסורים של מורים ואנשי סגל כנגד תלמידות או תלמידים. מורה בבית ספר בעיר בצפון הארץ נהג להושיב ילדות בנות 7 על ברכיו ולגעת בהן. "אני מעניק להן חום", כך הסביר את מעשיו. פרשות דומות נחשפו בבתי ספר נוספים ברחבי הארץ.

בוועדה לשוויון מגדרי וקידום מעמד האישה התקיים לאחרונה דיון שכותרתו 'טיפול מערכת החינוך בהטרדות מיניות'. הדיון התקיים בעקבות פרשת המורים המטרידים בבית הספר 'תלמה ילין'. מהנאמר בדיון עלה כי לא רק בבית הספר תלמה ילין מתרחשים מעשים אסורים בין מורים לתלמידים תלמידות אלא ברבים מבתי הספר בארץ.

ואכן כשמדובר בבתי הספר התיכוניים, קל לפגוש בניצול יחסי מרות של מורה את תלמידותיו. ההערצה, ההליכה שבי אחר הכריזמה של המורה לספרות, להיסטוריה או המורה האתלט לספורט, נוגעת בבנות הנוער שבתקופה זו מגלות את מיניותן. לעיתים הן עצמן יוזמות את הקשר אולם מי שתפקידו לשים את הגדר המפרידה ולסגור את הדלת למעשים האסורים הוא המורה. ברוב המקרים, הנערות בכלל לא יודעות שגם יחסים בהסכמה הם אסורים.

הדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ושיוויון מגדרי

הדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ושיוויון מגדרי

מתוך כל אלה נגזרת מסקנה אחת שעולה שוב ושוב ושוב. אין חינוך מיני בבתי הספר. מאז סיפורי "איך בא תינוק לעולם" וקצת דיבורים על וסת לא הוכנסה במערכת החינוך מערכת שיעורים מסודרת שתפקידה להאיר את עיני הילדים והנוער לכל מה שכרוך ביחסים בינו לבינה. לא הובהרו ולא נלמדו או נלמדים חוקי יסוד לגבי מהי הטרדה מינית, מהו אונס, מה הם מעשים מגונים, מה מותר ומה אסור במערכת יחסים זוגית, היכן הגבולות.

בני הנוער חשופים יותר מאי פעם לתכנים מיניים ברשתות החברתיות, בסדרות הטלוויזיה ובוודאי בפורנו שהם עצמם שולחים זה לזה. באיזה גיל? ובכו, הסרטים הללו מגיעים גם לבני ה-8 וה-9. והם? מעבירים את זה הלאה כי הם לא יודעים שהפצתם היא בחזקת מעשה פלילי.

הם לא יודעים, הם לא מבינים, אין להם מושג.

בני ובנות הנוער מבולבלים.

בישיבה החגיגית שנערכה היום, יום שלישי, לציון 20 שנה לחוק ההטרדות המיניות, שכינסה ח"כ שלי יחימוביץ, עלו עוד ועוד טענות על הבעיה האקוטית במערכת החינוך. יותר נכון, האין חינוך להתנהגות נאותה ולא פוגענית, חינוך שאמור להתחיל בגיל צעיר בבתי הספר. גורמים במשרד החינוך שהיו בישיבה טענו כי בכל בתי הספר מעבירים שבוע של הרצאות שעניינם יחסים בינו לבינה. הם קוראים לזה "שבוע המערכת למניעת פגיעות מיניות" והשבוע הזה מועבר מגיל הגן ועד י"ב.

האחריות מוטלת על משרד החינוך ועל נפתלי בנט העומד בראשו. לאחרונה הוקצה תקציב לבדיקת הטמעת הנושאים הללו בבתי הספר, אבל עד שהתקציב יאושר (בהנחה שזה בכלל יקרה) ועבודת ההכנה תתגבש, אולי כדאי שכל מנהל/ת בית ספר, רכז/ת שכבה או מחנכ/ת, יכרות על דגלו חינוך מיני לתלמידיו וייזום הרצאות או שיעורים בנושא. לא שבוע אחד בשנה אלא כל השנה. פעמים רבות הנגיעה בסוגיה הזאת פותחת פתח לחוויות קשות שבני הנוער והילדים חווים או עדים להן ומסתירים אותן.